20 עונות בדיוק חלפו מאז הצטרפה ב-1992 ישראל למעגל המפעלים האירופיים. בדיוק התקופה בה התפתחה מכבי חיפה לממדים של מעצמת הכדורגל הבכירה ביותר בארץ. בהתאם לכך, הירוקים הפכו גם לנציגים הכי מתמידים שלנו ביבשת, עם 15 קמפיינים שונים במפעלים האירופיים: ליגת האלופות, גביע אופ"א שכיום נקרא הליגה האירופית וגביע המחזיקות המנוח (לא כולל האינטרטוטו). הפועל ת"א במקום השני, עם 13 קמפיינים בסך הכל באירופה מ-1992.
הערב (ג') תמשיך חיפה את המסורת כשתארח בשלב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות את מאריבור הסלובנית. מי שיעמוד למבחן הוא המאמן אלישע לוי שעיקר הביקורת על העבודה שלו במועדון מאז הצטרף אליו לפני שלוש שנים, היא סביב היכולת שלו בזירה האירופית. קמפיין ה-"אפס נקודות ואפס שערים" של חיפה בליגת האלופות ב-2009/10, וההדחה המוקדמת ב-2010/11 מהליגה האירופית על-ידי קבוצה חלשה כמו דינמו מינסק מבלארוס, עשו לאלישע שירות תדמיתי רע. אבל אם בודקים קצת יותר לעומק את הנתונים מגלים עובדה פשוטה: אלישע לוי לא כזה גרוע באירופה. לפחות ביחס לחלק מקודמיו בתפקיד.
***
מעבר לרשימת ההישגים הכללית של חיפה (העפלה לשמינית גמר אופ"א ב-2006/07, הופעות בשמינית ורבע גמר גביע המחזיקות בשנות ה-90', ועוד שתי העפלות לשלב הבתים של הצ'מפיונס בשנות ה-2000) שווה להתייחס גם לנתונים פרטניים יותר: כמות ניצחונות, אחוזי הצלחה כוללים וכו'. אלו נתונים שיכולים לתת אינדיקציה לגבי המאמנים שעברו בחיפה במהלך השנים והיכולת שלהם להצליח באירופה.
מכבי חיפה קיימה 80 משחקים בזירה האירופית, מהניצחון 0-1 על אף91 הלוקסמבורגית בגביע המחזיקות של עונת 1993/94, ועד ההפסד לבוראץ הבוסנית 3-2 בשבוע שעבר במוקדמות הצ'מפיונס. במהלך התקופה הזאת רשמו הירוקים 32 ניצחונות, 34 הפסדים ו-14 תוצאות תיקו. אם מחשבים את אחוזי ההצלחה של הקבוצה בנוסחה לפיה תיקו שווה חצי ניצחון (שהיא נוסחה מקובלת באקדמיות בבריטניה במחקרים שנעשים בפקולטות לכלכלת ספורט), אז מתקבל מאזן כולל לא רע בכלל של חיפה בכל הזמנים באירופה: 48.7%.
אלישע לוי קיים בסך הכל 16 משחקים באירופה עם 46.8% הצלחה. רק מעט פחות מהממוצע הכללי של חיפה. למרות התדמית האירופית הקפדנית שניסה גיורא שפיגל לנכס לעצמו במשך השנים, מסתבר שדווקא אלישע לוי מבית שאן מאמן מוצלח יותר ממנו בכל הקשור למפעלים היבשתיים: בארבעה קמפיינים שונים של שפיגל באירופה, הוא רשם רק 39.2% הצלחה.
אלישע גם הרבה יותר טוב מרוני לוי, שהביא לחיפה 3 אליפויות רצופות אבל באירופה רשם 33.3% הצלחה בלבד, ולא הביא את חיפה אפילו פעם אחת לשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג.
ואם כבר אנחנו עוסקים במאמנים ישראלים בזירה האירופית, אי אפשר בלי להזכיר את יצחק שום: בשיא שכנראה לא יישבר בזמן הקרוב, הצליח שום במשך שלוש עונות רצופות בין 2002-2005 להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות - פעמיים עם פנאתינייקוס, ופעם אחת עם מכבי חיפה. אחוזי ההצלחה שלו בעונת 2002/03 בחיפה עמדו על 50% (כולל גביע אופ"א, אליו נשרה חיפה לאחר שסיימה במקום השלישי בבית שלה בצ'מפיונס ליג).
***
עניין אחרון שאפילו מחזק עוד יותר את ההישגים של אלישע לוי, הוא העובדה שלא ניתן למדוד בצורה אמפירית את הבדלי הרמות בין הקבוצה שלו לבין הקבוצות הקודמות של מכבי חיפה. אלישע לוי הגיע לליגת האלופות עם קבוצה שהכוכבים שלה הם דבאלשווילי, רפאלוב ודקל קינן. שזה הישג קצת יותר מרשים מלהגיע לאותו שלב יוקרתי עם הסגל שהיה ליצחק שום, וכלל זרים מהטובים שהיו בכדורגל הישראלי כמו יעקובו, ג'ובאני רוסו, פראליה וז'וטאוטאס; וגם ישראלים שנמצאים בשיא הקריירה שלהם, דוגמת זנדברג, קטן, דודו אוואט, וואליד באדיר, בנאדו ואלון חרזי.
במילים אחרות, אלישע מצליח עד עכשיו להוציא הישגים טובים מחומר גלם לוקה בחסר. רק על כך הוא ראוי להרבה יותר הערכה ממה שהוא מקבל.