הזחיחות שאופפת את ראש הממשלה ואת שרי הליכוד ביממה האחרונה לנוכח מה שנראה כהתפוררות גרעין המחאה החברתית, עלולה להחזיר אותם לתחילת ימי המחאה ולחזק את המוחים. סקר "גלובס" ג'רוזלם פוסט / רפי סמית, שנערך ב-24 השעות האחרונות, מגלה כי את החבר'ה האלה כדאי לקחת ברצינות: אילו בבחירות היום הייתה מתמודדת רשימה חברתית חדשה בראשות יוזמי המחאה החברתית, היא הייתה זוכה ביותר מ-20 מנדטים.
במילים אחרות, לו דפני ליף ושכניה לאוהל ברוטשילד היו מקימים כיום מפלגה חדשה וגורמים להקדמת הבחירות לכנסת, היה לה פוטנציאל אלקטורלי גבוה, דבר שמשקף בעיקר את התסכול והאכזבה של הציבור הישראלי מנציגיו ומהשלטון.
המפלגה החברתית החדשה הייתה לוקחת 4-5 מנדטים מקדימה, 2-3 מנדטים מהליכוד, 2-3 מנדטים מהעבודה וגם ממפלגות אחרות וכן 5 מנדטים מ"הקולות הצפים". ליברמן וחבריו בימין יכולים להישאר לישון בבית בשקט. מדובר במפלגת מרכז-שמאל שאינה זוכה לתמיכה ממצביעי יהדות התורה, ש"ס, הבית היהודי והאיחוד הלאומי וזה רק מדגיש את התחושה שאכן ה"ימין" ו"הדתיים" כמעט אינם נראים במחאה החברתית.
התוצאות של הסקר הזה מחדדות את המשמעות של ההתנהלות של יוזמי המחאה. אם הם יישארו מגובשים הם ינצחו את הממשלה. אם לא יישארו מגובשים הם יתפוגגו באוויר המזוהם של תל-אביב. אין ספק שהם הצליחו להעלות מחדש את האג'נדה החברתית לסדר היום, שזה לכשעצמו ניצחון עצום מבחינתם. גם אם הם יתפרקו מחר בבוקר - הם כבר ניצחו.
על פי סקר "גלובס" - ג'רוזלם פוסט / רפי סמית 83% מהציבור תומך במחאה וסבור שההפגנות צריכות להימשך. כמחציתם - 45% - חושבים שצריך להגיע להסכם בין יוזמי המחאה לממשלה על פי לוח זמנים מוסכם ליישום הדרישות. קרוב ל-30% סבורים שהם צריכים להמשיך במאבק עוד חודש-חודשיים, כולל הפגנות המוניות. אנרכיה. מהפכה עד הניצחון. רק 9% המליצו לחברה באוהלים להקים תנועה פוליטית ולהתמודד בבחירות שיוקדמו. המחאה אמנם חוצת מפלגות, אבל לגבי הפתרון יש מחלוקות פוליטיות: רוב מצביעי קדימה תומכים בהמשך המאבק בעוד שרוב מצביעי הליכוד סבורים שצריך להגיע להסכם עם הממשלה.
עם זאת, על אף הרוח הגבית שמקבלים יוזמי המחאה, מחצית מהציבור בעצם סקפטי באשר ליכולת של המחאה להשפיע על המערכת הפוליטית בהיבט של הקדמת בחירות. 50% חושבים שלתנועת המחאה לא תהיה כל השפעה ושהבחירות יתקיימו במועדן, וזה מבטא בעיקר חוסר אמון בפוליטיקאים, שלא יהיו מספיק אחראים לקרוא את התחושות ולעשות מה שהציבור רוצה. רק 29% מאמנים בכוחה של ההתגייסות החברתית וסבורים שהבחירות יוקדמו. גם כאן ישנן מחלוקות פוליטיות: בקרב מצביעי הליכוד 60% חושבים שהבחירות יתקיימו במועדן, בעוד שבקרב מצביעי קדימה הדעות חלוקות.
