הנחיתה בנורבגיה, יום לאחר הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה של המדינה, לא הסתמנה כהתחלה הטובה ביותר לחופשת הקיץ שלנו. העמודים הראשונים של העיתונים בשדה התעופה הצליחו לצעוק ולבכות בעת ובעונה אחת, והעובדים המקומיים הסתובבו עם מבטים עצובים. לא עברה שעה מהרגע שיצאנו משדה התעופה ועד שנעצרנו במחסום משטרתי, שבו הודיעו לנו שהכביש שבו התכוונו לנסוע מערבה - אל הפיורדים המרהיבים, אל החופשה המתוכננת בטבע הנורבגי - סגור עד להודעה חדשה. "עבר יום שלם, למה לסגור את הכביש עכשיו?", שאלתי בטון ישראלי קצת-מעוצבן, כשהשמיים מתקדרים וגשם מתחיל לרדת. "בכל זאת, נהרגו הרבה בני אדם", ענה השוטר במחסום בקול מלא-תוגה. הוא נשמע כאילו עמד לבכות. "הרבה מאוד נערים ונערות נהרגו".
עצב והלם לא היו הדברים שחשבנו עליהם כשתכננו לנסוע לחופשה בת שבוע בפיורדים של נורבגיה. בכל שנה בקיץ, רבבות נופשים אירופים שוחרי סקנדינביה עולים צפונה, כדי לגור לכמה שבועות ברבבות בתי הקיץ הפזורים סביב האגמים השוודיים, על קו החוף הדני, או במעמקי אזור הפיורדים הנורבגי. למשך חודשיים-שלושה הופכים האזורים החשוכים והקפואים של צפון אירופה לנופים מרהיבים ושוקקי חיים, ירוקים וזורחים בשמש הסקנדינבית הבהירה. אלה היו הדברים שחשבנו עליהם.
בלי בקתות באופק
בתחילת הקיץ, אחרי שראינו תמונות של לפחות חמישים בקתות שוודיות (ראו מסגרת), והצלחנו למצוא בכל אחת מהן בקתה אחרת ברקע, או משהו שהפריע לשאיפה למצוא מקום נוח ושקט בטבע, החלטנו לכוון לנורבגיה. שכירת בקתה שם התגלתה כחוויה נעימה ביותר. בקתת עץ בת שני חדרים, עם גז חופשי לבישול ולקירור, נוף לפיורד, מים זורמים ובלי חשמל עלתה לנו 330 אירו לשבוע. הזמנו טיסות זולות מברלין לשדה התעופה הסמוך לאוסלו, ושכרנו מכונית קטנה לשבוע, שתוביל אותנו את שבע שעות הנסיעה המתוכננות צפון-מערבה, לבקתה שלנו.
אבל את הלילה הראשון, כאמור, נאלצנו לבלות בדרכים, אחרי שניסינו לעשות את דרכנו בכבישים צדדיים לאזור שבו הכביש המהיר כבר נפתח לתנועה, הרחק מאוסלו ההמומה. באתרי הקמפינג הנורבגיים משכירים גם בקתות קטנות (במחירים שבין 50 ל-70 אירו ללילה), ואנחנו הגענו לאתר כזה, קצת אחרי העיר ההררית פאגרנס, בגשם שוטף ואחרי שבע שעות נסיעה שלמעשה לא קידמו אותנו רבות. הרושם הראשוני שלנו מנורבגיה היה כי נכנסנו לעולם של מים: הם נפלו בכבדות מהשמיים, הם צפו למעלה מהאדמה הרוויה, הם החליקו ברעש על דפנות ההרים הסלעיים והם נאספו במימי האגמים שלצדם נסענו בזהירות, בכביש דו-סטרי שבקושי מתאים לשתי מכוניות. הגשם המשיך לדפוק על גג הבונגלו הקטן במשך כל הלילה.
ביום השני כבר הגענו לבקתה שלנו, יצירה מעץ אורן בהיר וחלונות זכוכית שמשקיפים לפיורד קטן ונחבאת בתוך יער של עצי מחט ולבנה. שבועיים לפני כן, אחרי שביצענו את ההזמנה, קיבלנו דף המסביר כיצד להגיע אל הבקתה, ומבקש ליצור קשר עם בעלי הבית ברגע ההגעה. שלחתי הודעת טקסט למשכירים, וחיכינו לבואם על מרפסת העץ הרחבה. חצי שעה לאחר מכן עלו בשביל זוג מבוגר וילדם הצעיר. על צווארה של האישה הנורבגית היטלטל באופן מפתיע גורמט "חי" מוזהב. הצבעתי עליו וגמגמתי על כך שאני מישראל. "אתה יהודי או ערבי?", שאלה בעלת הבית בחשש מסוים. יהודי, עניתי. היא ספקה כפיה בשמחה. "כמה שאני שמחה שיש יהודי בבית שלי!". הצטמררתי.
