אלפי האזרחים שהצטרפו ליוזמה החדשה לשבות ב-1 באוגוסט במחאה על יוקר המחיה ולא להגיע לעבודה, צריכים לדעת שמדובר בשביתה בלתי חוקית על-פי משפט העבודה בישראל, והיא יכולה להוות לא פחות מאשר עילה לפיטורים.
לדברי עו"ד דפנה שמואלביץ', המייצגת מעסיקים גדולים במיוחד במשק, רק ארגון עובדים רשאי להכריז על שביתה, וגם זאת בתנאים מגבילים ובכפוף לעילה מוצדקת.
שמואלביץ' מסבירה כי העילה לשביתה חייבת לכלול מרכיבים מובהקים הנוגעים ליחסי העבודה בין עובד למעביד. שביתה נגד "יוקר המחיה" או נגד מדיניות המיסוי או הדיור של הממשלה היא למעשה שביתה פוליטית, או לכל היותר "מעין פוליטית", כלומר שביתה המכוונת נגד הריבון ולא נגד המעסיק.
בתי הדין לעבודה אישרו בעבר שביתות מעין פוליטיות, מאחר שלהחלטות הריבון הייתה השלכה ישירה או עקיפה על תנאי עבודתם של העובדים.
שמואלביץ' מזכירה בהקשר זה את שביתת עובדי הבנקים בעשור הקודם. העובדים שבתו אז נגד חקיקת חוק בכר, שנגע למערכת הבנקאית והפיננסית. חלק משופטי בית הדין הארצי לעבודה סברו כי מדובר בשביתה כלכלית לכל דבר, ועל כן עילתה מוצדקת ככל השביתות הנוגעות ליחסי עובד-מעביד, אולם נשיא בית הדין אז, סטיב אדלר, קבע כי מדובר בשביתה מעין פוליטית והגביל אותה ל-4 שעות בלבד.
הפגנות - אחרי שעות העבודה
גם אם ההסתדרות הכללית תכריז בעצמה על סכסוך עבודה ותבקש לפתוח בשביתה, היא תוכל לשבות לכל היותר למשך 4 שעות, וגם זאת רק אם ניתן יהיה להגדיר את השביתה "מעין פוליטית" ולהוכיח כי מדיניות הממשלה פוגעת ישירות או בעקיפין בעובדים.
וזה לא הכול: לפי שמואלביץ', ספק אם ההסתדרות יכולה להשבית את המשק כולו, אלא רק את מקומות העבודה שבהם העובדים מאוגדים בהסתדרות.
לדברי שמואלביץ', עובדים המבקשים לשבות במסגרת המחאה החדשה - יוזמה של תושב גבעתיים שכתב על כך בפייסבוק - צריכים לדעת שהם הופכים את המעסיקים שלהם לשבויים במאבק המתנהל בין אזרחים למדינה.
"כשבן אדם מחליט לא לקנות קוטג', זו החלטה שבינו לבין קיבתו. במקרה הזה, לעומת זאת, מדובר במחאה על דרך ועל חשבון המעסיק", אומרת שמואלביץ'.
אילו צעדים תוכל ההסתדרות לנקוט ללא שביתה? על-פי שמואלביץ', ההסתדרות תוכל לקיים הפגנות של עובדים, אך אחרי שעות העבודה. היא תוכל גם לקיים "אסיפות הסברה" במקומות העבודה, בתיאום עם המעסיקים.
לדבריה, בסוגיה שעל הפרק, כוחה של ההסתדרות טמון בעיקר בכושר המיקוח שלה מול הממשלה וביכולתה להעלות דרישות כלכליות, כפי שכבר עשתה בעבר.