תפנית בסיקור מחאת האוהלים, יום ב', חדשות ערוץ 2
מוות של ילדה בת 3 שנשכחה ברכב ההסעות לגן הוא עניין טרגי מאין כמותו, אבל במונחים של חדשות ארציות (להבדיל ממקומיות), הוא שווה לא יותר משורה לקראת סוף המהדורה, בין הכתבה על מאהלי המחאה בפריפריה לבין מחוות הצניחה לציון 90 שנים להולדת חנה סנש.
העובדה שהטרגדיה בנתניה "הוקפצה" אמש (ב') לראש מהדורת חדשות ערוץ 2 מלמדת על רצון עז של עורכי המהדורה לצאת, כמעט בכוח, משדרות רוטשילד. הוסיפו לכך ראיון עם עיתונאי ברשת CNN אודות משבר הדירוג של ארצות-הברית, שהפך לראיון המרכזי אמש בחדשות (ממתי ראיון עם עיתונאי שהוא פרשן יכול להפוך לאייטם מרכזי?), ושהסתיים במעין אזהרה לממשלת ישראל לבל תעז "להתפרע" אל מול דרישות המפגינים (בלי להידרש לניואנס שלפיו המפגינים לא מבקשים לפרוץ את מסגרת התקציב אלא לשנות את החלוקה בתוכו) - ובלשכת ראש הממשלה יכולים היו לפרוש לתוכניות המעצבנות של ערב ט' באב בסיפוק אדיר: מהדורת החדשות המובילה של ישראל החלה לשנות כיוון.
אמנם לא בטוח שזה קשור ללחצים האדירים שהפעילה לשכת ראש הממשלה על מערכות החדשות בימים האחרונים, אבל בטוח שזה מה שחושבים בלשכה.
הכחול הגדול
"אחד נגד מאה", יום ג' 21:00, ערוץ 2 רשת
תגידו שזה לא פוליטיקלי קורקט, תגידו שמדובר בערכים שלכאורה פסו מן העולם, אבל לא יעזור כלום: אין כמו אישה יפה כדי לעורר עניין. בעיתונות כתובה קשה למדוד רייטינג, יחד עם זאת עוד זכורים לי הימים במגזין גברים כלשהו, שגם אחרי "מהדורת בגדי-הים שלו" היינו מקבלים מכתבים זועמים למערכת בסגנון "עם כל הכבוד לשטויות שאתם כותבים, למה אין יותר תמונות של נשים בבגדי-ים?".
גם כל עורך אינטרנט יאמר לכם מיד שכאשר התמונה הקטנה המתלווה לאייטם היא של גברת מצודדת במיוחד, מספר הגולשים הנכנסים אליה עולה פלאים.
ובכל זאת, היה מוזר לראות את הקדימונים הערב לתוכנית "אחד נגד 100": "עיניים כחולות נגד 100" הכריזה הכותרת והמצלמה "ננעלה" על זוג עיניים (בסגנון ליז טיילור למי שהחמיץ - וסליחה על הדימוי הנקרופילי) של אחת המתמודדות הערב.
שלא אובן לא נכון - אני מאוד אוהב את התוכנית הזאת, ובכל זאת, היה מוזר לראות שגם שעשועון טריוויה עדין וחביב לקח את הקדימון שלו למקום הכי טריוויאלי שיכול להיות.