טאו היא דת סינית, הגורסת כי "אי-השקט ואי-הסדר שבעולם נגרמים על-ידי שאפתנות, להשיג את שרחוק מאנשים על-ידי תככנות". איש העסקים הישראלי, אילן בן-דב, הוא אחד מחסידיה האדוקים של הדת הזאת ועקרונותיה.
לאחרונה הוא ביצע תרגיל באיך לנהוג בכספם של אחרים כבתוך שלו. בתמצית, הדייסה שבישל בן-דב היא מניות תמורת אגרות חוב, שמשמעותה הברורה היא שהנושים לא יקבלו ממנו את מלוא החוב המגיע להם.
"שאפתנות באמצעות תככנות"
אולי אני טועה, אבל לי זה נראה ממש כמו "שאפתנות להשיג כסף באמצעות תככנות", מה שהופך את בן-דב, על-פי אמונתו, לאדם הגורם לחוסר שקט ולאי סדר בעולם. בן-דב הוא צרכן אובססיבי של רוחניות ואנושיות. הוא מתרוצץ בעולם מגורו לגורו, כדי להיות אדם טוב יותר. טוב יותר למי? - לעצמו, כפי שזה נראה. בהרצאות של הגורואים על הצורך להיות הגון, או לפחות הוגן, בן-דב כנראה לא נכח.
בן-דב טוען כי אינו היחיד שנוהג כך. נכון, יש גם אחרים, יצחק תשובה, למשל, נראה מועמד למשבצת הזאת. אבל יש גם כאלה שנוהגים אחרת.
"מקנאים בנו"
אחד מהגורואים הישראלים של בן-דב היה דוד אבנר, לשעבר מנכ"ל פרטנר. באחת מהרצאותיו סיפר בן-דב שאבנר לימד אותו "שככל שארוויח יותר, כך ארגיז יותר אנשים כאן". זה היה כשנה לאחר רכישת פרטנר ו"זה היה אנדרסטיימנט", קובע בן-דב. אמירת אבנר, צריך להבין, היא להיט בין עשירים: "מקנאים בנו". ובמלים אחרות: "הבעיה אינה שאנחנו עושקים אותם, אלא שהם מקנאים בנו".
"הדרך" של בן-דב
תורת אבנר החכם מצאה חן בעיני בן-דב - אז מה הוא עושה בשביל לא "להרגיז אנשים"? הוא מתכנן בכפר שמריהו את אחת האחוזות הגדולות והיקרות ביותר במדינה, שמחירה יגיע לעשרות מיליונים, אם לא יותר.
ואת זה עושה בן-דב בעיצומו של המהלך לאי החזרת חובות חברה שבבעלותו לאנשים, שרובם ככולם פחות עשירים ממנו, ושמכספם בונה בן-דב את ארמונו. ולמה הוא בכלל צריך הטייקון הרוחני אחוזה כזאת, אם לא כדי לגרום לאנשים לקנא, לנקר עיניים, כדי "להרגיז כמה שיותר אנשים"? ואולי כדי ללמדם שרוחניות זה דבר חשוב - אבל כסף חשוב יותר, ולא משנה "הטאו" (הדרך, בסינית) להשגתו.
למי אין פרגון?
"נראה שאין מילה בעברית לפרגון" - אמר בן-דב באותה הרצאה. אדוני הרוחני, בשום שפה אין פרגון למי שעושק את נושיו. תפסיק להשליך על אחרים את מעשיך הבלתי ראויים.
לעזוב את פרטנר
אני לא מנוי של פרטנר, אבל אם הייתי - אז היום כבר לא הייתי.