אם אתם לא בעניין של קריאת טוקבקים, ספק אם כדאי לכם להתחיל באלה שליוו את הידיעות על הטבח בנורבגיה. הטוקבקים הראשונים רקדו בעליצות על הדם השפוך: "סוף-סוף הם מבינים מה עובר עלינו", צהלה אחת, ואחר הוסיף: "מה עובר עלינו מאז הסכמי אוסלו!".
כמה שניות של מבוכה עברו על הגולשים כשנודע שהרוצח הוא מעריץ גדול שלנו. במפגן שיא של אטימות, הם התעלמו מתמונות של אימהות בוכות על ילדיהן, מיתומים מבכים את הוריהם, ומצעירים המבכים את רעיהם, ועברו ישר למשנתו של "ברוך הגבר", הגירסה הנורבגית: "בעוד 20 שנה המוסלמים ישחטו אותם, טוב שהוא פעל עכשיו", ועוד פניני רשת.
באולפן חדשות ערוץ 2 נראו יונית לוי וערד ניר נבוכים כפי שלא היו מימיהם. ערד ניר עבר על המניפסט בן 1,500 העמודים שהותיר אחריו הרוצח, ומצא שם לא מעט אזכורים שמדברים על ישראל בחיבה, בהערצה ממש. המילים "חולני" ו"מעוות" חזרו על עצמם בכל משפט שני של שני המגישים. היה ברור שמה שמזעזע אותם כרגע אינו הטבח, אלא החיבוק החמים שזה עתה קיבלנו מהרוצח.
אגב חיבוקים, הנשיא שמעון פרס היה ראשון המגיבים הישראלים ושלח תנחומים כנים לממשלת נורבגיה ולעמה. הוא יודע שאחרי שייתמו ימי האבל תצטרף משנתו של הרוצח לכתב ההאשמה שמתגבש בלאו הכי נגד ישראל בקרב העמים, ולא בכדי: חוט אפל מחבר בין ידידי ישראל בעולם - מהאפריקנרס שעדיין נותרו בדרום אפריקה וזוכרים לנו את "חסד" האפרטהייד, דרך הימין הנוצרי האמריקני שמת כבר שנבנה מחדש את בית המקדש, ועד הרוצח מאוסלו, שעשה לנו וואחד "לייק". במבחן של "אמור לי מי ידידיך" כשלנו השבוע כישלון צורב.
אבל הנה העניין. אמנם לא עברתי על כל 1,500 עמודי החיבור שהותיר אחריו הרוצח, אבל אני מוכרח להודות שעם כל הזעזוע האמיתי על רצח של חפים מפשע, המעט שאליו נחשפתי לא היה משהו שלא נשמע בעבר: מדיניות ההגירה של אירופה הפכה ערים שלוות למקומות שלא נעים להלך בהם בלילה? הרי כל מי שביקר באירופה חווה את ההרגשה ממקור ראשון. הריבוי הטבעי הגבוה שלהם ביחס לאוכלוסייה הוא פצצת זמן חברתית ותרבותית? גם בכך אין ספק.
נניח לרגע שהרוצח, אנדרס ברינג ברייויק, לא היה קם ביום בהיר אחד וטובח באזרחי מדינתו, אלא היה מקים מפלגה, רץ לפרלמנט הנורבגי, מחוקק חוקים נגד הגירה מוסלמית והופך לפעיל במאבק נגד הגרעין האיראני ולתומך ביד קשה של ישראל כלפי הפלסטינים. מי מהקוראים מוכן להישבע שלא היה מתייחס אליו כאחד הידידים הגדולים של ישראל בקהילה הבינלאומית? תודה על הכנות.
ככה זה אצלנו: יש לנו הנסיבות המקילות הגדולות בתולדות דברי האדם, אבל הפריזמה שדרכה אנחנו מעבירים כל גוי, היא, קודם כול, האם הוא "טוב ליהודים" או רע להם.
עד כדי כך התרגלנו לכך, שנדמה כי נשתכחה מאיתנו הסיבה העיקרית לסלוד מאנשים כמו ברייויק עוד לפני שסחטו את ההדק: ככה בדיוק דיברו פעם על היהודים, רגע לפני שלחצו על ההדק.