"לא רציתי להיות עורך דין רק כי כל המשפחה שלי עורכי דין. נרשמתי לביולוגיה. אפילו לא התחלתי ללמוד, כי מה אפשר לעשות עם זה בחיים. החלטתי על רפואת שיניים בארה"ב. התקבלתי, בסוף הבנתי שזה לא מה שאני רוצה להיות. אז נרשמתי למתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב ואפילו התחלתי ללמוד - לא סגרתי סמסטר, זה היה נורא.
"הלכתי ליחידה להכוון תעסוקתי, והגיעו שם למסקנה שמתאים לי פסיכולוגיה ומשפטים. רשמתי כמובן אפשרות 1 פסיכולוגיה ו-2 משפטים. התקבלתי. אמרתי: יש גבול לכמה אפשר לשחק עם הגורל, והפכתי את המשפטים לאפשרות 1. זה הדבר הכי חכם שעשיתי. אני הכי עורך דין שיכול להיות".
כך מספר בשיחה עם "גלובס" עו"ד אמיר טיטונוביץ, בעל משרד עצמאי, המתמחה בתחום האזרחי-מסחרי ובעיקר בתביעות לשון הרע, ומשמש גם כפרשן משפטי ב"גלובס".
סטאז' אצל עו"ד שגב
"את השנה השנייה בהתמחות עשיתי אצל עו"ד יוסי שגב", מספר טיטונוביץ. "למדתי שם בשנה אחת מה שלומדים ב-5 שנים. באחד הימים הראשונים של ההתמחות שלי אצלו, שגב אמר לי: 'קח את התיק ותמצא איך מוכיחים שהביטוח היה בתוקף'. ישבתי יום-יומיים, עד שבאתי ואמרתי: 'זה הפתרון'. שגב אמר לי: 'אמיר, בזה הרגע הצדקת את כל הסטאז' שלך'.
"אני לא מפחד משום דבר ומאף אחד, גם שגב לא, וזה היה כמו כפפה ליד. אצלו פיתחתי את שרירי הלסת שלי: למדתי לנעוץ שיניים ולא לשחרר. כמו רוטווילר. ואז הלכתי להיות עצמאי".
איך הגעתי ללשון הרע
"ב-1.1.90 פתחתי משרד עם שותף", נזכר טיטונוביץ. "עסקנו הרבה בתביעות נגד בנקים. אהבנו לייצג את האזרח הקטן מול הגופים הגדולים. אני מניח שעשינו את זה ממש טוב, מאחר שבנקים פנו אלינו כדי שנייצג אותם ולא נגדם. יום אחד הגיע למשרד העיתונאי יואב יצחק, שהתפטר מ"מעריב" על רקע כתבות שכתב בפרשת כלל, שבראשה עמדו אהרן דברת ויצחק שרם.
"היפנה אותו אליי שגב, שאמר ליצחק: 'אם אתה רוצה עורך דין שלא מפחד מאף אחד, תיגש אליו'. אמרתי לו שאין לי ניסיון בלשון הרע, והוא אמר שלפי ההמלצות שקיבל אין לו ספק שאהפוך למומחה בתחום ושהוא סומך עליי במאה אחוז. והוא צדק. הצלחנו יפה מאד. יואב אדם נפלא, שרק הצדק לנגד עיניו.
"מאז מצאתי את עצמי עוסק ומתמחה יותר ויותר בתביעות לשון הרע. לחקור בחקירה נגדית זה הדבר שאני הכי אוהב במקצוע. בעיניי זו אמנות, משחק שחמט. אתה מחשב מהלכים רבים קדימה, בונה מלכודות, פחים, ספינים, שהעד לא מבין ולא צופה".
הטוקבקיסטים
"חוק איסור לשון הרע, משנת 1965, לא שמע על עידן האינטרנט", אומר טיטונוביץ. "בחסות האנונימיות, אנשים מפרסמים בטוקבקים, בפורומים ובקהילות דברים נוראיים על אחרים, ואף אחד לא יודע את מי לתבוע, והחוק לא מסדיר את השאלה מתי בעל האתר אחראי לדברי לשון הרע שפורסמו אצלו באנונימיות. יש אפשרות להגיע לכותב דרך כתובת האיי.פי והפרטים, שנמצאים בידי בעל האתר - אך כיוון שאין חוק, נאלצו בתי המשפט לקבוע מתי ייחשפו פרטי הגולש.
