נתחיל עם הבשורות הטובות: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תיקנה לאחור את הנתונים שפרסמה בשנת 2009, והיום (ה') מסתבר כי שיעור ההוצאה הפרטית לבריאות בישראל עמד בשנה הזו על 39%, ולא 42% כפי שסברו קודם בלמ"ס. הפרסום ההוא לפני כשנתיים עורר סערה, שכן מדובר בזינוק קריטי ביחס לשיעורי ההוצאה הפרטית שנרשמו בעשורים הקודמים, כאשר בשנת 1995 עמד השיעור על 30% בלבד.
אבל יש גם בשורות רעות, אולי רעות יותר: מעבר לכך שהוצאה פרטית בשיעור של 39% זה נתון שלילי מאוד ביחס למרבית המדינות המפותחות, מנתוני הלמ"ס עולה היום כי חלה ירידה בהוצאה הלאומית לבריאות ביחס לתמ"ג, והיא עמדה בשנת 2010 על 7.5% מהתמ"ג לעומת 7.6% בשנת 2009. גם כאן הלמ"ס ביצעה תיקון לאחור, לאחר שקבעה בדוחות קודמים כי השיעור בשנת 2009 עלה לרמה של 7.9%.
מדובר בנתון שלילי שכן הוא מצביע לכאורה על מערכת בריאות מרוסנת מדי, שלא לומר "קמצנית מדי" כפי שמגדירים זאת במשך שנים בכירים במערכת הבריאות. רק לשם השוואה, שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות מהתמ"ג עמד גם בשנת 1995 על 7.6% בישראל - כלומר ללא שינוי - זאת בעוד שבמדינות ה-OECD הוא עלה לכדי 9.5% בממוצע. העלייה הזו במדינות המפותחות, לדעת גורמים במערכת הבריאות, היא עלייה טבעית שנובעת מחדשנות בעולם הרפואה שמגבירה את השימושים ומייקרת אותם.
בישראל, לעומת זאת, מספר מכשירי ה-MRI נמוך במאות אחוזים מזה המקובל בעולם וכך גם בנוגע למכשירים אחרים ולנגישות לבדיקות מסוימות, ועל כן ההוצאה הלאומית נותרה ללא שינוי על אף התקדמות הטכנולוגיה. למעשה, רק הונגריה, פולין, קוראה, אסטוניה, טורקיה ומקסיקו מוציאות פחות על בריאות לעומתנו. ההוצאה על בריאות לנפש בישראל עומדת על 2,092 דולר, לעומת 3,487 דולר באנגליה, 4,218 דולר בגרמניה, 5,144 דולר בשוויץ ו-7,960 דולר בארה"ב - הוצאה גבוהה מדי לכל הדעות שמעידה על מערכת בריאות כושלת דווקא בארה"ב.
במשרד האוצר סבורים אחרת: הם טוענים כי אם לוקחים בחשבון את העובדה שהאוכלוסייה בישראל צעירה באופן משמעותי ביחס למרבית המדינות המפותחות ולאירופאיות בפרט, הרי שההוצאה הלאומית לבריאות בישראל אינה נמוכה באופן יחסי. שכן צעירים צורכים פחות שירותי בריאות מקשישים.
באוצר מסבירים כי שיעור הקשישים בישראל עומד על 9.8%, לעומת 14.9% ב-OECD. כשמשקללים את סוגיית הגיל, כך מבהירים במשרד, ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל עומדת למעשה על כ-9%. עוד מציינים באוצר כי לולא ההוצאה הלאומית בארה"ב הייתה עומדת על שיעור דמיוני של 17.4%, הרי שהממוצע ב-OECD היה נמוך יותר משמעותית.
ככלל, נתוני הלמ"ס מראים כי בזמן שההוצאה הפרטית גדלה, ההוצאה הציבורית ירדה. כך, אם המימון הציבורי (הכולל תקציבי ממשלה ומס בריאות) עמד בשנת 2003 על 63% והמימון הפרטי (הוצאה ישירה של האזרח יחד עם תרומות) עמד על 37%, הרי שבשנת 2010 עמד המימון הציבורי על 60%.