קצב הצמיחה הכלכלית הגלובלית החל להאט מתחילת השנה עד שכעת הוא קרוב לאפס.
הסיבה העיקרית להאטה היא מדיניות כלכלית מצמצמת, כמעט אוניברסאלית. בעולם המתפתח הועלו שערי הריבית כדי לעצור את האינפלציה. בעולם המפותח קוצצו הוצאות הממשלה כדי להקטין את החוב הממשלתי.
כך, ללא קשר לסיבותיה, מדיניות מוניטארית או פיסקאלית מצמצמת גרמה להאטת הצמיחה ברחבי העולם.
את הכח האדיר של מדיניות אחידה (מצמצמת במקרה זה) אפשר להעריך נכון מהיציאה המהירה מהמיתון הגדול, לאחר שננקטה מדיניות מרחיבה בכל רחבי העולם. אבל, למרות שכעת כבר ברורות התוצאות של המדיניות המצמצמת ממשיכים עושי המדיניות הכלכלית להדק את החגורה בעולם המתפתח (סין, הודו) ובעולם המפותח (ארה"ב, איטליה). צעדים נוספים בכיוון זה עלולים להבטיח מיתון חוזר בעתיד הקרוב.
ארה"ב: סך הוצאות הממשלה, כולל הממשלה הפדרלית והסקטור הגדול בהרבה של ממשלי המדינות והשלטונות המוניציפאליים, ירד בהתמדה מתחילת השנה. מדיניות פיסקאליות מצמצמת זו בתוספת השפעות הצונאמי ביפן והאטת הצמיחה בשאר העולם, האטה את הצמיחה לרמה שבעבר נסתיימה ברוב המקרים במיתון.
תגובת קונגרס - החלטה על צמצום נוסף בהוצאות הממשלה הפדרלית בעשר השנים הבאות. גרוע מכך, הדבר נעשה בצורה שהבהירה לכל בר דעת שהנשיא חלש ומרבית חברי הקונגרס מוכנים לגרום כל נזק לכלכלה למען תועלתם הפוליטית. כצפוי, מחזה האימים בוושינגטון גרם למפולות באמון הצרכנים, באמון היצרנים, בצמיחה הכלכלית ובשוק המניות, למרות עליה חדה ברווחי החברות. כך הסיכון של מיתון חוזר ודאי עלה בשבועות האחרונים.
אירופה: גם בגוש היורו צנח השנה קצב הצמיחה הכלכלית לאפס, ומסיבות דומות. כשהחלה המתקפה על האג"ח של מדינות הפריפריה כפה עליהן הגוש צמצום תקציבי חד תמורת עזרתו ועזרת קרן המטבע, ובאותה הזדמנות הוא גם דרש קיצוץ תקציבי בכל שאר חברות הגוש שחלקו בוצע כבר וחלקו יבוצע בשנים הקרובות. גם אנגליה הצטרפה למהלך זה.
באחרונה התמקדה המתקפה באג"ח של ספרד הנמצאת כבר במיתון ואיטליה, שלה יחס חוב/תוצר מהגבוהים בעולם. מחירי האג"ח נפלו עד שהתשואה עליהן עלתה ליותר מ-6.25 אחוז, מה שמהווה צמצום מוניטארי וגם פיסקאלי מאחר שעלות הריבית על החוב גדלה.
התגובות האוטומטיות של עושי המדיניות הכלכלית היו הכרזות על קיצוצים נוספים בתקציב, וכעת כאשר גם הכלכלה החזקה של גרמניה מאטה ספק רב הוא אם תוכל אירופה להימלט ממיתון חוזר.
סין: ברבות מהמדינות המתפתחות, ובמיוחד בסין והודו, הועלו שערי הריבית וננקטו צעדים מוניטאריים נוספים כדי לקרר קצת את הכלכלות שסבלו מהתחממות יתר. בסין כבר נעצרה צמיחת הסקטור התעשייתי, וסקטור השירותים עדיין צומח אך במהירות פוחתת. נראה כי עושי המדיניות הכלכלית בסין עדיין לא הפנימו את גודלה היחסי של כלכלת סין ואת חשיבות הצמיחה שם לשאר העולם, ואת השפעת הגומלין.
