לפני כשבועיים, בבוקר יום ראשון, 17 ביולי, שלושה ימים אחרי שיוזמת מחאת האוהלים, דפני ליף, תקעה יתדות בשדרות רוטשילד בתל-אביב, קפץ עו"ד ברק כהן ממשרדו הפרטי שממוקם בדיזנגוף-סנטר למתחם האוהלים, כדי לראות על מה המהומה. מאותו בוקר, הוא לא זז מהמקום. "החלטתי לזנוח ב'צו 8 אזרחי' את המשרד, ולמעט מקרים שנקבעו מראש, אני מחויב רק למחאה וחובש פה שני כובעים: כובע של אזרח שתומך במחאה, וכובע של עורך-דין וסנגור, שתורם את יכולותיו המקצועיות למען המחאה", כך אומר כהן בראיון בלעדי ל"גלובס".
היום כבר אפשר לכנות את עו"ד כהן - שרתם את כל מרצו למחאת האוהלים - כ"אחד מעורכי הדין של המהפכה" (ראו מסגרת). בצוותא עם אחרים הוא מנסח מצע משפטי רעיוני למחאה, ומייצג את מי שנעצרו במהלך ההפגנות שנערכו כחלק ממנה.
עד כה הגיע כהן כבר 4 פעמים לבתי-המשפט כדי לייצג מפגינים שנעצרו. אתמול, למשל, נסע כהן לבית-שאן כדי לשחרר מפגין שהשתתף במחאה בצפון הארץ, ושלשום טען בלהט בפני שופט בית-משפט השלום בתל-אביב, שאול אבינור, כי שמונת המפגינים שעצרה המשטרה לאחר ההפגנה שנערכה במוצ"ש הם "מלח הארץ של החברה, ועל יסוד התנהגותם תהיה תקווה למדינה הזאת". השופט שחרר את המפגינים ממעצרם וסירב לבקשת המשטרה להרחיקם מהמאהל ברוטשילד.
למרות המעצרים הלא-מעטים שביצעה המשטרה במהלך ההפגנות עד עתה, לכהן אין מילים רעות לומר עליה. "המהלך החברתי הזה מראשיתו ביטא התנגדות לאלימות, זו מהפכה בדרך של אהבה, וכך ראוי שתהיה. בעצרות ההמוניות שהיו עד כה, על רקע מרמור קשה, היו כמה חסימות כבישים במוקדים בודדים וזו הייתה התנגדות עדינה בנסיבות העניין. המשטרה נקטה עד עכשיו מדיניות מרוסנת כלפי המפגינים, למעט מקרים בודדים שבהם ניתן היה לנקוט ריסון נוסף".
אמנם תרומתו המקצועית של עו"ד כהן למפגינים רבה, אבל הסיבה שבגינה החליט לעזוב את משרדו ולהצטרף למחאה היא הרבה יותר רחבה מהסיוע הספציפי כעורך-דין מקצועי. "מיד כשבאתי לפה, כשהמפגינים דיברו רק על נושא הדיור והשכירות בתל-אביב, היה ברור לי שהמהלך הזה הולך להיות הרבה יותר רחב, עמוק ויסודי לחברה הישראלית; שהאפקט שצריך להיות למחאה הזו חורג משאלת הדיור וממצוקת הדיור הארצית, וצריך לעסוק בסוגיית הרווחה בכללותה, ולכלול גם את סידור כלל זכויות היסוד, כמקובל בכל דמוקרטיה חוקתית בעולם.
המשטר כשל
"כל משטר המתיימר להיות דמוקרטי חייב לקבל על עצמו מספר עקרונות בסיסיים. הראשון, שהאדם הוא הריבון על השלטון, והשלטון מתכונן מכוח ריבונות העם. הביטוי המרכזי לריבונות האדם על השלטון הוא בהכרת ובכיבוד השלטון את מגוון זכויות היסוד של האדם בחברה, ובהן הזכות לחירות, לשוויון, זכות הקניין והזכות לרווחה, שהמהלך הזה הוציא את האנשים מהבית בעבורה.