התברר שהבקתה שלנו שייכת לפרו-ישראלית היחידה באזור הפיורדים. לפני עשרים שנה ביקרה ב"יד ושם", ביקור שהפך אותה לתומכת נלהבת של מדינת ישראל ולמתנגדת חריפה לאסלאם. "חשבתי שאסף זה שם ערבי", אמרה כשהיא מבהירה לשנינו למה התכוונה. היא הצרה על כך שהפיגוע שביצע אנדרס ברייוויק יגביל את חופש הפעולה של אלה המתנגדים לאסלאם בנורבגיה. "אני לא מסכימה עם הדברים שהוא עשה, כמובן, אבל אני מסכימה עם חלק מהדברים שהוא כותב. הממשלה שלנו נוטה יותר מדי לכיוון הערבים, לכיוון הפלסטיני". לסכסוך הישראלי- פלסטיני, הבנתי כבר מזמן, יש היכולת להגיע לכל פיורד ולכל נקיק ברחבי העולם. נפרדנו מהזוג לשלום אחרי שקיבלנו הסברים על הבית, סגרנו את הדלת והתחלנו את החופשה.
טרולים ומגפי גומי
הפיורדים של מערב נורבגיה הם למעשה עמקים שנחצבו במשך עשרות אלפי שנים בתהליך ההמסה של כיפת קרח עבה וכבדה, שהחלה להיעלם אחרי עידן הקרח האחרון. קרחונים עצומים שנשלחו כאצבעות מערבה, אל הים, לקחו איתם במהלך תהליך ההמסה את האדמה הרכה וסלעים שונים שניצבו תחתיהם וחצבו עמקים אדירים, שהוצפו במי הים. חלק מהפיורדים נמתחים לאורך מאות קילומטרים, כשבצדדיהם מיתמרים צוקים והרים של סלעים נוקשים.
אלפי שנים לאחר מכן, הנוף הדרמטי עדיין משקף את הכוח העצום שעיצב אותו. מימי הפיורדים שקטים, ולעתים קרובות פני המים חלקים כמראה, המציגה את ההרים המתנשאים מעליהם לגובה של אלף מטרים ויותר. ההרים הללו מחולקים לשכבות: רצועה ירוקה עזה של עצי מחט ואחרים, שהופכת לרצועה בהירה של עשב, עד שהצמחייה נסוגה וההר נחשף בפסגות האבן השוממות. לפעמים אפשר לראות קרחון אדיר שיושב על פסגת ההרים, מפשיר לאטו בשמש הקיץ ומחכה לתוספת השלג שיקבל במהלך החורף. אם השמיים כחולים, הנוף הזה זורח בשמש הבהירה, שבזמן ביקורנו באמצע יולי פינתה את מקומה לחשיכה רק מתישהו אחרי חצות.
מדי יום יצאנו לטיולים לפסגות ההרים בפיורדים שונים. בדרכים המסומנות (פחות או יותר) עברנו בקתות כבול, שעל גגותיהן פורחים סחלבים ועשבים. דרכנו בחוסר ביטחון על האדמה הספוגית: גבעות קטנות, ספוגות במים, של עשבים ושל טחבים, ושיחים שונים של אוכמניות שאפשר לאסוף באצבעות ולאכול. אין פלא שהטרולים התת-קרקעיים, חלק מהפולקלור הסקנדינבי, גרים באזורים הללו: האדמה אינה מוצקה, ומלאה חללים שלא קשה לחשוב על יצורים החיים בתוכה בנוחות. אחרי כמה ימי טיולים, שהיו כרוכים בייבוש יומי של נעליים ספוגות מים, הבנתי טוב יותר את הסגנון השוודי לטיול בהרים: במגפי גומי גבוהים.
המסלולים השונים לפסגות ההרים, בפיורדים של גלופן, נורדפיורד (Nordfjord), סוגנדאל (Sogndal) ואחרים, דומים באופיים: קודם מטפסים מעבר ליער מרשים של עצי מחט ועצי לבנה (הצעירים יותר עם גוון דובדבני מבהיק של קליפת העץ שלהם; הבוגרים כבר עם הקליפה הלבנה, הדליקה כל-כך אחרי שהיא מתייבשת עד שאפשר להבעיר באמצעותה בשניות אח שלמה); לאחר מכן מתחיל טיפוס אינטנסיבי יותר דרך אזור בוצי, ולבסוף הפסגות, שאם התמזל מזלכם להגיע אליהן ביום בהיר תראו מהן שרשרת פסגות אחרות, וקודקודי קרחונים בוהקים. הימים הוקדשו לאכילת צהריים מוקדמת, יציאה במכונית (שהיא הכרחית למי ששוכר בקתה מבודדת) לבסיס הר כלשהו, ואז טיול רגלי שנמשך עד שמונה-תשע בלילה.
