כחודש חלף מאז ננעצה היתד הראשונה באדמת שדרות רוטשילד בתל-אביב, וגל המחאה חרג מזמן מגבולותיה של "מדינת תל-אביב" אל כל קצוות המדינה. במסגרת המאבק הציבורי העלו מנהיגי המחאה, צוותי החשיבה שהתגייסו וגורמים אחרים שנרתמו למשימה - דרישות, הצעות ורעיונות שונים לפתרון מצוקתו של הציבור ולבעיית יוקר המחיה בארץ.
בין הפתרונות, שעליהם הרחבנו גם ב"גלובס" במסגרת פרויקט מיוחד שפורסם בחודש שעבר (27.7.11), הייתה התייחסות גם לבעיית המיסוי בישראל.
המוחים הבינו שגם למדיניות המס הנהוגה בישראל - הורדת המס הישיר תוך עלייה דרמטית בשיעור המסים העקיפים בשנים האחרונות - הייתה השפעה מכרעת על המצב שעליו הם מתקוממים ולהעצמת הפערים החברתיים במדינה. לא בכדי הוסיפו נציגי המחאה לרשימת דרישותיהם את הדרישה לשינוי שיטת המיסוי ל-30% מס עקיף ול-70% מס ישיר ולהגדלת נטל המס על המאיון העליון.
אלא שרפורמות לוקחות זמן, ורפורמות במיסוי לוקחות עוד יותר זמן ובדרך-כלל מסבכות את המצב הרבה יותר מהנדרש. לכן, ניתן להניח כי רפורמה שורשית ועמוקה כמו זו המבוקשת לא תקרה כל-כך מהר.
מנקודת המוצא הזו יוצא רו"ח דב ויינשטיין, יועץ מס לחברות בינלאומיות ובעל משרד רואי חשבון, כאשר הוא חושב על רעיונות לשינוי בזירה המיסויית - כזה שיהיה מהיר, אך ישפיע; משמעותי אך קל ליישום.
האם יש חיה כזו? ובכן - יש לו רעיון מוכן ליישום: להפחית סכום לא גבוה משכר הבכירים במשק ולחלק אותו לעובדים הזוטרים בחברה; ובכך - לשפר את ביצועי החברה, את גביית המס, את מצבם של העובדים הזוטרים, את הצריכה שלהם ואת הכסף שינוע בשוק. וכל אלה בלי התערבות ממשלתית, רק רצון טוב של קברניטי החברות הציבוריות הגדולות במשק.
ריכוך תופעת חגיגות השכר
האמנם ניתן "להרוג שתי ציפורים במכה"? להביא לריכוך תופעת "חגיגות השכר", שמקוממת את הציבור כל פעם שמתפרסמים הדוחות הכספיים של החברות הציבוריות, וגם לחלק באופן נכון והוגן יותר את נטל המס? רו"ח ויינשטיין סבור כי התשובה חיובית, ומפרט ל"גלובס" איך ניתן לעשות זאת.
"מדי שנה אנו מתוודעים לסכומי-עתק שמרוויחים המנהלים הבכירים ובעלי השליטה בחברות ציבוריות. חברות אלה, שחלקן מעסיקות אלפי עובדים, נוהגות לתגמל את בכיריהן ללא קשר לביצועיהם. לעיתים פערי השכר בין הרמות הבכירות ובין העובדים הזוטרים מגיעים לאלפי אחוזים. תופעה זו מגדילה את הפערים בין העשירים, שמגדילים את הונם, לבין בני השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, ששכרם נשחק ויכולת הקנייה שלהם פוחתת".
לכך, מציין ויינשטיין, יש השפעה ישירה ולא חיובית כלל על גביית המס. "תגמול יתר מביא למצב שבו משולם מס הכנסה במדרגות המס הגבוהות על משכורות הבכירים, ואילו נטל המס על הדרגות הנמוכות הינו נמוך מאוד, אולי אפסי. בפועל, על כלל המשכורות בחברה מנוכה מס של כ-45% (הכולל מס הכנסה וביטוח לאומי), כך שהכסף החופשי הנשאר בידי המגזר הפרטי נמוך מאוד ביחס לעלויות השכר בחברה".