"ב-1950 התחייבה הכנסת לכונן חוקה בישראל, ולגבש מנגנון שמכיר בעקרונות הבסיסיים של משטר דמוקרטי. אך ההתחייבות הזו הופרה במשך 65 שנה. ב-92' כוננו שני חוקי היסוד, שאמורים היו לבטא את הריבונות של האדם על השלטון, אלא שזכויות יסוד אלו, למרבה הצער, לא זכו למעמד המתאים כי כל מה שחוקק לפני נותר על כנו.
"במשך שנים הישראלים זעקו לזכות ברווחה ובסל טובין מינימלי, שיאפשר להם לחיות בכבוד, אך במוקדים ובצמתים שהמשטר היה צריך לעמוד במבחן, הוא כשל. חלק גדול מהישראלים לא מצליחים לזכות בקורת גג בסיסית, בחינוך ראוי, בבריאות הולמת, במזון. האמירה של המחאה כאן היא, שהמשטר הביא את רוב הציבור לקיום מונוטוני חסר תקווה".
מה יכולים להיות הפתרונות למצב המורכב?
"אני סבור, שהמסר המזוקק של המחאה פה, גם אם הוא לעתים נראה מבולבל, הוא של מלחמה כוללת על זכויות היסוד של האדם בישראל, והעלאתם לדרגה העליונה בראש הפירמידה. זה המסר של המחאה. זוהי מהפכה חוקתית אך לא באולמות בתי-המשפט, אלא של הציבור.
לא מהפכה של מפונקים
"אני מצפה שהמשטר בישראל, ואין לי מבוכה או בושה לדרוש זאת, יעמיד את זכויות היסוד בראש הפירמידה. הפתרון הוא בחקיקה של חוקה שתכלול בנפרד ובאופן עצמאי זכויות יסוד לרווחה, לחירות, לשוויון - ושכל חוק שיצא וכל החלטה יהיו כפופים לו באמת ולא כפי שהמצב היום. בניגוד לארה"ב, התרבות בישראל מכירה בזכות לרווחה, אך החוקה לא, ולכן הזכות תיושם כאן באופן יותר טוב.
"אני מצפה גם, שהשדרה האינטלקטואלית בישראל והמשפטנים הבכירים בפרט, יעזבו את המזגנים ויצאו מהאוניברסיטאות ומהמשרדים המפוארים ויצטרפו למחאה. אני קורא להם לעשות זאת. זו חובת המשפטנים לקחת חלק בתהליך, זהו תפקיד שהם אמורים לשמש בחברה, וזהו מחדל אזרחי שזה לא קורה עד עתה.
"פרופ' אהרן ברק, מורי ורבי, חייב לקחת חלק במהלך הזה, זו אינה מהפכה של היפים, זו מהפכה של החרדים לזכויות האדם במשטר דמוקרטי. מי שחרד לגורל המדינה חייב להיות פה. עורכי-הדין הבכירים והאקדמאים לא פה, מכיוון שהמהפכה נתפסת שלא בצדק כמהלך של מפונקים, היפים, שמאלנים, וזה לא כך".
כהן סבור, כי "הפתרון הוא בהגבלת כוחו של המחוקק ומתן כוח עדיף לזכויות היסוד. חובתו של בית-המשפט בכל משטר דמוקרטי ,וזו גם הפעילות המרכזית שלו, להגן על זכויות היסוד של האדם מול השלטון. בית-המשפט הוא הבורר במשטר דמוקרטי במתח בין זכויות האדם לשלטון. את הנוסחה הזו טבע פרופ' ברק בכתיבתו התיאורטית, אבל בית-המשפט העליון לא יכול היה ליישם זאת באופן ראוי עקב החסר שבמערכת הנורמטיבית בישראל. בית-המשפט העליון עשה ככל שיכול היה בכלים שצורת המשטר נתנה לו, אך הפך להיות גוף נכה שלא בטובתו. בתי-המשפט עשו את המקסימום במבנה הלקוי החסר שלנו, החסר חוקה אמיתית, ואת זאת צריך לשנות".
