אחרי ראיון עבודה, תמיד יש משהו להתחרט עליו. הנה כמה חרטות נפוצות של מועמדים:
1. "ויתרתי על כללי המשחק"
מרואיינים לא נהנים לחזור על אותן "מנטרות" בראיונות עבודה. במיוחד בתקופת חיפוש עבודה אינטנסיבית, ועל אחת כמה וכמה כשהמנטרות לא מתארות את המציאות (כבמקרה של אדם סוליסט שאומר "אני מאוד אוהב לעבוד בצוות"). גם ככה המעמד מלחיץ ומעיק, בעיקר לאנשים שלא אוהבים להתבלט או לדבר על עצמם.
כדי לסייע בכך, בזמנו נולד טרנד התכונות השחוקות (השילוש הידוע מראש: "פרפקציוניסט", "וורקוהוליק" ו"אסרטיבי"), אך הוא לא עלה יפה. כבמעגל סגור, כל אותם אנשים שנפלו למלכודת התכונות השחוקות כשלו בראיונות, עד שמאסו טוטאלית במשחק ובכלליו.
הטרנד חלף, ונולדו "המרואיינים החדשים" - אלו שמאמינים באותנטיות, סולדים מה"מסכות" ומכל ניסיון להפגין תכונות וכישורים מן המוכן.
זה חוזר אצל רבים ממחפשי העבודה שאני פוגשת: "מה הטעם להגיד רק מה שהצד השני רוצה לשמוע?", "למה להציג מצג שווא? שידעו מי אני, ואם אני לא מתאים להם, זה כנראה גם לא מתאים לי", "אני צריך לראיין אותם, ולא הם אותי - שיגידו תודה שבאתי".
אולם החרטה לא מתעכבת לבוא כשאלה לא מתקבלים, ורבים מהמרואיינים החדשים חוזרים בהם, וחשים שהיו יכולים לעבור לו כן היו מתאימים את עצמם לחוקי המשחק. ובכן, האותנטיות חשובה, אבל מי שמתנגד לשלבה בטכניקות שכנוע ושיווק עצמי, לא באמת מבין איך חושב המגייס הפוטנציאלי שלו. במקום לקדש את האינדיבידואליזם שלהם, ייטב למועמדים להיכנס לנעליים של אנשי שיווק לכמה רגעים, ולמכור את המוצר היקר ביותר שלהם - הם עצמם.
2. "התבלבלתי בעניין השכר"
סוגיית השכר היא נקודה רגישה במהלך הראיון, אין מועמד שלא מתחרט על הדרך שבה התנהל בהקשר הזה. לרבים קשה לדבר בחופשיות על הנושא, וכשהמראיין לא מעלה אותו, הם לא מעיזים לשאול בעצמם.
החרטה לאחר מכן כרוכה באינספור תהיות: "אולי המראיין ציפה שאעלה את הנושא?", "אולי המראיין יסיק מכך שאעשה הכל בשביל המשרה, ולכן יציע שכר נמוך?", "האם העובדה שהנושא לא עלה מרמזת על כך שהראיון היה גרוע?".
יש סיבה לכך שמראיינים מסוימים לא מעלים את נושא השכר בעצמם. לדוגמה, כשאין זה מסמכותם, או כשהדבר רלוונטי לשלב מאוחר יותר. אולם אם הנושא לא עולה לאורך הראיון, אין פסול בהעלאתו בסופו, במיוחד אם המראיין פותח צוהר ושואל: "יש לך שאלות?". אפשר לומר בנימוס: "לא דיברנו על שכר. האם אינך הכתובת לדבר על כך?", או לסנן הערת אגב המביעה קבלה של כללי המשחק: "אני מניח שעל נושא השכר, אם יהיה רלוונטי, נדבר מאוחר יותר?".
