שלום לך ראש העיר שלי, רון חולדאי.
נכון, הם העליבו אותך בפעם הראשונה שבאת לשדרה, ואפשר להבין אותך ברמה האישית, אבל אתה כבר אדם מבוגר, ואתה יודע שילדים, גם כשהם בני 25, אומרים ועושים לפעמים דברים שמעליבים אותנו, ההורים. אבל אנחנו, ההורים, תפקידנו לא רק לנגב להם את הדמעות, אלא לספוג, לקבל ולהכיל את כל המילים הקשות שהם מפנים אלינו.
התנצלות: הח"מ מתנצל בפני ראש העיר חולדאי על אמירה קודמת, כאילו נמנע מלהגיע לשדרה בגלל העלבון. חולדאי אומר שהוא בשדרה על בסיס יומי. אתה לא משתתף בדיונים ובפורומים, לדבריך משום שהם לא באים לדיונים בחסות העיריה.
חולדאי, אתה צריך להיות גאה בכך שהמהפכה החברתית התחילה בעיר שלך. נכנסת להיסטוריה. שב איתם גם בדיונים ובפורומים, לפני צווי פינוי, בענווה, בנכונות לשמוע, להשמיע וגם לספוג.
ואם אפשר, בקשה לא גדולה: הורה לקבלן לעבוד 24 שעות, 6 ימים בשבוע, כדי להסדיר את כיכר רבין (אגב, לא נורא אם מפגינים יעמדו על משטח חול בכיכר).
תאר לך חולדאי, שכל מסעדה המכבדת את עצמה בתל אביב-יפו תמציא מנה עממית ופשוטה, שתופיע בתפריט בשם "צדק חברתי". אם תיכנס למסעדה ותראה בתפריט קינוח בשם זה, לא תזמין? תאר לך שביריד האוכל אפשר יהיה לעשות תחרות איזו מנת "הצדק החברתי" היא הטעימה ביותר (הח"מ ממליץ שהקינוח יתבסס על פרי הצבר, כי זו מהפכה של צברים. נכון, הם השאירו בך כמה קוצים, אבל בפנים הם מתוקים. הצבר מתאים גם משום שמשמעות המילה בערבית, סבר, היא כושר שרידות).
חולדאי, אתה יכול וחייב להכיל אותם. בעצם, אתה גם עובד אצלם.