בכל חודש יולי מאז 1968 נפגשים כל המי ומי של הפוליטיקה השבדית בפארק אלמדאלן שבגוטלנד, למה שרבים מכנים פסטיבל רוק פוליטי. אחד הנואמים המסקרנים ביותר החודש היה הקאן יוהולט, ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שבנתה את מדינת הרווחה השבדית ונמצאת כיום באופוזיציה. יוהולט הוא עוף פוליטי מוזר. עד מינויו לפני חודשים אחדים, כשליש מן הציבור לא שמע עליו מעולם. הוא לא צעיר, לא סלב, לא הוגה דעות מבריק ולא חדשן פוליטי. למרות זאת, חוגים מסוימים בשמאל השבדי רואים בו את הסיכוי האחרון להצלת מדינת הרווחה מפירוקה ע"י קואליציית המרכז-ימין השולטת במדינה מאז 2006. יוהולט הבטיח בנאומו שכאשר יעלה לשלטון הוא יפסיק את ההפרטות והקיצוצים וישקיע כסף ממשלתי בפיתוח תשתיות, בדיור ובחינוך במקום בהורדת מסים. איש איננו יודע מה יהיה כוחו האלקטורלי של יוהולט בבחירות שייערכו ב-2014, אך הוא ללא ספק הפיח חיים בוויכוח על עתידה של מדינת הרווחה.
מסים גבוהים ודגלים אדומים
העימות על עתידה של מדינת הרווחה איננו שבדי בלבד. זהו מאבק המתקיים בכל המדינות הנורדיות (פינלנד, שבדיה, נורבגיה ודנמרק).
לבו של המודל הסקנדינבי הוא שוק העבודה. רבים מהעובדים מאוגדים (ראו גרף בעמ' 10) והאיגודים המקצועיים מחזיקים כוח פוליטי רב ומאגדים גם פנסיונרים ומובטלים רבים. מלבד מו"מ על שכר וחתימה על הסכמים קיבוציים, עוסקים האיגודים השבדיים למשל גם בחינוך ובמחקר, יש להם קרנות פנסיה, חברות ביטוח הדדי וקרנות שביתה. מלבד תנאי עבודה משופרים ומשכורות גבוהות יחסית, השכירים זכאים גם לימי חופשה רבים בתשלום (לפחות 34 בפינלנד, 39 בדנמרק, 27 בנורבגיה, ו-25 בשבדיה), להשתלמויות, הכשרות מקצועיות וליותר משנת חופשת לידה.
העובדים הנורדיים משלמים מס הכנסה גבוה -כ-50% מהתמ"ג (עד 56.5% מהשכר בשבדיה, 54.8% בדנמרק, 48.6% בפינלנד ו-40% בנורבגיה). תמורת המס הם מקבלים שירותים חברתיים נדיבים כמו מערכת חינוך חינם מהגיל הרך עד האוניברסיטה, הכשרות מקצועיות ומענקים והלוואות לסטודנטים. זהו חלק מרעיון התמיכה באזרח מ"העריסה עד הקבר". מערכת הפנסיה מספקת לכל אזרח פנסיה ממלכתית ולרוב נוספת על כך פנסיה של האיגוד והמעסיקים.
למרות השינויים הפוליטיים של השנים האחרונות, מילים כמו סולידריות וערבות הדדית עדיין דומיננטיות בשיח הציבורי במדינות הנורדיות ומי שייקלע למרכז סטוקהולם, אוסלו או קופנהגן באחד במאי ימצא רחובות חסומים, דגלים אדומים והפגנות המוניות בהשתתפות חברי פרלמנט, שרים וראשי ערים. חג הפועלים הוא יום שבתון רשמי והוא חלק מהמיינסטרים.
למרות הדמיון בין המדינות, המודל הנורדי איננו מקשה אחת. המשבר הכלכלי בשבדיה בתחילת שנות התשעים הביא לרפורמות דרמטיות בפנסיה ובמבנה הבעלות הממשלתית במשק; גילוי הנפט בים הצפוני בשנות השישים שינה לחלוטין את הכלכלה הנורבגית והמשבר הפיננסי העולמי גרם להתמוטטות הכלכלית של איסלנד ב-2008. עם זאת, הבסיס הערכי והמעשי דומה - חתירה לתעסוקה מלאה, השקעות ממשלתיות גדולות במשק, ויסות מחזורי הגאות והשפל באמצעות תקציב המדינה ודגש על זכויות כדיור, פנסיה, בריאות וחינוך לכל האזרחים.
