שדרות רוטשילד בתל-אביב או גן הוורדים בירושלים הם לא באמת האתרים שבהם מתחוללת המהפכה החברתית. הציבור הישראלי הרחב מתחבר אל קולות המחאה בערב, מול המסך, במהדורת החדשות המרכזית שלו.
במשך עשרות שנים, שידורי החדשות הכתיבו את קצב הדופק של העם, אולי אף יותר מאשר הוא הכתיב את הדופק שלהן. אך התקופה משתנה, ורחשים שנולדו בעבר בנאומי פריים-טיים חוצבי להבות, נולדים היום בפייסבוק ובשיח החברתי האינטרנטי. אולי משום ששם אין עורך-על שהחליט: אנחנו לא מלבים את המהפכה, אנחנו מדווחים עליה.
"אין לנו שום אינטרס ואג'נדה", אומר העורך הראשי של חדשות ערוץ 10, אורי רוזן, "אנחנו לא עיתון שמנהל קמפיין. אנחנו עושים גם כתבות על הבלבול במחאה הזו ועל קרבות האגו בין המאהלים. אין לנו אינטרס להחזיק את זה בכותרות".
אי-אפשר שלא להבחין בשינוי שחל במהדורות. אם בעבר המהדורות המרכזיות נפתחו תמיד בביטחוני-פוליטי-פלילי - הנושאים הללו נדחקים היום אל השוליים, כשהנושא החברתי מקבל את אור הזרקור במלוא תפארתו. המחאה החברתית פותחת את המהדורה ונשארת במרכזה עד סופה.
אם שואלים את עורכי 3 המהדורות המרכזיות, מדובר בחלק מתהליך ארוך שהתחזק בשנים האחרונות, ולא בתופעה שפרצה עם מחאת האוהלים או הקוטג'.
"המהפכה האזרחית אצלנו החלה בהקצאת המשאבים. פריסת הכתבים הייתה אותה פריסה משנות ה-60' - עם דגש בעיקר על הפוליטי והביטחוני. בשנתיים האחרונות אנחנו משקיעים יותר בכלכלה, חינוך, משפחה והורות, וזה בא על חשבון הפוליטי, פלילי וצבאי. כבר שנתיים אנחנו פותחים בממוצע 3 פעמים בשבוע בדברים שנוגעים לחיי הצופה", אומר רוזן.
חדשות ערוץ 10 הייתה הראשונה שפתחה מהדורה עם מחאת הדיור, לעומתה חדשות ערוץ 2 הייתה הראשונה שמצאה לנכון לקדם לראש המהדורה את הקרב על הקוטג'.
ובכל זאת, למרות האסטרטגיה, רוזן נזהר מהמילה "אג'נדה". "אנחנו מקפידים לדווח, ולא ללבות", הוא אומר, "לכל אורך המהפכה אנחנו בודקים את עצמנו אם באמת מדובר בתופעה רחבה או בעניין תל-אביבי. אנחנו יוצאים לשטח, מדברים עם אנשים, וההרגשה היא שזה כן רחב.
"יש קולות שונים במערכת סביב העניין הזה, וחלקם אומר שאנחנו צריכים לקחת חלק פעיל יותר. הנה נדב איל לדוגמה - כפובליציסט ב'מעריב' הוא היה הקול הראשון שחזה את הדבר הזה, וב'מעריב' הוא ממשיך לכתוב על זה. לעומת זאת, אצלנו לא תראה אותו שוטח את משנתו, ולכן אנחנו לא דוחפים למהפכה".
הברומטר הציבורי - שיחת הסלון
לדברי עורך המהדורה המרכזית של ערוץ 2, גיא סודרי, "מהיום הראשון אמרתי שאם המאבק הוא רק מחירי השכירות בתל-אביב, זו טעות. אבי-אבות הבעיה הם מחירי הנדל"ן והמחיה בכלל. זו תהיה טעות ללכת לנישה התל-אביבית הזו, כי זה לא לתת את הסיפור האמיתי. המהפכה הזו פרצה בחודש האחרון, אך היא התחילה קודם ולא מאיזה רצון או אג'נדה, אלא מתוך הכרה אמיתית שזה אחד הדברים שהכי מפריעים לאזרח".
