הבית
אני מתבקש לחלוץ את נעליי. ברמת-אביב ג', בקומה התשיעית, בבניין שכולו אדנות ובטחון, ניצב המקדש החילוני: הסלון. ובסלונו של עו"ד אשר חלד שטיח נעים בגוון הבז'. על הסיור בדירה, המתנהל כמובן בגרביים, משקיפים פסלונים ומיני מזכרות מתאילנד ומפפואה-ניו גינאה.
בתגובה לתהייה על פפואה, הוא חוזר לרוברט לואיס סטיבנסון, "שהיה עו"ד ונאלץ לעבור לצד הזה של העולם עקב מחלת השחפת, כתב סיפורים על איי הדרום, צפון אוסטרליה, פפואה, קפטן קוק, סיקרן אותי. יש לי בת דודה באוסטרליה, התחלתי להתכתב עם מורה למתמטיקה, ומזה יצאה, לפני 15 שנה, נסיעה מופרעת למקום שהשתוללה בו מלחמת אזרחים, האחרון בעולם שיש בו קניבליזם, דייויד רוקפלר ג'וניור יצא שם לג'ונגל לפני 30 שנה ולא נשארה ממנו עצם, ואני נסעתי עם כל המשפחה, והייתי עוד פעמיים. הסתובבתי שבועות וחודשים בטסמניה והייתי בארץ הקרוקודילים".
בינתיים, בארץ האוהלים, בבית שטובל בריהוט עץ ("אדריכל נפלא בשם מוטי לשם"), על השולחן צלחת רימונים מקרמיקה ואת הקיר מעטרת עבודת תבליט מרשימה של שתי נשים בתנועה, שמושכת את עו"ד חלד להיזכר בחבר מבנגקוק ובחבר נוסף, מאמן בצבא סינגפור. בספריה שממול ספרוני עם עובד לדורותיהם. מילון אבן שושן. האנציקלופדיה העברית. "ספר הפלמ"ח. שלום עליכם. עגנון, פרץ, הרצל", כולם מתבוננים בספות העור, שלל כריות, מזנון ארוך ומסגרת על הקיר: עמוד ראשון של עיתון הארץ מ-17 בספטמבר 1948, "העיתון של יום הולדתי. הילדים קנו לי מתנה ליומולדת 50".
התחביב שבו משקיע עו"ד חלד הון וזמן מגולם בשני מקררים, שבתוכם, מדף על גבי מדף, עשרות אם לא מאות בקבוקי יין מובחרים וצוננים. "יש לי יינות שאוליגרכים לא שותים. זה רומנה-קונטי, אולי היין הנחשב בעולם. כל המקרר הזה מאיזור בורגון, מיקב שמייצר רק 5,000 בקבוקים בשנה, מכורים 20 שנה קדימה, ואתה מחזיק עוד 20 שנה עד שאתה שותה אותם. החלקה מתקופת הרומאים, המשפחה עושה יין מ-1570, אתה יודע איזו מומחיות מצטברת?"
ילדות
"נולדתי במלחמת השחרור בבילינסון, גרנו במרתף ברח' יהושע בן נון בת"א ועברנו לגבול התקווה-יד אליהו, דירת חדר, שיכון עולים. כשהייתי בן 4, עברנו ל-2 חדרים בבצרון, לדירה שהוריי, יוסף מלודג' וחנה מלובלין, סיימו בה את חייהם. במלחמה ברחו מפולין לרוסיה, הוגלו לסיביר, קיבלו חנינה כשהגרמנים בגדו בסטלין, ירדו לאפגניסטן, טג'יקיסטן, וניצלו. שני הסבים, אחד מהם עו"ד מפורסם, מתו ב-42' מרעב, כינים וטיפוס.