מסר לבעלי ההון
איך צריכים בעלי ההון לנהוג נוכח המחאה?
"בעלי ההון צריכים לקחת אחריות ולהשיל מכוחם החומרי לטובת חברה בריאה יותר ויציבה יותר, שנכון לה עתיד. גם מהם מצופה, וגם במחיר של התערטלות מקצת ההון שהם מחזיקים, שייקחו חלק בשינוי הרחב שישרת גם את הנכדים שלהם, אם יתרחש. אני לא נאיבי, ביום הראשון שהייתי פה היו פה רק 20 אוהלים, והיום יש מאות בכל הארץ. אני מאמין שהנסיבות שנוצרו יכולות לאפשר את זה".
בימים האחרונים נראה שחל פילוג בין מנהיגי המחאה ושהיא מתחילה להתמוסס.
"אני לא מסכים. כשהגעתי לפה עלתה בי השאלה אם המהלך הזה יהיה כ'מגדל בבל' או כ'יציאת מצרים' - האם בליל הדעות שהתייצבו באוהלים יצליח ליצר מכנה משותף רחב ואז השינוי יקרה ויהיה יסודי ויתגשם, או שבליל הדעות יביא לערבוביה ולאנדרלמוסיה, ואז המחאה תתפוגג. נכון להיום, ואני חרד בכל נשימה למה שקורה פה, הרוח שנושבת בתוך המאהלים היא רוח של חיבוק בין הדעות ונכונות לפשרה של המפגינים, ולכן אני אופטימי שהמהלך יצליח".
האם המחאה לא עדינה מדי לעתים?
"כשאני יוצא לחלקים בחברה שלא נוטלים חלק ישיר במאבק, אומרים לי שעד שלא נשרוף את המדינה לא יזוז פה כלום, אבל אני אומר שרוח האדם חזקה יותר מכל כוח או אלימות, ובמהפכה הזו היא איתנה במיוחד, והיא לבדה יכולה להגשים את כל המטרות.
"המהפכה שלנו לא שונה בשאיפות שלה, לשינוי עמוק ויסודי במשטר וביחס שבין האדם למשטר, מהמהפכות במזרח-התיכון, אבל היא מאוד שונה בדרך שלה. מה שקורה פה זה נס. אני לא מכנה את זה 'אוהל מחאה' אלא 'אוהל מועד'. הרוח ששורה בקרב יושבי האוהלים היא רוח נעלה. חסרים לי פה הערבים והחרדים וגם אנשים אחרים. לכן חשוב שהמסר יכיל את האינטרסים והצרכים של כלל הקבוצות בחברה. אם הם יבואו לפה, הם יתחילו להאמין שהשינוי אפשרי ואז המחאה תתרחב, האינטרסים הכוללים יוגשמו, והשינוי בוא יבוא".
תוכל לתמצת במשפט אחד מה המסר שהיית רוצה להעביר בדבריך?
"שהמהפכה הזאת היא 'מהפכה של אהבה', אבל אם היא תיכשל, אז בעוד 5 שנים היא תהפוך ל'מהפכה של קליעים'.
רואים במקצוע מנוף לתרומה חברתית
היעדרם של משפטנים בכלל ושל עורכי-דין בפרט מהנהגת מחאת האוהלים, בולט בשטח, עם זאת ישנם - מלבד עו"ד ברק כהן - משפטנים נוספים שרתמו עצמם למאבק והם חלק בלתי נפרד ממנו. הבולטת שבהם היא עו"ד אורלי וייסלברג, שנמנית עם הקבוצה המצומצמת שמנהיגה את המחאה. עו"ד וייסלברג עבדה בעבר במשרד פרטי העוסק במשפט מינהלי, אך כיום היא עובדת בחברת מיתוג (בתחום השיווק).
