"נוער השדרות" אומר: "צריך לעשות סדר חברתי". "צריך" זו מילה יפה אך כיצד עושים את מה ש"צריך"?
לדברי "נוער השדרות" נדמה כאילו הממשלה יושבת על קדירה מלאה בכסף עודף, ומתלבטת כיצד לחלקו. לא זה המצב. "הכסף" כולו נגבה כמס מחברות ומאזרחי ישראל. כלומר, עוגת המשאבים מוגבלת, והשאלה היא כיצד מתעדפים אותה. ניתן לצמצם משרדי ממשלה אך זהו "כסף קטן". ניתן גם לצמצם את תקציב הביטחון, אך בתקופה שבה האיומים הביטחוניים מתחזקים, לא יהיה נכון לעשות זאת.
כלומר, המוצא הוא לקחת יותר מסים מהעשירים לטובת העניים. אבל גם כאן קיימת בעיה. העשירים מייצרים מקומות עבודה ולמרות הסיכונים הביטחוניים החלים על השקעותיהם, חלקם משקיעים בישראל. הכבדת נטל המס על העשירים עשויה להוביל אותם להעביר את מרכזי העסקים לחו"ל, כי קפיטליזם מתאפיין בכך שהמניע של המשקיעים הוא להרוויח כמה שאפשר.
בנוסף, אסור לפגוע בהקלות למפעלי התעשייה עצמם. אין לפגוע בחוק עידוד השקעות הון ובהפחתת המיסוי על יצואנים בפריפריה, כשהקלות אלו תומכות ביצירת מקומות עבודה. ברור שפתרון הבעיות החברתיות יבוא מצמיחה. לראיה, האבטלה קטנה בשנתיים האחרונות בשיעור מרשים כי היצוא גדל והייתה צמיחה.
הוויכוח אם צריך לקצץ בתקציבים המועברים לחרדים ולהתנחלויות, הוא פוליטי ויש דעות לכאן ולכאן. על-פי אמונתי, ההתנחלויות מגינות על שפלת החוף, והחרדים, החיים בעוני, הם שומרי הגחלת של דת ישראל, לכן אין לפגוע בהם.
דרך אחרת המוצעת לפתירת הבעיות שאותן מעלים "נוער השדרות", היא סבסוד והורדת עלויות הבנייה. כאן צפויה ל"נוער השדרות" אכזבה. מחירי הדירות הם פועל יוצא של היצע וביקוש, והפחתת העלויות לא תביא, בהכרח, למחירים המקווים. רק הגברת היצע יחידות-הדיור תביא להורדת מחירים. עם זאת, יהיה קשה לחייב קבלן לבנות כשההיצע גדל והמחירים צפויים לרדת. הרי מטרתו היא להרוויח ככל שניתן. לכן, מוטב להמתין לגל של הורדת מחירים שיתרחש עקב מחזוריות כלכלית.
על מנת לגייס משאבים לפעילות כלכלית חברתית, ניתן גם להשית מכסים על יבוא, אבל גם כאן אליה וקוץ בה. כאשר משיתים מכסים או מסבסדים עלויות לתעשייה, פועלים בניגוד לעקרונות ארגון סחר העולמי, ואז מדינות קפיטליסטיות לא יסחרו עמנו, היצוא יקטן ורמת החיים, בעיקר של המעמד הבינוני - תרד.
לכל מהלך כלכלי יש את האיזונים שלו, וכוונות טובות יכולות להביא לתוצאה רעה. פתיחת השוק לתחרות מיבוא, כדי להוריד את מחיר הקוטג', עלולה לגרום לנזקים חברתיים קצרי טווח, כגון פיטורי עובדים במפעלי המזון. אמנם גם העשיר, שהוא הבעלים של מפעל המזון, ייפגע בשל השחיקה ברווחיותו, אך איננו מעוניינים לשפוך את התינוק עם החלב, ואין לנו רצון לפגוע בעשיר לשם פגיעה. העשיר אינו אויב.
בנוסף, אסור לשכוח מה קרה למדינות שפיזרו את הרזרבות הכלכליות שלהן, ולא נערכו לקראת בואו של המשבר הכלכלי העולמי שפקד אותנו בשנים 2008-2010. יוון, שחיה מעל רמת החיים התואמת את התוצר שלה - קורסת. כמו כן, קורסות גם מדינות כמו פורטוגל, איטליה ואירלנד, שבהן פועלים איגודים מקצועיים חזקים.
ישראל נמצאת היום ערב משבר כלכלי, שנובע מכך שארצות היעד העיקריות ליצוא הישראלי, נמצאות במצוקה קשה. נוכח המשבר העולמי הקרב, על ישראל לשמור על מדיניות תקציבית אחראית ועל הרזרבות שלה.
לסיום מספר מילים מניסיוני האישי: כשסיימתי את לימודיי בטכניון ונישאתי מיד אחר-כך, יצאתי לעבוד בעפולה עילית, במפעל טקסטיל, שדרכו קיבלתי דירת שני חדרים בבית טורי בגבעת המורה. אילו נשארתי בתל-אביב הייתי מובטל וגר אצל הוריי. אז הייתה לי תחושה שאני בונה מדינה, וההקרבה ראויה.
אני בדעה שטרם סיימנו לבנות את המדינה, ומציע לכם להפגין וליהנות מההפנינג הנפלא שלכם, אבל בו-זמנית, גם להודות שאין ביכולתכם להציע מטריצה כלכלית הולמת ללא חורים. תנו לממשלה, ולראש הממשלה שכבר הוכיח את יכולתו הכלכלית, לעשות את המלאכה, שאם לא כן עשויה להתרחש אנרכיה כלכלית.
הכותב שימש בעבר כנשיא התאחדות התעשיינים