ד"ר אוסקר ברניפייה הוא פילוסוף. הוא מאמין בפילוסופיה שימושית. בעברית יצאו כמה מספרי הפילוסופיה לילדים שלו, ביניהם "מהם החיים"; מהם טוב ורע?" ו"מהם רגשות?" שתורגמו לעברית בידי רחלה זנדבנק ויצאו בהוצאת דניאלה די-נור ובשיתוף עם בנק הפועלים ורשת אורט.
שלושת ילדיו של ברניפייה - לילה, אינדירה ואלטידור נולדו מאשתו ושותפתו לדרך, איזבל.
הם חיים בארז'נטיי, העיירה שבה חי הצייר קלוד מונה. ברניפייה, בן למשפחה צרפתית קתולית, נולד באלג'יריה אך ברח עם הוריו לצרפת, היגר איתם יחד לארה"ב, נדד לקנדה ובגיל 16 גילה את סוקרטס. "חברים שלי, כששאלו אותם מה הם רוצים להיות, ענו: טייס, רופא, זמר רוק. אני אמרתי שאני רוצה להיות סוקרטס, כשאגדל".
בקנדה סיים תואר ראשון בביולוגיה ובפילוסופיה והפך לקומוניסט פעיל. בשנות ה-80 נסע לפריז לעשות תואר שני. את הדוקטורט על "הטבע הפואטי של ההוויה" סיים ב-1992. ברגע שהפך לד"ר לפילוסופיה נטש את האוניברסיטה ואת החיים האקדמיים והשתקע בכתיבת ספרי פילוסופיה לילדים והנחיית סדנאות.
- קראתי שהעניין שלך בפילוסופיה החל כשראית את אמא שלך משקרת למורה.
"אפשר לומר זאת. כן. מאותו רגע נולדה בי התהייה. כל מה שידעתי על החיים נסדק. הבנתי, באופן שאין ממנו חזרה, שמה שאתה חושב שאתה יודע על העולם ועל בני אדם, אינו בהכרח כך. וזה כולל את מה שאתה חושב שאתה יודע על אמא שלך, שבגיל ההוא היא אלוהים בשבילך".
- מה, באמת, אתה חושב על שקרים ואמיתות?
"היפופוטמים לא משקרים וגם חתולים לא משקרים. אבל אנחנו לא היפופוטמים ולא חתולים. אנחנו בני אדם. וגם לשקרים יש מקום בתוך העולם הרגשי והמילולי שלנו. אין להם משמעות רעה או טובה, לשקרים. לפעמים שקרים מגינים עלינו מכאב גדול. ובכלל, כל דבר לגופו".
ונפתח בשאלה קיומית
יותר מהכול, ברניפייה מבקש לייצר חשיבה. ספרי הילדים שלו משרתים את תפיסת עולמו הדוגלת בפילוסופיה מעשית. כל ספריו נפתחים בשאלה קיומית המודפסת באותיות ענק ("למה אנחנו חיים? למה אנחנו מתים?") ואז מגיעות התשובות שנתנו ילדים עד גיל 12. בכל ספר שש שאלות מרכזיות ולכל שאלה יש כמה וכמה תשובות. המסר הוא: היו ביקורתיים. ספקנים. חישבו. חישבו היטב. "המחשבה היא דרך שאין לה סוף...ושאלה יכולה להקסים אותנו סתם כך, בזכות עצמה, רק מהיותה שאלה יפה, או משום שהיא מציגה בעיה יפה שיש בה ערך ומשמעות", כפי שכותב להם הסופר בתחילת הספר.
בהמשך מציע הפילוסוף לקוראיו הצעירים לעסוק במשמעות החיים. על השאלה "למה אנחנו חיים?" ילדים ענו: "כדי לעבוד"; "כדי ליהנות מהחיים"; וגם "כדי להוליד ילדים" ("כן אבל...האם אנשים מולידים ילד למען עצמם או למען הילד? האם יהיו בנו פחות חיים אם לא נעניק חיים?") ברניפייה אינו מרפה מהם.
- אתה הראשון שכתב ספרי פילוסופיה לילדים?
"לא. היה אמריקאי אחד, שקדם לי. הוא כתב ספרי לימוד פילוסופיים לילדים. אבל אני כתבתי את הספרים שמיועדים לכל אחד. להורים במיוחד, לא רק לילדים, ואני יותר מפורסם ממנו. אבל הוא היה ראשון".