הסקר מצביע על כישלון מוחלט במדיניותם של נתניהו ושטייניץ. הפרטות, קפיטליזם ושוק חופשי אאוט, מדינת רווחה אין. רוב הציבור - 47% - דוגל בגישה סוציאליסטית ומאמין כי דרושה מעורבות ממשלתית גבוהה מאוד או די גבוהה בקביעת המדיניות הכלכלית והחברתית. 37% סבורים כי נדרשת מעורבות ממשלתית מסוימת לצד כוחות השוק. רק 16% מאמינים בקפיטליזם ותומכים במעורבות ממשלתית נמוכה. במילים אחרות, 84% אומרים לנתניהו לא לקפיטלזם, לא להפרטה. הציבור קבע: מדינת רווחה.
גם כאן, דרך אגב, התגלו הבדלים משמעותיים בין מצביעי קדימה והליכוד: רק 28% ממצביעי הליכוד תומכים במעורבות ממשלתית גבוהה, לעומת 47% ממצביעי קדימה שדוגלים בגישה זו.
רוב למפלגת הקולות הצפים
דבר אחד ברור מהסקר: אין אופוזיציה בישראל. בהשוואה לסקר הקודם של "גלובס"/ רפי סמית שפורסם כאן לפני כחודש, קדימה מאבדת שלושה מנדטים. הציבור לא רואה בה אלטרנטיבה. ישראל ביתנו של ליברמן, שקולה כמעט לא נשמע במאבק החברתי, משלמת מחיר חלקי. בסקרים רבים עד לגל המחאה החברתית רשמה מפלגתו של ליברמן עלחיה. בסקר הנוכחי ישראל ביתנו שומרת על כוחה. לא יהיה מוגזם לשער שקולו של שר החוץ יישמע בקרוב.
ש"ס, שמחזיקה במשרדי הפנים, השיכון ובמנהל, עולה במנדט. התנהלות היו"ר שלה, אלי ישי, כאופוזיציה מעשית מוכחת כמוצלחת. לא רק שהיא לא נפגעת, היא אפילו מתחזקת.
מפלגת העבודה ללא יו"ר ברור, ואחרי פיצול, זוכה כמעט למספר מנדטים זהה כמו בבחירות. זה מעיד על חוזק המותג "עבודה". לא יהיה מופרך לשער כי בעת בחירות על הטיקט החברתי עם יו"ר חברתי התוצאה יכולה להיות אף טובה יותר.
הליכוד לא נתפס כאשם. זה מה שקורה כשיוזמי המחאה מצליחים להוציא מאות אלפים לרחובות, אבל לא מסמנים ראש של מישהו כמטרה שלהם.
הסיפור הגדול של הסקר ללא ספק אלו הם הקולות הצפים. כפי שהמחאה לא ממוקדת, כך גם הקולות הצפים לא ממוקדים. כיום המפלגה הגדולה בארץ היא מפלגת המאוכזבים והצפים. גם אם מנתחים את המפה הפוליטית על פי ההרכב הפוליטי הנוכחי, ישנם בערך 20 מנדטים שממתינים לשינוי במערכת הפוליטית. השינוי הזה יכול להיות אחד משלושה: יאיר לפיד, אריה דרעי או מפלגה חדשה. בנפרד, יחד, או בשילוב כזה או אחר. אבל הוא גם יכול להתבסס על פי המפה הקיימת: אם ראש הממשלה ייתן פתרונות לטווח הקצר, ייתכן שהוא ייתפס כמושיע ויגרוף קולות. אם ש"ס תמשיך לפעול כפי שפעלה ייתכן שגם לה יש קהל מטרה בהפגנות. אולי לא במאהל ברוטשילד אבל בטח במאהל בפריפריה. ובל נשכח את ליברמן. אם הוא רואה ליטרת בשר אלקטורלית הוא בטח ימצא דרך להגיע אליה.