על-פי הנתונים הקיימים במשק כיום, שיעור הביטוח הלאומי עומד על 12%. "ייתכן שיש מקום, מחד, לבטל את תקרת סכום הביטוח הלאומי, ומנגד להנמיך את שעור דמי ביטוח לאומי על כלל העובדים. מהלך זה ישמר את היקף המיסים הקיים ויחלק אותו בצורה הוגנת", אומר ויינשטיין.
נכון להיום, שיעור מס ההכנסה החל על עובד הוא לפי מדרגות מס, שמתחילות מ-10% מס על שכר של עד 5,070 שקל ועד 45% על שכר העולה על 40,230 שקל.
ויינשטיין ניתח את משכורותיהם של בעלי השכר הגבוה במשק, ומראה כיצד באמצעות צמצום מזערי של שכר הברוטו של הבכירים - ב-30 אלף שקל בלבד, סכום זניח יחסית כשמסתכלים על המיליונים שהם מקבלים מדי שנה - ניתן להיטיב עם הרבה יותר עובדים בחברה.
ויינשטיין מסביר כי "בביצוע פעולה זו יחולק שכר הבכירים הממוסה במס הכנסה, בשיעור 45%, בין יתר העובדים אשר שיעור מס ההכנסה שיחול עליהם ינוע בין 14%-23%, בתוספת 12% ביטוח לאומי. סך כל המס שיחול על יתר העובדים יהיה 26%-35%, ובכך יש חיסכון של 10%-19% במס שינוכה מהמגזר הפרטי".
יצוין כי על השכר שיופחת מהבכירים לא משולם ביטוח לאומי, כיוון שהשכר עובר את התקרה החודשית החייבת בתשלום ביטוח לאומי (79,750 שקל בשנת 2010 ו-73,422 שקל בשנת 2011).
שכר העובדים יגדל
לדברי ויינשטיין, "נראה כי תועלתה של פעולה זו עשויה להיות משמעותית הן בעידוד צמיחת המשק, הרחבת שוק העבודה והגדלת התוצרת, והן בגידול בסך הכסף החופשי שיישאר בידי אנשים פרטיים, ולהקל מאוד על פתרון חלק מהמצוקה הכלכלית הקיימת במשק".
ויינשטיין מדגים איך זה יעבוד: "שכרו החודשי הממוצע של אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות, הוא כ-200 אלף שקל. שכרו נטו, לאחר הפחתת מס הכנסה וביטוח לאומי, הוא כ-108 אלף שקל. בהנחה ששכרו יופחת ב-30 אלף שקל לחודש, ויחולק בין 10 מעובדי הבנק ששכרם כ-5,000 שקל - שכרו של כל עובד יגדל ב-3,000 שקל. עבורם זה שינוי דרמטי. שכרו החודשי של יונס יירד ל-170 אלף שקל ברוטו ולכ-91 אלף שקל נטו.
"באופן זה, ייחסך על 30 אלף השקל שחולקו מס בשיעור 45%, וסך כל החיסכון יהיה 13.5 אלף שקל, בעוד שישולם מס בשיעור 26% (מס הכנסה - 14%, ביטוח לאומי - 12%) על-ידי העובדים האחרים, ובסך-הכול: 7,800 שקל. בסיכומם של דברים יהיה לחברה חיסכון במס חודשי, בסך 5,700 שקל, 19%".
דוגמה נוספת מתייחסת לשכרו של ד"ר יוסי בכר, יו"ר בנק דיסקונט: "שכרו החודשי הממוצע הוא כ-250 אלף שקל. השכר נטו לאחר הפחתת מס הכנסה וביטוח לאומי הוא כ-135 אלף שקל. בהנחה ששכרו יופחת בכ-30 אלף שקל לחודש, ויחולק בין 6 מעובדי הבנק ששכרם כ-5,000 שקל לחודש, ובין שני עובדים נוספים שכ-8,000 שקל - שכרו החודשי של כל עובד יעלה בכ-3,750 שקל.
"במצב זה, שכרו החודשי של בכר ירד ל-220 אלף שקל ברוטו, וכ-119 אלף נטו. פעולה זו תביא לחיסכון במס על 30 אלף שקל, שחולקו בשיעור של 45% בגין ההפחתה בשכרו של בכר, במקביל למיסוי מס הכנסה וביטוח לאומי על הגידול במשכורתם של שאר העובדים - מס הכנסה: על 6 העובדים בעלי משכורת בסיס של 5,000 שקל יהיה 14%, ועל שני העובדים בעלי שכר בסיס של 8,000 שקל יהיה 23% (16.25% בממוצע) וביטוח לאומי של 12%. סך כל המס שיחול על הגידול בשכרם של שאר העובדים יהיה 28.25%. החיסכון במס יהיה בשיעור 16.75%, ובסך-הכול כ-5,000 שקל לחודש".