הברומטר הציבורי של סודרי מאוד פשוט - שיחות הסלון. אלה, לדבריו, עברו מלעסוק בפוליטיקה וביטחון לדיון על נדל"ן, מסים ומחיר הקוטג' והדלק. "זה פרמטר מובהק לעריכה, שיחת קיטורים מנומקת ומתמשכת - מה מציק לאנשים, מאיפה זה מגיע, לא ריכול על העשירים - זה כבר לא פערי המעמדות, יש מעמד ביניים ענק שנאנק", הוא אומר. "אלה לא המקררים הריקים שצילמנו פעם בזמן דוחות העוני, פה זו תחושה רחבה".
- אז למה הפעם זה תפס?
"כי הייתה קרקע רחבה לסיפור. החבר'ה שהיו בהפגנה לא הפגינו על מחירי השכירות. מבינים שיש תחושה שמשהו צריך להשתנות, שאפשר לעשות טיפול שורשי".
סודרי טוען כי ייחודיות נוספת של הסיפור הייתה בכך שלא היה בו "איש רע". למעשה, רק כשלשכת ראש הממשלה שלחה את שר התקשורת והרווחה משה כחלון לאולפן חדשות ערוץ 2 לייצג אותה, "הבנו שיש כאן גם סיפור פוליטי. עד שלשום לא נגענו בעולם הזה בכלל", הוא אומר. "עד אתמול לא סימנו את הממשלה - לכולם ברור שזה עניין שלא טופל שנים, אנשים לא רוצים 'ראשים'".
- במילים אחרות, דווקא הניתוק מהעולם הפוליטי הוא זה שאפשר את שגשוג הנושא בליין-אפ.
"זה שאין כתובת, מאפשר לנו להעמיק ולבחון את הנושא - מחירי הנדל"ן ומחירי המזון והשוואות לעולם. אנחנו שמחים שיש אפשרות לטפל לעומק בנושאים שלא מטפלים בהם בדרך-כלל מבלי שזה יריח מאג'נדה".
התפיסה של עורך מהדורת "מבט" בערוץ 1, אסף אפרתי, פשוטה הרבה יותר. "מדובר בקיץ, חופש גדול, אין אירועים ביטחוניים מדיניים. הם וגם אנחנו מרשים לעצמם לפתוח בנושא חברתי, כי אין משהו אחר יותר חשוב".
- כלומר, לו היה קורה דבר בטחוני במדינה, חלילה, המחאה לא הייתה צוברת תאוצה?
"ללא ספק. אני בטוח שאם יעלה ספין כלשהו לכותרות, זה ידחק את זה מהכותרות הראשיות. בפירוש עונת המלפפונים נותנת את הכוח למאבק".
- אבל היו כמעט 30 אלף איש בהפגנה בתל-אביב.
"אם לא היה קיץ, העידוד התקשורתי שלו היו זוכים היה הרבה יותר נמוך. אמנם 30 אלף מפגינים זה פותח מהדורה, אבל זו ביצה ותרנגולת - הם הגיעו בעידוד משמעותי של התקשורת שהייתה פנויה לזה".
סודרי מתקשה להסכים בפה מלא עם האמירה. "אם מחר חלילה ייפול קאסם עם נפגעים, זה ידחוק את זה מראשית הליין-אפ, אבל אני לא חושב שבמציאות הזו זה יעלים את זה. אם מחר תתחיל מלחמה חלילה, ברור שאנשים ישימו את זה בצד. אבל אני לא חושב שזה יגמור את זה, זה צרוב, והנושא לא יישכח".
- ואולי מלכתחילה המחאה מצליחה כי הליין-אפ פנוי?
"היא מצליחה כי צמחה על קרקע של תחושה חברתית חזקה שלפיה כולנו שוקעים. אם זה לא היה מסביב לכולנו, זה לא היה מצליח ככה. כמו שהקוטג' לא נגמר בזה, זה היה סימפטום".
