אלבום האפליקציה הראשוןבדרך-כלל נסקרים כאן אלבומים חדשים. אבל השבוע, בהיעדר אלבומים בולטים או מסעירים במיוחד, כדאי להפנות את תשומת האוזניים לשלושה סינגלים מוצלחים ומרתקים, כל אחד בתחומו, מתוך אלבומים שייצאו במהלך הקיץ והסתיו הקרובים.
הראשון והמרתק מכולם הוא הסינגל השני מתוך פרויקט חדש של ביורק. "ביופיליה" תהיה לא רק כותרת אלבומה, אלא גם כותרת סדרת פעילויות חדשנית שבעצם תשווק את האלבום, לראשונה, כסדרה של אפליקציות. ביורק, בשיתוף פעולה עם אפל, משחררת אחת לשבועיים שיר ואפליקציה שצמודה אליו. את העבודה השלמה ניתן יהיה לרכוש הן כמוצר אחיד ושלם והן כעשר אפליקציות שונות.
ומה יש בהן? בראשונה, לסינגל "קריסטליין", נאגד מידע מדעי בעזרת שיתוף סוכנויות החלל של ארה"ב, אירופה ויפן. ביורק מגדירה את "ביופיליה" כ"הרהורים על היחסים בין טבע, מדע ומוזיקה", ומלבד שלל אפשרויות המולטימדיה שלו, העניין סביבו יתרחש גם בחללים של מייצגים ותערוכות, וגם בהופעות חיות ספורות.
חלק מהאלבום הוקלט תוך שימוש ב"אייפד" , אבל הגורילאז כבר הוציאו בשנה שעברה את האלבום הראשון שהוקלט כולו על המכשיר החדש, The fall. החדשות המצוינות מכיוונה של ביורק מגיעות לא רק מהצד הטכנולוגי. כל הגודל, רוחב היריעה והשכלולים סביב "ביופיליה" היו עלולים לשמש אותה למיסוך יובש יצירתי. אלא שהסינגל הראשון וגם "קוסמולוגיה" שיצא בשבוע שעבר דווקא מגלים את ביורק בכושר מצוין.
אלבומה האחרון מלפני 4 שנים, "וולטה", היה אף הוא פרויקט שאפתני ומאוד שנוי במחלוקת, שהיה הרבה יותר מרתק ומאתגר מאשר ידידותי לעיכול. שני השירים החדשים מזכירים יותר מכל דווקא את אלבום הבכורה שלה מלפני 20 שנה, ו"קוסמולוג'י" נהנה מעיבוד מרתק של הרמוניות קוליות וכלי נשיפה ששואבים לא מעט השראה ממוזיקה קלאסית מודרנית. במחשב, בנגן דיסקים, באייפד או בסמארטפון, כנראה שההשקה הביורקית בין טכנולוגיה, היסטוריה ואנושיות תעסיק אותנו לא מעט בחודשים הקרובים.
כשג'אגר פגש את מארלי
אמן הרבה יותר ותיק מביורק, שאף הוא מצא לעצמו דרך להתחדשות הוא מיק ג'אגר, שלראשונה בקריירה יוציא אלבום עם להקה שאינה הרולינג סטונס. ג'אגר אסף סביבו את דייב סטיוארט אקס היוריתמיקס ומפיק מבוקש, את ג'וס סטון שסטיוארט הפיק את אלבומה הטרי, את דמיאן מארלי בנו הכי מוכשר של בוב, ואת המוזיקאי ומלחין הסרטים ההודי איי.אר. ראהמן.
מסתבר שהחמישה הללו עובדים כבר שנתיים, וג'אגר הסביר ש"זה לא סגנון העבודה הרגיל שלי. התאספנו רק עם כמה רעיונות גולמיים למוזיקה ולמילים אבל בתוך עשרה ימים נכתבו עשרות שירים".