חרטות נוספות בהקשר זה נוגעות בציפיות השכר. יש שמציבים ציפיות גבוהות ביחס למקובל, ורגעים ספורים אחר כך חוששים שהגזימו ושהצטיירו כחומרניים או כיהירים. אחרים, בשל לחץ, חוסר ביטחון או ניסיון למצוא חן, מציבים ציפיות שכר נמוכות מדי (או שגבוהות רק במעט משכרם הקודם). כשהם מגלים שהמעסיק נעתר לשלם את הסכום, הם מתחרטים: "אם בכזאת קלות קיבלו את בקשתי, כנראה שתכננו לשלם יותר, ועכשיו כבר מאוחר מדי", "הייתי צריך לבקש פי שניים".
לאלה או לאלה, הכלל החשוב ביותר הוא לבוא מוכן היטב למשא ומתן, עם סכום הגבוה מזה שהולם את הניסיון והשכר המקובל בשוק לתפקיד, אך לא באופן מופרז ומנותק מהמציאות.
3. "שיקרתי"
לא קשה ליפול גם למלכודת הזאת. בכל מקום מציעים לנו "לשפץ" ו"לשדרג" את קורות החיים. מובן למה רבים מתפתים, אך פעמים רבות מתקבלת תוצאה שלא תואמת את הניסיון בפועל.
איני מדברת על שקרים קטנים שמתקבלים על הדעת בראיון, אלא על כאלה שיכולים בעיקר לסבך את המועמד, ופחות לסייע לו בצליחת הראיון.
סיפרה לי אחת שבתפקידה הקודם נקראה "מנהלת" (מנהלת תחום). בעוד שרוב עובדי החברה היו משווקי שטח של המוצר, שפותח בחו"ל, היא עבדה במשרד. במקרה, זכתה לשבת בחדרו המפואר של המנכ"ל, שלא היה בשימוש משום שהוא עצמו שכן בארה"ב. בפועל, לא היו לה מנוהלים או כל סמכות ניהולית, אך בקורותיה נכתב: "ממלאת מקום המנכ"ל בעת ששהה בחו"ל" - מה שגרם למראיינים להסיק שהיא מנהלת בכירה ומנוסה. כשהתעניינו ("כמה עובדים היו תחתייך?"), מצאה עצמה מגמגמת ומאכזבת.
ככה זה. אם בזכות מקצועיותם של מראיינים, או בגלל חוק מרפי - דווקא על אותם חלקים בדויים יוצא שמתעכבים בראיון. ואם המראיין דש דווקא בהם, יש סבירות גבוהה שהם רלוונטיים ואף מהותיים למשרה.
כדי ליישב דיסונאנס פנימי, המועמדים נוטים לזרום עם הסילוף, אך יוצאים בלב כבד ("יכולתי לעבור את הראיון הזה בלי לשקר, למה הייתי צריך את זה?"). וגם לאחר מכן יש לזה מחיר: מי שלא מתקבל מלקה את עצמו שזה קרה בגלל שקריו, ומי שמתקבל מוותר על המשרה מיוזמתו, מחשש שהדבר יתגלה בהמשך.
החוכמה היא למצוא את נקודת הגם וגם: גם מבליטה ומשווקת את הטוב, וגם תואמת את המציאות.
- אילו עוד חרטות מאפיינות מועמדים לאחר ראיון עבודה?
- כיצד מועמדים שהתחרטו יכולים לפעול? האם הייתם יוצרים קשר עם המראיין, לאחר הראיון, כדי לתקן רשמים שהתחרטתם עליהם?
יעל מהודר היא יועצת ארגונית. תוכן מאמריה מבוסס על הניסיון והידע שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני היי-טק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להסתמך עליהם ככאלה. יודגש כי פרטי הסיפורים האישיים במאמרים טושטשו לצורך שמירת פרטיות מושאיהם.
פניות ליעל מהודר לקבלת ייעוץ אישי יש לשלוח לדוא"ל: Yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר ליצור עמה קשר גם בפייסבוק.