ענת סרגוסטי, מנכ"לית הארגון החברתי "אג'נדה", מוצאת סיבה אחרת לכך שהנושא מטופל ברוחב-לב במהדורות, ועם זאת לא באופן מתלהם. "חלק גדול מהעיתונאים המדווחים בטלוויזיה שייכים למעמד של אלה שיושבים באוהלים - בגיל, בשכר הנמוך, והם מוצאים את עצמם מדווחים על עצמם, זה יוצר אצלם דיסוננס", היא אומרת.
ואכן, חלק ניכר מעובדי החדשות, בעיקר (לפי שעה) בחדשות 10, הם תל-אביבים בגיל ובמעמד החברתי המדובר. "אולי יש אנשים במערכת שמעורבים בזה רגשית", אומר על כך רוזן, "אבל אנחנו אוהבים סיפור טוב, וזה העניין".
"המהפכה מצטלמת טוב"
בירושלים, בערוץ 1, בכל זאת מרגישים את המרחק מלב המחאה. "הסיקור שלנו הוא לא שונה, נתתי כמעט חצי מהדורה למחאת הדיור. הנפח אצלנו גדול מאוד, כי במהות שלנו אנחנו מהדורה יותר חברתית", אומר אפרתי הירושלמי, "אבל אני בתוך-תוכי חשבתי שהיא תדעך יותר מהר, ואולי התבדיתי כי אני לא חלק מהוודסטוק הזה שנמצא בתל-אביב".
איש התקשורת רפיק חלבי היה עורך "מבט" בעברו וחלק ממהדורת החדשות היחידה במדינה משנות ה-70. אז, לדבריו, לא חששו מהמילה "אג'נדה", וכל מחאה קיבלה רוח גבית מהטלוויזיה.
"עורכי המהדורות היום קיבלו בונוס גדול לעסוק בנושא שמאיר להם את המצפון פעם בשנה, וזה משרת אותם", אומר חלבי, "הם רחוקים ממהפכות, אין שם מהפכנות, זה לא חדר החדשות של ערוץ 1 בסוף שנות ה-70' - היינו חלק מכל המהפכים החברתיים - החברתיים והפוליטיים. עכשיו הם לא דוחפים, זה פשוט מצטלם טוב. אין להם אג'נדה חברתית, מה שאולי יש להם זו אג'נדה צרכנית".
סרגוסטי סבורה כי עיתונות הפרינט נטלה מהטלוויזיה את הפן הדעתני. "עיתוני הפרינט הפכו להיות לזירה דעתנית", היא אומרת, "העיתונות הכלכלית נתנה את הקונטקסט במהפכה הזו - נתונים ועומק. הטלוויזיה נשבית באופן אוטומטי בשידור החי. האירוע הזה מאוד טלוויזיוני, ואין להם את המקום לעשות את השינוי. הטלוויזיה עושה את מה שנכון שתעשה, ולא ראוי שתעשה יותר מזה. זה לא נכון דמוקרטית שחדשות ערוץ 2 ו-10 יובילו את המהפכה. זה גם יביא לאיבוד מכוחם האובייקטיבי".
אחרי הכול, אומרת סרגוסטי, אין פה באמת את מי להאשים. "זה נראה לי לא נכון שהתקשורת תנהג כמו במצרים, כי המציאות הישראלית היא לא כמו שם שהרע הוא מובהק, פה זה מציאות נבחרת. יש ממשלה שנבחרה עם תפיסת עולם פוליטית, מה שצריך לקרות זה עניין של פרשנות ותפיסת עולם, אי-אפשר שהתקשורת תתפוס צד. אבל יש סוג של התלהבות".
- האם מה שקורה עכשיו בליין-אפ שלכם זה הפנטזיה של כל עורך?
אפרתי: "לא. אנחנו מקיימים על זה הרבה דיונים, הפתיחה המסורתית המאפיינת את מהדורות החדשות בארץ, מקומה להתפנות מהעולם, כי אנחנו חברה שהשתחררה קצת מאיומים קיומיים, ואת כל אחד מעסיק היום הכיס שלו. אין ספק שמעתה והלאה נשנה את האופן שבו אנחנו משדרים חדשות ונרשה לעצמנו יותר".