לא מקום לאלתורים
אחד הדברים הראשונים שהבנתי בעבר בקשר לנורבגיה הוא חשיבות התכנון המוקדם. נורבגיה אינה מקום לאלתורים. אם לא ביררת איזו הליכה מתוכננת וכמה זמן יידרש לכך, יהיה קשה מאוד למצוא את המידע במקום עצמו. אם לא הדפסת מפה, או קנית אחת מבעוד מועד, יהיה קשה למצוא את דרכך. אם לא הצטיידת באוכל לכמה ימים, לא תוכל לקנות שום דבר במרחק סביר. אפס גמישות. בכל ארבעת מסלולי היום שעשינו, אגב, לא פגשנו ולו מטייל אחד נוסף.
אחרי חמישה ימים הבנו שצריך לפחות שבועיים לחופשה אמיתית באזור. אבל חזרנו, כמובן, ובדרכנו עברנו בהרבה עיירות קטנות.
אחד הדברים שהדהימו אותנו היה מספר המהגרים הגרים גם בערים הקטנות והשכוחות ביותר. לא נדיר לראות משפחות סומליות או מזרח תיכוניות שמסתובבות ברחובות. התמונה שהצטיירה לכל אורך המסלול הנעים בחזרה לאוסלו, שנעשה כשהשמש זורחת בגבנו, הייתה כזו של ניסוי חברתי: לא קשה לתאר את התגובות שמקבל ילד סומלי שהגיע יום אחד לעיירה מבוססת דיג בקלה, שתושביה במשך מאות שנים היו נורבגים בהירים. לא קשה לתאר את התגובות של תושבי הערים הקטנות למשפחות השחורות שמגיעות ומקבלות כספים מהממשלה. חלק מהם מצליחים לראות את הטוב שבכך, חלק מהם מפחד כל-כך, עד שהוא רואה רק את הרע.
ההלם הנורבגי, שאפשר היה לחוש אותו מעבר לקלישאה העיתונאית, לא פחת אחרי שבוע. זו הייתה התגובה האנושית הטבעית לידיעה שאדם אחד הרג קרוב לשבעים נערים ונערות ופוצץ בניין באוסלו: הלם כתוצאה מאלימות חסרת מעצורים שמתפרצת לחיים שלווים. אבל זו הייתה גם התקפה על החברה כולה. זה חלק מהעניין עם מדינות סקנדינביה: החשיבות הניתנת לקולקטיב על-פני הפרט מיתרגמת גם לפגיעה שחש כל אינדיבידואל כשקורה משהו למדינה. דנמרק כולה הפכה למאושרת אחרי שהמדינה זכתה באליפות אירופה ב-1992; כל שוודיה נכנסה להלם אחרי ההתנקשות בראש הממשלה אולוף פאלמה. בשבועות האחרונים, נורבגיה כולה התאחדה סביב האבל המשותף על הנערים ועל הנערות שנהרגו. אולי, ברבות הימים, זה יהיה המרכיב שיגרום להצלחת הניסוי החברתי הכביר המתרחש עכשיו במדינה הסקנדינבית, בערים ובעיירות הקטנות, הנטועות בלב הטבע העצום.
מידע מעשי וכתובות מועילות
אתרים לחיפוש בקתות קיץ בסקנדינביה (באנגלית, בשוודית ובגרמנית):
www.tourist-online.de ;www.stugknuten.com ;www.stugnet.com
האתרים הנ"ל לוקחים לעצמם כ-50% מהסכום המשולם. אם מצאתם בקתה שאתם מעוניינים לחזור אליה לאחר שנה, בעליה ישמחו להשכיר לכם אותה ישירות, ללא פער התיווך. מחיר שכירת הבקתה שלנו היה כ-006,2 קרונות נורבגיות (כ-033 אירו) לשבוע.
חברת התעופה הזולה Ryanair טסה לשדה התעופה מוס-ריגה הממוקם שישים קילומטרים מדרום לאוסלו, מכמה יעדים באירופה; גם חברת התעופה הנורבגית הזולה Norweigen טסה מיעדים ברחבי אירופה (וכן מישראל בחודשים מסוימים). כדי להגיע לאזור הפיורדים של מערב נורבגיה אפשר גם לטוס לברגן או לשדות התעופה הקטנים הפועלים ברחבי האזור.
מחירי שכירת הרכב בנורבגיה גבוהים יחסית. הכבישים המובילים לצפון-מערב מאוסלו (E16, 5, E19) הם כבישים דו-סטריים ללא הפרדה, והנסיעה בהם נוחה אך אטית. לעתים יש צורך לשוט במעבורות למרחקים קצרים.
הצעות למסלולי טיול: ;www.visitnorway.com www.turistforeningen.no/english
טיפ: כדאי להביא אתכם סדינים ומגבות. הבקתות מאובזרות ברהיטים ובכלי מטבח, אבל עבור כלי מיטה יש לשלם תוספת.