"עכשיו יש תזכיר הצעת חוק, שקובע כי כשאדם נפגע מלשון הרע או מעוולה אחרת באינטרנט, הוא זכאי לקבל מבעל האתר את כתובת האיי.פי של המפרסם. אם יפנה לבית המשפט ויבקש שיורו על חשיפת פרטי הזיהוי של הגולש האנונימי, בית המשפט יורה על כך במקרה שהתביעה שלו אינה חסרת סיכוי.
"בעיניי זה נפלא. אני בעד אנונימיות באינטרנט, כל עוד לא מנצלים אותה לרעה. האנונימיות מאפשרת החלפת דעות חופשית ומשוחררת יותר. יש אנשים שאם יהיה עליהם להזדהות, לא יפרסמו את דעתם. זה חבל.
"אני בעד חופש הביטוי, אבל לא בעד חופש הביזוי. ואני מאמין שברגע שהחוק יעבור - הביזוי יפחת משמעותית, וחופש הביטוי יחזור ויזכה לכבוד המגיע לו".
"ג'נין ג'נין"
לדברי טיטונוביץ, "לפני כ-8 שנים הגיעו למשרדי 5 צעירים מקסימים, שסיפרו לי שנקראו למילואים בצו 8 בעקבות פיצוץ מחבל מתאבד במלון פארק בנתניה, שהרג 29 איש. הם התייצבו והלכו לבירת המתאבדים, ג'נין, כדי להגן על מדינת ישראל, עליך ועליי. כדי שלא לפגוע בחפים מפשע הם סיכנו את עצמם, ולצערנו, 26 מחבריהם נהרגו.
"ואז הם חזרו הביתה וגילו שהם פושעי מלחמה כביכול, כי איזה מוחמד בכרי אחד עשה סרט, שאותו הציג כדוקומנטרי, והסרט מלא 'עדויות' של תושבי מחנה הפליטים, שסיפרו על פשעי מלחמה מזעזעים שביצעו חיילי צה"ל.
"הסברתי להם שלמרות שיש פה לשון הרע חמורה ביותר, עלולה להיות לנו בעיה: אף אחד מהחיילים אינו מזוהה בסרט. ויש בחוק סעיף שקובע כי על לשון הרע על ציבור לא ניתן להגיש תביעה אזרחית, אלא רק היועמ"ש מוסמך להגיש כתב אישום פלילי.
"החלטנו ביחד שנכון לנסות ולשכנע את בית המשפט שהסעיף הזה לא אמור לחול על 'ג'נין ג'נין'. יצאנו לדרך. בכרי הבטיח, שוב ושוב, שיוכיח שכל ההאשמות הנוראיות בסרט הן אמת - ואני כבר חיכיתי למצעד העדים הפלסטינים שיצעיד לבית המשפט. דגדג לי בין האצבעות לחקור אותם. להוציא אותם שקרנים אחד אחד. לצערי, הוא לא הביא אפילו עד אחד.
"בפסק הדין נקבע כי הסרט מכיל דברי לשון הרע חמורים, שבכרי יצר אותו בחוסר תום-לב וממניעים פסולים, ושלא עומדת לו שום הגנה. אלמלא הסעיף הטכני, בכרי היה מחויב לשלם פיצויים לתובעים.
"לצורך הערעור בעליון הצטרף אליי לייצוג עו"ד פרופ' יעקב נאמן, מתוך אמונה מלאה בצדקת הדרך. זמן קצר אחר כך הוא מונה לשר המשפטים, אבל עורכי דין ממשרדו סייעו בידי.
"אמנם העליון דחה לפני מספר ימים את הערעור, אך קבע כי הסרט גדוש שקרים, וכי בכרי יצר אותו מתוך מטרה לעוות את המציאות - אלא שבית המשפט ראה את עצמו אנוס לדחות את הערעור מכוח אותו סעיף טכני, תוך ששופטי ההרכב הביעו אי-נחת מתוצאת פסק הדין. משפטית - הפסדנו; ציבורית ועניינית - ניצחנו ניצחון גדול.
"יום אחרי פסק הדין כתבתי מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, ועל סמך קביעות העליון קראתי לו לבחון מחדש את ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד בכרי. אני מקווה שיתעשת, כדי שבפעם הבאה שחיילינו ייצאו לקרב, הם יידעו שהמדינה לא מפקירה אותם ואת שמם הטוב".
הראיון המלא עם עו"ד אמיר טיטונוביץ - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".