כבר עדיף ביבי נתניהו מברק אובמה. עדיף ראש ממשלה במדינת הלבנט שבשיאו של משבר כלכלי-חברתי-ציבורי-פוליטי ממנה יו"ר ועדת מומחים שחושב אחרת ממנו, שיש לו השקפת עולם ידועה, שהוא בעל עמוד שדרה יציב ואיתן וכלל לא תלוי בו - עדיף ראש ממשלה כזה מנשיא המעצמה העולמית ששולח את אנשיו לחסל את השליח, S&P, להאשים את קודמיו והדבר היחיד שיש לו להכריז, בנאומו אתמול, הוא "אנחנו היינו ותמיד נהיה אומה של AAA!"
עם גירעון ארוך-אפסים, צמיחה מזערית, התעצמות השליטה התאגידית וכשל המשילות והמנהיגות המתמשך - האם ארה"ב היא טריפל איי על אמת?
חשבנו שנתניהו "ימרח" את סיפור מחאת האוהלים העצומה של מעמד הביניים. הרי יש לו היסטוריה במריחות. חשבנו שימנה ועדה של אומרי הן הכפופים לו ו/או שעושרם העתידי תלוי בו. הערכנו שיושיב שם כמה פרופסורים ידועים לכלכלה קוסמטית ואינטרסנטית או בעלי אידיאולוגיה המזוהה איתו. היינו בטוחים שיגרור את המחאה עד שהאוהלים יירטבו בגשם, הפלסטינים יעשו מה שיעשו בספטמבר, אולי ייפול מיתון גדול, או שאביגדור ליברמן יכעס אם יוחלט על כתב אישום נגדו ויפיל את הממשלה, או שאלי ישי יפחד מעתידו הפוליטי ויברח החוצה, ואז נתניהו יקדים את הבחירות ויינצל מהשינויים המתבקשים.
אבל, ואנחנו מעיזים לומר את זה בקול ברור, ביבי הפתיע. לטובה. מנואל טרכטנברג הוא ההפתעה הכי גדולה של נתניהו. ההפתעה מתעצמת נוכח העובדה שטרכטנברג דיבר בגלוי, וגם שב ואמר את זה לנתניהו בשיחות האחרונות ביניהם, שהוא מתנגד נחרץ למדיניות האידיאולוגית של הפחתת מס חברות ולנוסחת הקסם "מס חברות מופחת - צמיחה מוגברת". טרכטנברג מדבר לא רק על עצירת מתווה הפחתת מס חברות ועל ביטול ההפחתה הצפויה בתחילת 2012 במס זה מ-24% ל-23%; הוא מדבר על ה ע ל א ת מס החברות. הוא מאמין בהרחבת מקורות ההכנסה של המדינה והפניה מוגברת של העושר הציבורי לכיוונים חברתיים.
טרכטנברג ונתניהו אינם דומים. ממש לא. ולא רק בגלל ששתי בנותיו של טרכטנברג משתתפות במחאות. טרכטנברג עמד בראש המועצה הלאומית לכלכלה וחברה במשרד ראש הממשלה אהוד אולמרט, והוא פרש פחות מחודש אחרי כניסתו של נתניהו. למרות כמה מסלולי דעה תואמים, כמו החשיבות העליונה שהם נותנים לכלכלה חופשית, חיסול קרטלים ומונופולים והכרח בשמירה על אמינות פיסקלית, הבינו השניים שהמחלוקות ביניהם גדולות יותר. הם לא כוס התה זה של זה. זה היה באפריל 2009, בשיאו של המשבר.
אחרי זמן מה מונה לראש המועצה לתכנון ותקצוב ומועצה להשכלה גבוהה, הוביל שם את הרפורמה האדירה בהשכלה הגבוהה ושרטט את תורתו: "אני לא אתמוך במערכת שיודעת רק לבקש תקציבים כמו עני בפתח. אני גם לא אתן יד לתרבות של כיפוף ידיים מצד כל אחד מהגורמים המעורבים. כולנו צריכים להתמודד עם הבעיה יחד".
עם הכישרון המיוחד הזה לניהול שיח מרובה דעות, ליצירת הסכמות והובלת שינויים עקרוניים, הוא בא עכשיו לאחד התפקידים הקשים והבעייתיים. לזכות נתניהו ייאמר שאת כל זה הוא ידע, ובכל זאת חיזר על פתחו וחזר וביקש ממנו לקבל עליו את התפקיד. לזכותו של טרכטנברג ייאמר שלמרות כל המחלוקות, הוא מבין את גודל המבחן והאחריות.
הגודל - לא נורא
ולעניין הגודל. הוא ממש לא קריטי. מי שמצפה להמלצות שיביאו מהפכה אמיתית - לא יכול להסתפק בוועדונת של 3 או 4 חברים. כל עוד 14 החברים ו-8 היועצים נקיים מפניות, אמינים ובתוך עמם הם חיים - מה טוב. גם הגדלת הקבינט החברתי-כלכלי בעוד כמה שרים וסגני שרים לא ממש קריטית. מי ששווה משהו - יבורך, ומי שצריך את זה רק בשביל התואר - בין כה לא ישנה הרבה. אם כבר, עדיף שיחשפו את האינטרסים בתוך הוועדה מאשר יחרבו את המלצותיה אחרי כן.
זו הזדמנות חייו של נתניהו וגם מבחן חייו. טרכטנברג, שהוא גם ביצועיסט מוכח, יוציא תחת ידיו המלצות חשובות, ישימות, קשות, עם לוחות זמנים, מעקב ומדידות. יכולת הביצוע של נתניהו תעמוד אז למבחנה הגדול.