"שיטת ההפרטה הנוכחית גרמה לאי שוויון אדיר ולעוני ולא תרמה ליעילות ולצמיחה.... אנחנו המדינה הענייה ביותר במערב ומחלקים את ההכנסות בצורה הכי לא שוויונית", אמר פרופ' ירון זליכה שהתייחס אתמול בערב (ג') בהרחבה לפתרונות הקונקרטיים שיש לנקוט לשיפור מצבו של מעמד הביניים בישראל. לדבריו "לב הבעיה היא חוסר התחרותיות של הענפים שבמסגרתם משקי הבית צורכים 500 מיליארד שירותים ומוצרים כל שנה". זליכה הציע 6 סעיפים אשר יכולים להוביל לפיתרון ולסיום העיוות הנוכחי במשק הישראלי.
האירוע התקיים בקריה האקדמית אונו בהשתתפות מאות אנשים, זאת לאחר אינסוף פניות מצד סטודנטים ופעילים חברתית שביקשו מהחשב הכללי באוצר לשעבר להציע פתרונות יישומיים למצב הכלכלי חברתי בישראל.
דבריו של פרופ' זליכה היוו המשך להרצאה שנשא לפני שנתיים ובה חזה את הבעיה שכיום מתמודד איתה מעמד הביניים. ההרצאה הועלתה ליוטיוב וזכתה ללמעלה מ-80 אלף צפיות. ההרצאה הפכה לחביבה במיוחד על אנשי המחאה החברתית שפרצה בישראל לאחרונה במיוחד כשהוא אומר "המדיניות הכלכלית כולה שגויה מזה שנים רבות. אף אחד לא יכול להתחמק מאחריות".
העוגן של השינוי
"מצבו של המשק הישראלי הוא כזה שאנחנו המדינה הענייה ביותר במערב. שיעור האנשים שחיים מתחת לקו העוני בישראל הוא פי 3 מהממוצע המערבי (24.7%). 1 מכל 4 ישראלים חי מתחת לקו העוני. אנחנו עם ההכנסה הכי נמוכה ומחלקים אותה בצורה הכי לא שוויונית".
לגבי מעמד הביניים אמר זליכה: "מי הגאון שמסוגל לקנות בית, לממן נסיעות לעבודה ולגדל ילדים בפחות מ-5,000 שקל? מספר מקומות העבודה בישראל הוא הנמוך במערב והממשלות מנופפות במספרים שהם לא נכונים. אנחנו עם ההכנסה הממוצעת לנפש מהנמוכות במערב אבל סל ההוצאות הוא הכי יקר. לא רק שהתחלנו עם עוגה מאד קטנה ומחלקים לכל אחד פרוסה קטנה, אנחנו מגלים שהיא גם מאד יקרה.
"יותר זול בישראל לשתות סימילק מלשתות חלב. לאורך 20 השנים הבאות הזוגות הצעירים לא יהיו מנוע צמיחה. רק בישראל בני 35 צריכים להיתמך ע"י ההורים כדי לגמור את החודש, זה אומר שגם ההורים צריכים להגדיל את חסכונותיהם. זוהי הסיבה שהזוגות הצעירים והוריהם לא יכולים להגדיל את הצריכה שלהם והמשק קופא. ההכנסה לנפש בישראל ביחס להכנסה לנפש במערב זהה למה שהייתה בשנות ה-60, יש פה 40 שנים של אי צמיחה. איך הציבור מוכן לספוג את זה?
זירת התקציב היא הזירה הלא נכונה
"כיום מתקיים דו שיח בין אנשי המחאה לממשלה בזירה הלא נכונה - בזירה של התקציב. תקציב הממשלה מצומצם כיוון שהמשק מצומצם. התקציב כבר משוריין לביטחון, לרכב וכו'. היכולת של הממשלה לקחת מאחד ולתת לשני היא מוגבלת ולכן היא לא הפתרון. התקציב הוא התוצאה של הבעיה ולא מקורה.
"אנשי המחאה מחוסר ידע מנווטים לויכוח על התקציב ולממשלה זה נוח להעביר את הדיון לזירה התקציבית כי אין יותר מדי מה לעשות שם ולכן הממשלה לא אשמה. אבל זו בכלל לא הבעיה. לב הבעיה היא חוסר התחרותיות של הענפים שבמסגרתם משקי הבית צורכים 500 מיליארד שירותים ומוצרים כל שנה.