לכן סביר שההידוק המוניטארי שם יתברר בסופו של דבר כמופרז, כפי שהיתה ההרחבה הכלכלית במיתון הגדול.
יפן: ביפן כמו ביפן. הכלכלה התאוששה במהירות, חלקית לפחות, בהשפעת הצונאמי, אולם לאחרונה היא שוב מדשדשת. הכסף הגדול שהובטח לשיקום האזורים שנפגעו עדיין לא הגיע, אולם כבר כעת מתכננים קיצוצי תקציב והעלאות מסים כדי להקטין את הגירעון.
מערכת הבנקים: במיתון הגדול כשלה מערכת הבנקאות במקומות שונים ברחבי העולם. בארצות הברית נאלצה הממשלה להזרים הון למספר בנקים וגם כעת מוסיפים הבנקים למחוק הלוואות שניתנו לפני המיתון, בעיקר בשטח המשכנתאות ומחירי מניותיהם עדיין כשליש בממוצע משהיה לפני המיתון.
גם באירופה קרה תהליך דומה אולם בנוסף גדלים והולכים הפסדי הבנקים על אג"ח של ממשלותיהם ושל ממשלות אחרות בגוש היורו. גם בסין מערכת הבנקאות רופפת בעיקר בגלל הלוואות חוץ מאזניות, הלוואות לגופים זרים והלוואות לחברות בבעלות ממשלתית, בעיקר של הממשלות האזוריות. אמנם כנגד כל אלה יש לבנקים הגדולים קרנות הון לכיסוי חובות מסופקים אולם ספק רב אם אלו יספיקו בתנאים של מיתון כלכלי.
כסף ושערי חליפין: הדולר נפל בחודשים האחרונים לשפל כל הזמנים. זוהי תוצאה - מכוונת אולי - של הדפסת הדולרים המסיבית, במסגרת ההקלה הכמותית 2 של הפד, ולאחרונה גם של מחזה האימים בוושינגטון.
בדולר תומכת באחרונה בעיקר העובדה שאין למעשה לאן לברוח. האירו כמובן אינו יותר יציב מהדולר. לכן, משקיעים מפוחדים מעבירים את כספם למטבעות שאינם מטבעות רזרבה, כמו הין היפני או הפרנק השוויצרי, או לזהב. כל אלה כבר שברו שיאים, כך שהסיכון בהם גבוה, אם הכלכלה העולמית תתאושש. לכן, הסיכון החמור ביותר לכלכלה העולמית הוא אובדן אמון בכסף נייר בכלל ובמקרה כזה גם הפרנק השוויצרי אינו מקנה שום הגנה.
הורדת דירוג האשראי: הכותרות זועקות היום כי מפולת בשוק המניות נגרמה ע"י הורדת דירוג האשראי של ארה"ב ע"י S&P. מן האמור למעלה ברור, אבל, שסיבות המפולת עמוקות, סבוכות וקשות לפתרון בהרבה. אפילו הפתרון של העלאת האינפלציה בארה"ב ובעולם המפותח כדי לנטרל את הלחצים הדפלציוניים, אולי כבר אינו ישים.
אין טעם למנות את הצעדים הדרושים כיום כדי למנוע מיתון חוזר (אם זה עדיין אפשרי) כי צעדים כמו פירוק גוש היורו, תכנית תמרוץ פיסקלי במדינות המפותחות והגברת הביקושים המקומיים בסין, חסרי סיכוי בעתיד הקרוב. וכמובן ההפסדים שנגרמו במפולת שוקי המניות בעולם, יחלישו עוד את הכלכלה הגלובלית.
mikeastrachan.com