- מה למדת מהמפגשים שלך עם מורים בארצות שונות?
"יש מורים שרוצים יותר להפעיל את המחשבה אצל התלמידים, ויש כאלה שמרגישים שהם מחזיקים את התשובות, והתלמידים רק צריכים לקבל אותן מהם. מורה אחת לימדה את הכיתה את המשפט הזה: 'אני לא מאמינה עד שאני מכירה את האיש'. אבל במקומות אחרים, כמו בבריטניה או הולנד, דווקא יש מי שסומך עליך עד שאתה עושה משהו שמערער את הביטחון. זאת אומרת, אני סומך על מישהו, עד שנותנים לי סיבה שלא לסמוך עליו. זה לא תנאי מוקדם, לא לסמוך על אנשים אחרים. בישראל החשדנות עצומה. וגם הפחד".
- אתה עובד גם עם אנשי עסקים.
"כן. הרבה. אני טוען שזה חיוני מאוד לפתח דיונים ושיחות. אני כותב ספרים ומלמד ועושה עבודה פילוסופית עם מועצות מנהלים ותמיד נתקל באנשי עסקים חשדנים ששואלים 'מה ייצא לנו מזה'. הם רגילים שיוצא להם משהו מיידי מכל מפגש. אבל בהולנד ובבריטניה התחילו ללמוד וללמד פילוסופיה את המנהלים שלהם, כדי להצליח לעבוד טוב יותר יחד. פילוסופיה במאה ה-21 היא כלי חשוב, בעסקים, בפוליטיקה ואפילו בכדורגל".
- מה משותף לילדים ולאנשי עסקים לדעתך?
"גם אלה וגם אלה לא תמיד חושבים בצורה אובייקטיבית, נקייה, מחוץ למערכת הרגשית שלהם. זו דרך לימוד, לשלוט ברגשות שלך. זה אימון. כמו לאכול טוב. כמו לשמור על היגיינה. אני לא נגד רגשות בכלל, אבל יש זמן לכל דבר. אנחנו מבקשים מאנשים להניח בצד את רגשותיהם, לפעמים, ולהיות מסוגלים ליהנות מהעונג שבמחשבה. העונג האינטלקטואלי.
מורה אחת אמרה לי פה: 'אז אתה לא אנושי, אם אתה לא מרגיש, אם אתה מפריד בין שכל לבין רגש', ואני אומר: 'מתמטיקאי לא מתעניין ברגשות שלו לגבי הצלעות של המשולש'".
- מה מאפיין את ישראל, לעומת מדינות אחרות?
"בישראל מצאתי משהו מיוחד. הילדים מפתיעים במיוחד, בכל קבוצה יש איזה גאון שמצליח להדהים אותי במחשבה מיוחדת. הילדים כאן חכמים מאוד, אבל עצבניים נורא. במקומות אחרים הם יהיו הרבה יותר בטוחים בעצמם, למרות שהם פחות מבריקים".
- יש הבדל בין נשים וגברים?
"לנשים יש יותר בעיה להיראות לא מושלמות. גברים יכולים להיות רשלניים בתחומים רבים, אבל נשים שואפות לשלמות. אנחנו תקועים בין האלוהות המושלמת לבין החיות שלא חושבות בכלל. זה מה ששילר אמר. הקיום האנושי הוא הבעיה והקיום הנשי הוא מסובך עוד יותר".
- אתה נודד בלי הפסקה בעולם. אתה גם לומד כל הזמן?
"כל הזמן. הבנתי, למשל, שכוח הוא בסך הכול שאלה של פרופורציה. אתה יכול להיות נשיא באמריקה גם אם אתה אומר דברים מאוד מטופשים. בצרפת אתה חייב להיראות ולהיות חכם אחרת, אתה מחוסל. בסקנדינביה אתה צריך להיות אדם טוב. להראות את המאמץ שלך. באנגליה הכי חשוב זה האיפוק. הנימוס. ההגינות. המשחק ההוגן הוא הדבר החשוב להם ביותר, גם בכדורגל וגם במשחק הפוליטי. בישראל זה לא מובן, בכלל, העניין הזה של הגינות ואיפוק. אצלכם התפיסה המרכזית היא שאתה צריך להיות ראשון, ולא משנה מה תעשה בשביל זה".