בדבר אחד מודים הכול: יש להגדיל באורח משמעותי את היצע הקרקעות לבנייה ולקצר את משך התכנון. אם היינו מוסיפים לעניין זה את הוצאות הקרקעות בשיטה של מחיר למשתכן - כנהוג לגבי המגזר החרדי - אפשר היה להוזיל משמעותית את הדיור לא רק לחרדים ולמתנחלים.
שני הצעדים האלה דורשים כמה שינויים מינהליים, תיאום בין השלוחות השונות של מינהל מקרקעי ישראל ושינוי מהותי בביורוקרטיה של מערכת התכנון האיטית.
מעל הכול, צריך היה לתת סיוע לסגל המנהלי של הוועדות המחוזיות, המעכבות הראשיות של בינוי לדיור, למנות נציגים קבועים, ולא בעלי תפקידים עסוקים, כחברי הוועדות, ולקבוע בחוק תקופת מקסימום לדיון בוועדות. צעד נוסף הוא להעביר לרשויות המקומיות את הסמכות לטפל בקרקעות המדינה הנמצאות בשטח השיפוט של הרשות.
ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, עשה זאת בהצלחה בראשון-לציון, ולפי דברי ראש העיר תל-אביב, רון חולדאי, הביע שרון תמיכה ברעיון לעשות זאת ברחבי הארץ. לא מדובר בהעברת בעלות, אלא במתן סמכות לרשות המקומית ליזום ולתכנן קרקעות ללא שימוש כלשהו.
חולדאי אומר כי אם תינתן לו סמכות כזו לגבי קרקעות המדינה בתל אביב, העומדות ריקות, יגדל מאוד היצע הקרקעות, ועמו ילרדו גם מחירי הדירות. הדברים נכונים גם לגבי רשויות מקומיות אחרות.
במקום לעשות את הצעדים האלמנטריים האלה ולתקן תיקונים המתאימים את חוקי התכנון לצורך זה, הלך ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בדרך אחרת וביקש ממשרד המשפטים לנסח הצעת חוק תכנון ובנייה חדש. כך, בפברואר 2010, פרסם שר הפנים את תזכיר החוק החדש - שהוא מפלצת משפטית בת קרוב ל-600 סעיפים.
עוד לא היה כחוק הזה: דברי ההסבר לו משתרעים על קרוב ל-100 עמודים. סעיפי ההגדרות משתרעים על פני 10 עמודים, וזאת בנוסף לסעיפי הגדרות ספציפיים. רק כדי לקרוא את החוק נזקק אדם לכמה יממות. כדי להבינו דרושים כל החיים, וגם אז ספק אם ירד הקורא לכל רזיו ונפתולי הגדרותיו.
לעומת זאת, החוק האנגלי מ-2008 כולל פחות ממחצית מסעיפי הצעת החוק הישראלית, שרק המציץ בה ראשו סחרחר עליו. ועדת הפנים יושבת זה שנה וחצי (!) על דיון בחוק האנציקלופדי הזה, מקדישה לו יום בשבוע, ובשבוע שעבר הגיעה רק לסעיף 256 - זאת עוד לפני הסתייגויות והצבעות. גרוע מזה, החוק כל-כך מסובך, שיש להניח כי הטמעתו תיקח שנים רבות.
במקום שהיה צורך בפעולה מהירה ובתיקונים מעטים, באה רפורמה מקפת - חלום של משפטנים מתחילים - שלדברי מומחים תאט עוד יותר את קצב התכנון והבנייה, ותגדיל עוד יותר את השיתוק במוסדות התכנון.
נתניהו זועם על איטיות הדיון בכנסת בחוק זה, ואף שלח את שוכני האוהלים להפגין נגד הסחבת. אך האמת היא שוועדת הפנים תגלה חוסר אחריות אם לא תדון ביסודיות בחוק זה.
ראש הממשלה ושר הפנים צריכים לקחת את החוק בחזרה, ולדון רק בתיקונים הדרושים כעת לשם פתרון משבר הדיור. ויש עוד לקח מסיפור זה: משפטנים צריכים לקבל הנחיות מנבחרי הציבור ולפעול על-פי עקרונותיהם; ולא, כמקובל אצלנו, שהמשפטנים מכתיבים את השקפותיהם לנבחרים.
הכותב הוא מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, שר החינוך וח"כ לשעבר, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (2006)