את מקצוע עריכת-הדין נטשה, לדבריה, עקב חוסר היצירתיות והאופק הניהולי שחסר בו. למחאת האוהלים הצטרפה וייסלברג מיומה הראשון. "לפני כחודש חיפשתי דירה בתל-אביב, ונתקלתי בפרסום של דפני ליף בפייסבוק, שאומר שהיא לוקחת אוהל ויורדת לרחוב רוטשילד. הייתי כבר 'חמה' בנושא הזה, ושלחתי לדפני הודעה שאני רוצה להצטרף ולתרום לרעיון, והשאר היסטוריה".
ההשכלה המשפטית מסייעת לך במחאה?
"החינוך המשפטי עוזר לי, כי אני בקיאה במצב החוקתי ומלכתחילה פניתי למקצוע מתוך תחושת חוש צדק מפותח. ההשכלה המשפטית נתנה לי גם פרספקטיבה רחבה על שיטות ממשל, וזה עוזר. תלמידי מתמטיקה, למשל, פחות בקיאים ממני בדברים הללו. הידע המשפטי מסייע לי גם לראות את העולם בצורה מורכבת ולא חד-ממדית. נוסף לזה, אחד הדברים החשובים בתהליכים חברתיים הוא הכוח של המילים, וזה התחום שלנו".
מדוע לדעתך אין הרבה משפטנים בהנהגת המאבק?
"עורכי-דין הם עדיין, בממוצע, במצב כלכלי טוב יותר, ולכן אין משפטנים רבים בהנהגת המחאה".
קבוצה נוספת של משפטנים, שיש לה תרומה נכבדה למחאת האוהלים באה מקרב האגודה לזכויות האזרח שאנשיה נותנים סיוע וייעוץ משפטי למפגינים, בנוגע לנושאי המחאה, כמו זכויות חברתיות, מצוקת הדיור, חופש ההפגנה וזכויות המפגינים. אחד מהם הוא עו"ד גיל גן-מור, שעוסק בזכות לדיור.
גן-מור: "ההפגנה תפסה אותי ברגע הנכון, והתרגשתי מאוד מהמחאה. ביום שבו המאהל התחיל, נכחתי בדיון מייאש בכנסת בנושא דיור. בהמשך, הבנתי כמה כוח יש לציבור שיוצא, מוחה ורוצה לשנות דברים, ומאז אני עובד מסביב לשעון בהסברה איך עושים מדיניות דיור נכונה וצודקת יותר, בהרצאות במאהל, ביחד עם החברים שלי מהקואליציה לדיור בר-השגה כבר העברנו סדנאות בכל המאהלים בארץ".
עו"ד נוסף שנוטל חלק פעיל ורציף במחאה הוא איציק פרץ, בן 28 מת"א. פרץ הוסמך לעריכת-דין במאי השנה, מחפש עבודה במקצוע, ולדבריו, הוא חש חובה אזרחית להשתתף במחאה. "הגעתי לתל-אביב מאשדוד, והבעיות שנגדן אנו נלחמים קיימות גם שם. אני יושב קבוע במאהל ברוטשילד, שומע הרצאות ונאומים, ומשתתף בכל ההפגנות.
"זו לא המחאה הראשונה שאני משתתף בה, נטלתי חלק גם במחאה על מצב המילואימניקים במלחמת לבנון השנייה, שבה השתתפתי כלוחם בצנחנים. גם אז זיהיתי קרע בין מקבלי ההחלטות לבין האזרח הפשוט. הלכתי ללמוד משפטים על מנת לעזור לעלובי החיים בחברה, ואני רואה במקצוע מנוף לתרומה חברתית".