על הנייר, לקבוצה שקוראת לעצמה Superheavy יש אינספור אפשרויות לכישלון: ג'אגר נותר פרפומר עילאי אבל מזמן לא כתב שיר גדול, ובכלל הרכבים כאלו של סופרגרופס די פסו מעולם הפופ. והנטייה שלנו, של האנשים הקטנים, היא גם לחשוד מראש במניעים של חמישה אנשים כה עסוקים ומצליחים בתחומם. אלא שכאן בדיוק טמונה ההפתעה: מלבד הרצון של ג'אגר להעסיק את עצמו בשנות שבתון של הלהקה האם, מדובר באנשים עסוקים ביותר, סטיוארט וסטון בדיוק הוציאו אלבומים חדשים, ואף אחד מהם לא סובל מחשיפת חסר. כך שהרצון המשותף לעבוד יחד כמוזיקאים מתרבויות שונות ולייצר פופ גלובלי כנראה באמת הדליק אותם. ולמרבה הפלא שירם הראשון שמשתחרר לעולם הוא אולי לא קלאסיקת פופ על זמנית, אבל הוא להיט רגאיי-פופ קייצי בהחלט סימפטי.
מארלי פותח, ולאחריו מצטרפים בשירה סטון, וגם ג'אגר, בשירה הכי גבוהה שהקליט בשנים האחרונות. זה לא הפלסט השחור הסקסי שלו סטייל "Emotional rescue" , אבל נשמע שהוא מאוד נהנה כאן, וההנאה הזו מידבקת. כנראה שהחמישייה הזו לא תשאיר על העולם ולו שריטה אחת שתשתווה לזו של חמש האבנים המקוריות של ג'אגר, אבל מי שציפה לאיזו הפקה מגלומנית של מולטימיליונרים נפוחים כמוהו וכמו סטיוארט עלול לנחול אכזבה קשה. זה פופ קייצי ראוי, שלחלוטין לא מבייש את הפירמות החתומות עליו.
נאז נגד קאניה
הסינגל האחרון להשבוע מגיע מכיוון אחד הראפרים הכי אמיצים בכל הזמנים, וזה שיר ראשון של נאז מאז אלבומו התשיעי והמעולה שנשא את שמו ויצא ב-2008. במהלך מערכת הבחירות שנוהלה אז בארה"ב נאז לא היסס להיכנס בסגן הנשיא הקודם דיק צ'ייני ובתאגיד פוקס שניסו ללכלך את מי שהפך חודשים אחר כך לנשיא הנוכחי.
הפעם, אם לשפוט לפי השיר הראשון, נאז פחות חמוש בנשק פוליטי, ויותר יוצא למאבק על הטריטוריה שלו, ההיפ-הופ. אחרי ריב מתוקשר ופיוס מתוקשר לא פחות מול ג'ייזי, נאז יוציא הקיץ אלבום אחרון בחברה שזי מינכל עד לא מזמן. אבל הקטע פה הוא בעיקר התזמון. נאז בחר לצאת לחנויות ממש ראש בראש מול אחד האלבומים שצפויים להיות הכי מדוברים ומצליחים השנה: Watch the throne, שכלום עוד לא דלף ממנו, יהיה אלבום משותף של ג'יי זי וקאניה ווסט. נאז ותיק משניהם ולא פחות טוב מהם, אם כי מעולם לא הגיע למכירות ולתהילה שלהם. ונאז בחר כסיגנל פותח בשיר האדרה עצמית נוסח אלו שכתב ביצירות המופת שלו באמצע שנות ה-90 ושכיום מאפיינים דווקא ראפרים צעירים ומתחילים.
בגיל 38 אלבומו יתקרא "החיים טובים" , ובסוף שיר הרהב הנוכחי הוא אומר ש"תגידו לכל הליצנים שיפנו את המקום למלך". האם זו קריאת תיגר ישירה מול "שמור על כס המלכות" של ג'יי וקאניה? גם אם לא, שלושתם הרי מומחים גדולים לשיווק, וקרב מילולי צמחוני ביניהם לא יזיק תקשורתית לאיש מהשלושה. "נאסטי" הוא לא משיריו הגדולים של נאז, אבל בהתחשב בצחיחות הנוכחית בהיפ-הופ, הוא מהרצועות הטובות של השנה בתחום.