"אם יש לנו 6 יצרני קוטג', כל יצרן צריך מאות עובדים ובדרך לא דרך אנחנו מתחילים להתמזג. הממשלות מאשרות את המיזוגים ונשארו שניים. ואז כל גוף עסקי שנשאר רוצה למקסם את הרווחים שלו. איך מרוויחים? מזה שמעלים את המחירים. זה נעשה רק אם מקטינים את הייצור ומייצרים מצב שהביקושים במחסור כדי לנצל את אלה שיכולים לשלם קצת יותר. אם מייצרים פחות אז צריך גם לשחרר 30% מהעובדים. בנוסף גם השכר שמשלמים לעובדים יורד. זה גורם לזה ששכר העובדים ירד אבל רמת ההוצאות שלהם עלתה.
"ככל שהכנסת האדם גבוהה יותר, הנטייה השולית שלו לצרוך נמוכה יותר והעסקים הקטנים מתמוטטים ומי שנשאר זה הגדולים. זו הסיבה המרכזית לכך שאין יותר חנויות מכולת, רק סופרים וקניונים. ודווקא העסקים הקטנים הם אלה שמייצרים משרות.
אם התקציב הוא לא הפתרון אז מה הפתרון?
זליכה הזכיר בהרצאתו את אדם סמית שאמר "אם תתנו לכל השחקנים להתחרות בתחרות חופשית ללא התערבות הממשלה, תגיעו למקסימום רווחה ומינימום עוני ובלבד שכל השחקנים שווים בכוחם. ומי תפקידו למנוע מצב שיש שחקנים חזקים יותר? הממשלה. כך גם תפקידה לדאוג לכך שייחלשו! כמו שהממשלה יודעת לאפשר מיזוגים היא צריכה לדעת לאפשר פיצולים. לא שחקנים חדשים שיכנסו! תחרות עושים מזה שלוקחים עשרה שחקנים והופכים אותם לחמישה.
"כל בנק לא יכול להיות יותר מ-7%-10% משוק הפנסיה. יש לך 20% אז תמכור 10%. ואז חברות הביטוח היו קונות לא את כל גוף הפנסיה אלא חצי ממנו ויצטרכו להתחרות על האיכות. כרטיס האשראי הוא לא כרטיס אשראי אלא כרטיס חיוב. חברות כרטיסי האשראי לוקחות 13%, החוק למעשה לא חל עליהן. הן לא נותנות אשראי ולכן לא מתחרות בבנקים כי הבנקים הם בעצם הבעלים שלהן ומקור התחרות המרכזי על האשראי הזול שאנחנו צריכים פשוט מנוטרל בגלל זה. הפתרון הוא להכריח את הבנקים למכור 70% מפעילות האשראי לחברות ביטוח.
"הפתרונות מבחינה מקצועית לא מורכבים וניתנים ליישום בטווח הקרוב. כמו שרוה"מ ידע לאשר מיזוגים יש לו מנדט לכפות עכשיו פיצול. זה תפקיד הממשלה לעשות בסופרים, בתחנות דלק וכן הלאה.
6 פיתרונות קונקרטיים שמציע זליכה:
■ דה קונסטרוקציה ענפית. מזהים את המונופול וקובעים מקסימום אחוזי שליטה בענף ומפצלים. אם לא - 80% מס. אחריות הציבור היא לוודא שיצליחו.
■ פיקוח על מחירים. על בזק פיקחנו עשרות שנים. אם השחקנים לא שווים בכוחם נגיע למקסימום עוני - והגענו לזה!
■ שינוי תמהיל המיסוי העקיף. ברגע שנשבור את המונופולים, המחירים ירדו, נצרוך יותר ויגדלו הכנסות הממשלה ממיסים עקיפים.
■ שינוי מדיניות ההפרטה. יש לממשלה 70 אלף נכסים בדיור הציבורי, קרקעות לקיבוצים ולמושבים - נתנו. עכשיו הממשלה צריכה לחלק לשאר.
■ חיזוק הרגולציה. למשל ברשות ההגבלים העסקיים לא יכול להיות שיהיו רק תריסר אנשים.
■ לא לעשות שטויות מקרו-כלכליות. הריבית השלילית היא זו שגרמה לעליית מחירי הדיור. יש נזקים שלא ניתן לתקן.