פיני כהן, המרצה עונש מאסר של שנתיים לאחר שהשליך נעל על נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, עתר הבוקר (ב') לבית המשפט המחוזי בפ"ת בבקשה לשחררו ממאסרו לאלתר.
בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד דוד ונטורה, מבקש כהן מביהמ"ש לבטל את החלטת ועדת השחרורים בכלא השרון, אשר קבעה כי הוא לא ישוחרר שחרור מוקדם עקב "האלימות הטבועה" בו ועקב סירובו להיבדק ע"י פסיכולוג מטעם שב"ס. לטענת כהן, ההחלטה שלא לשחררו לוקה "בחוסר סבירות, וחמור מכך היא מבוססת על עובדות ומסקנות נטולות אחיזה במציאות".
כהן הורשע בעבירות של גרימת חבלה של ממש, היזק בזדון וזילות בית המשפט, לאחר שבמהלך דיון בביהמ"ש העליון, קם לפתע והשליך את אחת מנעליו לעבר ביניש, תוך שהוא צועק לעברה "מושחתת, הרסת לי את החיים". הנעל פגעה בראשה של ביניש ומעוצמת הפגיעה נשברו משקפיה, והיא נפלה ממושבה על הארץ.
ביוני אשתקד גזר ביהמ"ש על כהן את העונש המקסימלי בגין העבירות בהן הורשע - שלוש שנות מאסר בפועל - וכן הופעל חודש מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו בגין עבירות קודמות. שופט ביהמ"ש השלום בירושלים, שמעון פיינברג, ציין בגזר הדין כי כהן במעשהו "קרא תגר על המערכת המשפטית כולה".
כהן ערער על גזר-דינו לביהמ"ש המחוזי, אשר הפחית את עונשו לשנתיים מאסר בפועל. זאת, גם על רקע הודעתה של הפרקליטות בדיון בערעור, כי אינה מתנגדת להקלה בעונשו של כהן.
האסיר מסוכן לשלום הציבור
באפריל השנה, לאחר ריצוי של כשנה מתקופת המאסר, הגיש כהן בקשה לוועדת השחרורים בכלא השרון להפחית שליש מעונשו, אך זו נדחתה.
ועדת השחרורים ביססה את החלטתה, בין היתר, על עברו הפלילי של כהן, הכולל 11 הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות ואיומים, בהם עבירות תקיפת שוטרים, וכן שני מאסרים, האחרון בשנת 2007, אז נידון ל-49 ימי מאסר בגין איומים כלפי עורך דינו בהליכי גירושין מאשתו.
בהחלטת הוועדה צוין, כי "לא ניתן לראות את תקיפת הנשיאה ביניש כמעשה חד-פעמי שבא לבטא את תסכולו של כהן", וכי העובדה שהמשיך במעשיו הפליליים גם לאחר תקיפתה של ביניש במהלך משפטו "מאששת את המסקנה בדבר האלימות הטבועה בו".
עוד קבעה הוועדה, כי עצם העובדה שכהן חזר על מעשיו נגד מערכת המשפט שוב ושוב, "מצביעה על כך שאין מורא עליו, הוא היה והינו מסוכן לשלום הציבור".
כן ציינו חברי הוועדה, כי כהן לא עבר במהלך מאסרו כל הליך שיקום ואין לשחררו מבלי שהחל בהליכי שיקום וטיפול בין כתלי הכלא.
בעקבות ההחלטה, עתר כהן לבית המשפט בבקשה לאשר את שחרור. בעתירה נטען, כי "מיד עם מעצרו הביע כהן את צערו הכן על ביצוע המעשה הנורא, שנבע מאובדן עשתונות בעקבות ניהול תיק אכזרי בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים".
כהן הוסיף, כי ביסוס החלטת הועדה על עברו הפלילי שגוי, שכן מדובר בעבר הרחוק ואילו המעשה בגינו נעצר ב-2007 גם הוא נובע מאותו תיק גירושין אליו נקלע ואשר "בעקבותיו איבד את כל עולמו (בניו הגדולים ורכושו)".
עוד טען כהן, כי אין זה נכון כי המשיך את מעשיו הפליליים גם במהלך משפטו בגין תקיפתה של ביניש, כפי שציינה ועדת השחרורים. "לא רק שאין הדברים מדויקים אלא מהווים מסקנה רחוקה מאוד מהאירוע שהתרחש באולם בית משפט השלום, עת קרס העותר מבחינה בריאותית".
לבסוף, נטען, כי כהן התנהג למופת בכלא, יצא לחופשות באופן סדיר ולא נתגלו אצלו כל סימני התנהגות אלימה, בניגוד לאמור בהחלטה. "אין החלטת ועדת השחרורים להתנות את שחרורו בחוו"ד פסיכולוג מטעמה סבירה ... יש לקבוע שאינו מסוכן ולהורות על שחרורו על תנאי", נכתב בעתירה.