שיפור בתדמית החברה
עם זאת, ויינשטיין חוזר ומסביר כי יש לתת את הדעת על כך שפעולה זו תגרום להגדלת נטל הביטוח הלאומי החל על המעביד, ו"ראוי שנושא הביטוח הלאומי יעבור חשיבה מחדש ושינוי שיעורי המס ואופן הטלת המס למדרגות השכר השונות".
התוצאות החיוביות של מהלך כזה, מדגיש ויינשטיין, "מדהימות", והוא ישיג מספר מטרות: "ראשית, שיפור בתדמית החברה. חברה רובין-הודית כזו, שלוקחת מהעשירים (שלה) ונותנת לעניים (בין שורותיה), עושה לעצמה יחסי ציבור טובים.
"שנית, יש בכך חיסכון בתשלומי המס, הפחתה לא משמעותית של שכר הבכיר בחברה תחולק בין שאר העובדים, המפיקים את התוצר בפועל בשירות לקוחות, ייצור וכדומה, כך שהמס שישולם על אותו שכר יהיה נמוך בהרבה מהמצב המקורי, מאחר שמדרגות המס החלות על העובדים נמוכות יותר. שינוי זה יביא לגידול משמעותי בסך הכסף החופשי שיישאר במגזר הפרטי, ובייחוד בקרב אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי בינוני ונמוך".
מעבר לכך - וכאן אנחנו נוגעים בעצב החשוף של החברה הישראלית נכון לימים אלה - הרעיון של ויינשטיין טוב גם למשקל כולו. "יש בפעולה זו לסייע בפתרון המצוקה הכלכלית הקיימת בקרב המעמד הבינוני המורכב ממשקי-בית עובדים, ויסייע לרבים 'לגמור את החודש'.
"כמו כן, הגדלת שכר העובדים בדרגות הנמוכות יהווה תמריץ לצאת לשוק העבודה, יקטין את האבטלה ויגביר את יעילות העובדים והעבודה, כך שיחול גידול משמעותי בתוצר של החברות וצמיחה כלכלית במשק".
אם תהיתם אם הרעיון הזה ישים, לויינשטיין יש תשובה ברורה: "בוודאי. הצעתי את המודל הזה לחברות שאני מייעץ להן, וחלקן כבר אימצו אותו. מה אנחנו עושים בסך-הכול? אנחנו נוגעים קצת בשכר של הבכיר ביותר, ומחלקים את זה לסדרה נוספת של עובדים - והתוצאות מדהימות.
"לעיתים קרובות האפקטיביות עולה בהרבה על השינוי בשכר העובד. עובד שמקבל עוד 3,000 שקל לחשבון הבנק שלו לחודש, יכול לתת לחברה שבה הוא עובד הרבה-הרבה יותר תמורה ממה שזה נראה.
"אנחנו תולים את הצלחת החברה במנהלים הבכירים, אבל זה לא מדויק. גם העובדים שאינם נמנים עם ההנהלה יכולים לשנות את מצב החברה משמעותית. מנהל חברה שמקבל תמורה ענקית אומר לעצמו שהכול תלוי בעסקאות וביכולת שלו, וזה לא תמיד נכון. זה לפעמים אפילו מגדיל את רמת הריסק שהוא לוקח כדי להצליח. אם ניקח 100 איש שיגייסו כל אחד לקוח, כי כל אחד מהם כל-כך שמח על ההעלאה בשכרו, טוב לו במקום עבודתו, והוא מרגיש בטוח ומתוגמל - אז התמורה שלו לחברה הרבה יותר טובה".
עכשיו נותר לתהות אם החברות הציבוריות במשק יהיו מוכנות להרים את הכפפה ולקחת ממנהליהם-יקיריהם המתוגמלים בנדיבות יתר 30 אלף שקל (ברוטו, נזכיר) הנדרשים ליישום המדיניות המיטיבה שאותה מציע ויינשטיין. משהו אומר לנו שזה לא יקרה כל-כך מהר.