"כשהסתיימה המלחמה, הוריי חזרו לפולין. אבא היה פעיל ציוני, מבריח נשק, אמא נסעה ללמוד בפריז. סגן מפקד גטו ורשה, סטפן גרייב, הכיר ביניהם. בסוף 47', כשאמא המתינה עם משפחתה לויזות לאוסטרליה, אבא גרר אותה לפלסטינה. הוא היה מנכ"ל משרד הפנים, סגן ראש העירייה של נמיר ורבינוביץ', איש הגון. כשהשתתף בתכנון שכונות עבר הירקון, מכר מגרש שהיה לו, רק שלא יגידו - וקנה ארון קיר. כשהפכתי לעו"ד, חשבתי שאיעזר בו, כיועץ המשפטי של קופ"ח כללית. הוא סירב. כעסתי. במשך השנים למדתי להעריך את ניקיון הכפיים.
"אמא היתה קלאסיקאית, שלטה ב-20 שפות, לימדה לטינית באוניברסיטת חיפה ועסקה בבית אריאלה בקטלוג העיזבון הספרותי של אחד העם. שנים היתה להם ספריה ענקית. מולנו גר אמן המפוחית שמואל גוגול, מבוגרי קורצ'אק ותזמורת המוות באושוויץ. ושכן אחר היה אפרים קישון, שבשבת נהג לפרק ולנקות את האופנוע שלו, 'דוקטור'. שכן תימני שימש השראה לדמות של סאלח שבתי. בביתנו התארחו אנשי רוח וסופרים ואישי ציבור.
"ביה"ס העממי היה בנחלת יצחק, אז מושבה עם רפתות. בבוקר הפרות היו עולות לשדות המרעה, ואחה"צ חוזרות. על אותה דרך, לא פעם בתוך הגללים, הלכנו לכיתה א'. הייתי ילד ביישן, די מבוהל. במגיפה של 52'-51' חליתי בשיתוק ילדים, הייתי משותק בכל הגוף, מכתף ימין עד רגל שמאל, ולקח לי שנים רבות לצאת מזה לגמרי. גררתי קצת רגל עד התיכון ושם התחלתי לפרוח. היינו כיתה מגובשת. משה שלונסקי, עורכי דין, רופאים. הייתי צייד נחשים מיומן וגם גידלתי. ההורים שיתפו פעולה, חוץ מפעם שצפע ברח מהאקווריום. ניסיתי מגמה ביולוגית, עברתי לחברתית, ואז הייתי מבושל שאהיה עו"ד".
למה משפטים?
"קראתי את הספר של קוונטין ריינולדס, 'בית דין'. פרקליט מחוז ת"א והשופט המחוזי מיכאל הרפזי, חבר של אבא שלי מהגן בלודג', הביא לי 2 ספרים: אנתולוגיות על המשפט בספרות והמשפט כספרות. בגיל 15 ידעתי שאהיה עו"ד. סיימתי תיכון. הייתי עתודאי. למדתי באוניברסיטה העברית, ובין לבין עשיתי קורס מ"כים בשבטה, קורס קצינים במצפה רמון ומילואים בגבול לבנון.
"ב-70' סיימתי לימודים והתגייסתי. נעשיתי התותחן הטוב בין עורכי הדין. 22 שנה בנ"מ, גמרתי כמ"מ מג"ד במיל', ומ-92' עד 2007 הסכמתי לשרת ביחידה מסווגת. בינואר 73' התחתנתי בבית החייל. חזן צברי, רב צבאי, חתונה מיליטריסטית, הרשו לי לא לבוא במדים. את אשתי הכרתי בשכונה, ביד אליהו. השתחררתי ב-1 בספטמבר, שבוע סטאז' בפרקליטות מחוז ת"א, ופרצה המלחמה. שירתתי בצפון עד מאי 74'. חזרתי לסטאז' והכרתי לראשונה את דיני העבודה. המאמנת שלי, מרים דיבון, עשתה תיקים גדולים והופעתי בלי סוף. אהבתי את הקרב.