קשה להתווכח עם ההצלחות: דוח העוני של האו"ם משנת 2007-2008 הציב את ארבע המדינות הנורדיות בחמשת המקומות הראשונים של רמת המחיה בעולם. על פי מדד הפיתוח האנושי של האו"ם, המשקלל תוחלת חיים עם רמות ההכנסה, ההשכלה והשוויון במדינות שונות, נמצאת נורבגיה במקום הראשון בעולם, שבדיה במקום התשיעי, פינלנד ב-16 ודנמרק ב-19. במדד השוויון המגדרי נמצאות ארבע המדינות הנורדיות בין שמונה המובילות בעולם.
הישגים אלו לא באו על חשבון משק תחרותי וחברה פתוחה. להיפך, יש בארבע המדינות הנורדיות מוסדות פיננסיים פרטיים עתירי ממון, הן נמצאות בין 15 הראשונות ברשימת המדינות התחרותיות בעולם והן מובילות עולמיות במדדים של חוסר שחיתות, חופש ביטוי ועוד. לא בדיוק בתי כלא בולשביקיים.
אזרחים רבים מחפשים שינוי
למרות כל אלו, המדינות הנורדיות אינן מושלמות ואזרחים רבים מחפשים שינוי. התלונות הנפוצות הן על זמני ההמתנה הארוכים בבתי החולים, על יוקר המחיה בערים הגדולות ועל הביורוקרטיה הממשלתית. בשנים האחרונות עלו לשלטון בדנמרק ובשבדיה ממשלות מרכז-ימין המנצלות את כהונתן כדי לערוך רפורמות במדינת הרווחה. בשבדיה, למשל, הועברו חוקים חדשים המקשים על קבלת דמי ביטוח לאומי ועל יציאה לפנסיה מוקדמת; מסים שונים הורדו לרווחתם של המעמדות המבוססים יותר וחלקים שונים מהמשק הציבורי הופרטו.
בפינלנד מכהנת מאז יוני ממשלת אחדות לאומית הכוללת שש מפלגות מימין ומשמאל, ורק בנורבגיה מכהנת ממשלת שמאל מאז 2005. במערכות הבחירות האחרונות בשבדיה, בפינלנד ובדנמרק נרשמו הישגים מרשימים גם למפלגות ימין פופוליסטיות השואבות את כוחן האלקטורלי מהתנגדות להגירה ומדמגוגיה לאומנית. ואכן, שינויים דמוגרפיים ובראשם ההגירה של השנים האחרונות, הפכו את המדינות הנורדיות להומוגניות פחות, מה שהופך את שמירת הסולידריות החברתית והאמון במערכת הציבורית לאתגר גדול יותר.
ההגירה גם משנה את שוק העבודה. מעמד חדש של מהגרי עבודה גורם למאבק בין האיגודים לממשלות המנסות להוזיל את עלות ההעסקה על חשבון תנאי העובדים. כיוון שמהגרים זכאים לכל חבילת ההטבות של מדינת הרווחה, ננקטת יד קשה יותר בחלוקת תושבות ונוצר מעמד עובדים לא חוקיים. השחיקה הטבעית של הממסדים שבנו במשך עשורים מודל אלטרנטיבי לקפיטליזם ולבולשביזם מוסיפה עוד נדבך לתחושה שזהו תחילתו של עידן חדש.
יש הטוענים כי המודל הנורדי מיצה את עצמו, אחרים טוענים שהוא מעולם לא יכול היה להתאים למדינות אחרות כיוון שהוא תלוי בעושר טבעי, ביציבות מדינית ובמוסר עבודה פרוטסטנטי. המציאות, עם זאת, מצביעה על אפשרות אחרת. המדינות הנורדיות של טרום התנועות הסוציאל-דמוקרטיות היו מדינות עניות ונחשלות. למעט הנפט הנורבגי אין בהן מחצבי טבע יוצאי דופן והן סובלות מאקלים ומתנאים פיזיים קשים. מדינת הרווחה הנורדית לא לקחה את העושר מן המוכן וחילקה אותו לציבור - להיפך, היא זו שיצרה את העושר יש מאין, היא זו שהביאה דמוקרטיה, קידמה ושגשוג לחלק זה של העולם והיא זו שהעניקה את כל אלו לכלל החברה ולא רק לעילית נבחרת. למרות הצלחות אלו, ואולי אפילו בגללן, כעת היא זו הנלחמת על חייה.
הכותב הוא עיתונאי ישראלי החי בסטוקהולם