"עבדתי שנתיים אצל עו"ד יהודה רסלר, שהתמחה בבג"צים ובליטיגציה. וב-78' פתחתי משרד אזרחי. עסקתי במעט מאוד תיקים פליליים. לא שלא הצלחתי בהם, תיעבתי אותם".
דיני עבודה
"אצל רסלר עסקתי בנזיקין, תיקים עסקיים, כולל עסקים בינלאומיים, ובמקביל התפתח נושא דיני עבודה. חשבונית מס' 1 במשרד שלי: ועד עובדי פזגז. חבר ועד היה אצלי סמל בסוללה במילואים. ובחברה היה סכסוך עבודה גדול. ייצגתי את הוועד עד שחוסלה פעילותו כשמשפחת בן-ש"ך השתלטה על החברה בשנות ה-90, ואז פזגז הפכה ללקוח שלי. לימים השתלטה קבוצת בינו צדיק על חברת האם פז, וכעת אנחנו מייצגים את פזגז, פז ועסקים נוספים של צדיק.
"יחסי עבודה זה משהו מרתק: שני צדדים שנידונים, ברוב המקרים, לחיות ביחד לנצח. זה לא נגמר בזה שצדדים נפרדים זה מזה, ולכן זה דומה לנישואין. בתיקים המוצלחים זה נגמר בהסכם, בלא מוצלחים - בפסק דין. חלק מסכסוכי העבודה הכי קשים במשק הם תוצאה של שכרון כוח - לפעמים התנהגות מטורפת ואכזרית של עובדים, ולפעמים של מעבידים. יחסי עבודה משכו את ליבי בגלל המורכבות האנושית. בגלל שזה לעולם לא עניין אריתמטי עסקי טהור".
העובדים הסוציאליים, הרופאים
"מי שניצח את העובדים הסוציאליים לא יודע איזה מחיר כבד ישלם. על כל שקל שחסך עליהם, אנחנו נשלם שלושה בעורכי דין, שוטרים ובתי סוהר. חברה שמטפחת התמרמרות, פחות מלוכדת וחזקה. את העובדים הסוציאליים פשוט דפקו. הם פגשו את העוצמה של משרד האוצר וכל מי ששייך לקבוצת הממונה על השכר, ולא קיבלו גיבוי מההסתדרות למהפכה בתנאים שלהם, מפני חשש, אולי, מהשלכות רוחב. ההסתדרות היתה צריכה לעשות יותר.
"והלקח? אוי ואבוי לנו אם ירסקו את שביתת הרופאים. ההסדרים העקומים והמעוותים שעליהם נשענת הרפואה הציבורית - אי אפשר למנות את כמות הבלופים, השקרים והעמדות הפנים במערכת. למשל, בי"ח שעובר ב-16:00 להיות מופעל ע"י עמותה למחקרים, והרופא, שעד לפני 10 דקות היה עובד המדינה, הופך לעובד תאגיד. 15 שנה לא מוסיפים תקנים של רופאים. לא בונים יחידות חדשות. האוכלוסייה גדלה, אבל לא מוסיפים בתי חולים. מערכות שלמות מתנוונות: המחלקה צריכה 5 מתמחים, אבל יש תקן ל-1, אז 4 מהם, באותה שעה במחלקה, שכירים מטעם קרן המחקרים, כי יש לה כסף. המערכת עובדת בצנטריפוגה הפוכה".
המחאה
"אנחנו נמצאים בהתחלה של תהליך מרקסיסטי שחוצה את גבולות השבטים בארץ. בכל חברה ובכל תרבות יש תורמים ויש אוכלים - עמוד השדרה שעליו נשען המרקם החברתי זה אוסף של אנשים, שעובדים, שמשלמים מסים. האנשים האלה כל הזמן יוצרים את הלחם שהם אוכלים ולא מקבלים את השוויון שמגיע להם. אני מזהה את תחילתו של המרי. האנשים שצועקים 'דיור' הם לא חסרי כל, הם מייצגים מקום שלדעתי הייתי בו לפני שנים, של אנשים שעובדים ועובדים ומשקיעים ולומדים - או שהם מצליחים לגמור את החודש או את השנה, או שחסר להם והם נושאים על גבם משא לא פרופורציונאלי. הגל הנוכחי מספיק חזק לזעזע את יסודות החברה, גם אם בסופו של דבר התוצאות יופיעו רק בעוד חודשים לא מעטים. כמו בגל המחאה שאחרי מלחמת יום הכיפורים, שהובילו למהפך 3 שנים לאחר-מכן. המפגינים יצרו מציאות חדשה - ישראל 2012 לא תיראה כמו ישראל 2011".
סדר יום
"השבוע שלי מחולק בין כוכב יאיר, שם מתגוררת בת הזוג שלי, לת"א. בכוכב יאיר קם ב-5 וחצי, ב-6 על הכביש, ב-7 במשרד בשד' רוטשילד, אחרת אסבול סבל רב. נשאר עד 7-8 בערב. אם אני בת"א, אגיע למשרד ב-9. קם ב-6-6 ושלושים. בוקר איטי. מכין ארוחת בוקר ששום בית מלון לא מגיש לך. חלק ניכר מהיום זו עבודה מול עורכי דין במשרד, שבאים עם הבעיות בתיקים שהם מנהלים. יש לנו 30 עובדים, 26 מהם נשים. ב-2010 נולדו לנו 8 ילדים וגם השנה יש כמה הריונות ולידות. בנוסף, טיפול בקליטת לקוחות חדשים וריכוז צוותים שמטפלים בעניינים מסובכים. יש תיקים שבהם אני מופיע וההכנות נמשכות בין ימים לשבועות. לא אוכל צהריים. ארוחת ערב בבית, קצת טלוויזיה, בדר"כ חיות, ראיתי מספיק אנשים במשך היום, הולך לישון בין 12 ל-1".
סוד ההצלחה
"עבודה מספקת ותחושה שאף פעם לא הגענו לנקודה שבה אי אפשר היה לעשות עוד משהו כדי להצליח. אני מכין חקירת עדים, משנה, עובר פעם, לפעמים 6 פעמים, משנה, משביח, מוחק שאלות מיותרות. עדיף שלא אשאל שאלה נחוצה מאשר אשאל שאלה מיותרת".
קריאה, טיולי יין
"קורא בלי סוף. תיאטרון. סרטים. מסעדות. יוצא לטיולי טבע וטיולי יין. יותר ביקורי משפחה בגלל שבני ונכדיי בארה"ב. פעמיים-שלוש בשבוע רוכב על אופניים. מאוד אוהב רכיבת שטח".
בעוד 10 שנים
"בעוד 20 שנה תהיה לי חנות יין".
רזומה
אישי: עו"ד אשר חלד (63) נולד בת"א ומתגורר ברמת אביב ג', גרוש, אב לשניים (מאשתו לשעבר מרים): יניב (37, ד"ר למשפטים מאונ' קולומביה ומרצה באונ' ג'ורג'יה באטלנטה) והילה (34, עו"ד ומנהלת במשותף את המשרד), סב לשניים: איתן (4.5) ותמר (שנה וחודשיים).
מקצועי: מהמומחים המובילים בארץ בדיני עבודה. עבד כשכיר אצל עו"ד יהודה רסלר. פתח משרד ב-78'. מרצה בכינוסים מקצועיים בארץ ובחו"ל ומלמד בהשתלמויות של לשכת עוה"ד.
בין הלקוחות: קבוצת פז. שיכון ובינוי. מכתשים אגן. מייקרוסופט. עובדי בנק המזרחי. עובדי מקורות. ועד עובדי ידיעות אחרונות. עמיתים - ארגון קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר. עמותת גמלאי המוסד והשב"כ, ועוד.
