בעז גאון, בנו של איש העסקים המנוח בני גאון, לא חושב שקיימת סתירה בין הייחוס שלו לתמיכה האינטנסיבית במאבק מעמד הביניים, שנכנס כבר לשבוע החמישי. "המחאה הזו היא הדבר הכי מרגש וחשוב שקרה כאן בשנים האחרונות", הוא אומר. "אלה רגעים שבהם אנשים מאמינים, אחרי תקופה ארוכה של פסיביות שכפו עלינו נסיבות החיים במדינה הזו, שאפשר באמת לעשות שינוי".
בני גאון ז"ל. בועז: "אני גאה במותג הנקרא משפחת גאון, כולל הסטטוס הכלכלי"
- הכול טוב ויפה, אבל לא עברת לגור באוהל. אתה מתגורר בביתך ברמת השרון.
"נכון, כי יש לי בית משלי וכי זה לא לעניין שאלך לגור באוהל. הרי באוהלים נמצאים אנשים שבאמת לא יכולים להרשות לעצמם כלכלית לעמוד בנטל של משכנתה או של שכר דירה. אני מבקר הרבה במאהלי מחאה, בעיקר ברמת השרון, אבל אני לא מתכוון להתנצל על העובדה שיש לי גב כלכלי חזק וגם לא אתנהל כאילו הוא לא קיים. מגוחך לטעון שמי שיש לו בית וכסף ראוי שישב בחממה שלו ושלא ימחה על כלום. להפך, חובתו המוסרית של כל מי שיש לו להיות חוד חנית במאבק להגנת זכויותיהם של אלה המתקשים להתקיים".
- יהיו אנשים שיגידו שזו עמדה נוחה כשאתה בן לאחת המשפחות העשירות במשק.
"אני גאה במותג הנקרא משפחת גאון ובכל מה שקשור אליו, כולל הסטטוס הכלכלי. אבל אנחנו לא משפחת טייקונים, ואבי זכרו לברכה לא נולד עם כפית זהב בפה אלא בנה את עצמו בעשר אצבעות. הוא הקדיש שנים לשיקום כור, שהייתה חברה ממשלתית שהגיעה לפשיטת רגל, בתמורה למשכורת קבועה שאפשרה לנו לגדול בלי שיחסר לנו דבר, אבל גם לא במותרות. כל מי שיראה את בית אמי במזרח רמת השרון יבין את זה. רק אחרי שאבא עזב את כור והקים את גאון אחזקות הוא התחיל להרוויח סכומים משמעותיים יותר. ואז כבר היינו ילדים גדולים עם דרך משלנו בחיים".
- איך אתה נרתם למאבק בפועל?
"אני בקשר כמעט יומיומי עם תנועת המאבק, בעיקר במסגרת החברות שלי בפורום רובינגר, שהייתי אחד ממקימיו עם אחי משה. הפורום ניהל בשנה וחצי האחרונות דיונים בסוגיות חברתיות ופוליטיות שבדיעבד הפכו לבסיס למאבק הנוכחי. בשבועות האחרונים קשרנו בין שורה ארוכה של אישי ציבור ומומחים ובין דיירי מאהלי המחאה, בין השאר כדי לסייע למנהיגי המאבק לנסח מניפסט דרישות יעיל".
"אף אחד מאיתנו לא חי בבועה"
גאון, 40, הוא מחזאי עסוק. עם שני מחזות חדשים המועלים במקביל בתיאטראות רפרטואריים מובילים ("הבוגד" בבאר שבע ו"ארגנטינה" בחיפה), עם מחזה נוסף שמתוכנן לחזור בנובמבר לבמות ("השיבה לחיפה" בהקאמרי), ועם סדרת טלוויזיה מקורית בשם "האסיר מילוא", שהוא מפתח עבור חברת ההפקות של חיים סלוצקי, שבה הוא מכהן כמנהל מחלקת הדרמה; אפשר לומר בביטחון שפרנסה לא חסרה.
ועדיין, גאון הוא מייצג של המחאה הזו ביותר ממובן אחד, היות שאת כובעו הנוכחי כמחזאי הוא חובש על ראש מלא כובעים - עיתונאי, תסריטאי, סופר. זה מעניין, היות שמרבית ממחולליה של המחאה הזו ולא מעט ממנהיגיה הם אנשי תרבות, יוצרים ועיתונאים בתחילת דרכם. גאון נחשב ליוצר מצליח בזכות עצמו, אבל גם הוא יודע שבחירת קריירה כאמן היא מתכון בטוח לחיי הדוחק שמתבטאים היטב באוהלי רוטשילד, והוא גם יודע שאת הסיכון הזה קל יותר לקחת כשיש גב כלכלי חזק.
"נכון, הגב הכלכלי של המשפחה אפשר לי במידה רבה לבנות את החיים שיש לי כיום, אבל אני לא יכול להתייחס לדרך שבה חייתי את חיי ממקום של 'מה היה קורה אילו'", הוא אומר. "הנתונים קיימים, אבל האם זו סיבה לא לעשות מה שהרגשתי שהכי נכון לי לעשות? לי היה ברור שאת החותם המשמעותי ביותר אותיר בהתמסרות לדבר שאני מאמין שאותו נועדתי לעשות. אז כן, הייתה לי רשת ביטחון שאני לא מתכחש לה או מתנצל עליה. אבל כשאני חושב על מחזאים מקומיים שבחרו באמירה אישית ולא מתפשרת, אני מבין שזו לא הייתה באמת בחירה. אתה עושה מה שאתה מרגיש שחובה עליך לעשות. ככה חינכו אותי".
- השאלה היא עד כמה אתה מסוגל להזדהות באמת עם מצוקות המפגינים, ולא רק בתיאוריה?
"אף אחד לא עשה לי הנחות במקצוע. כל מי שעוסק למחייתו בכתיבה עובר מסלול מכשולים. אין קיצורי דרך. לא הצניחו אותי ישירות לקומה העליונה. פילסתי דרך מהמקומונים וממחזות קריאה בפסטיבל עכו שלא ראיתי מהם שקל. המערכת צריכה לעזור לכולם, אבל אם יש לך כישרון ואמביציה ומוכנות לעבוד קשה אתה יכול לנצל את העזרה הזו, כי אלה תכונות שגורמות לאותה מערכת לשים לב אליך. במידה רבה זו השיטה האמריקאית, אבל באיזשהו מקום בארץ זה השתבש. וזו אחת הסיבות העיקריות למחאה הנוכחית. אנשים הבינו שאת החלק שלהם במשוואה הם ממלאים - הם מוכשרים, משקיעים, עובדים כמו חמורים, משלמים מסים - אבל המערכת עדיין מתעלמת מהם.
משה גאון, אחיו של בועז. בועז: "הוא לא יכול לקום מחר בבוקר ולכתוב מחזות"
"קח את שאנן סטריט מלהקת הדג נחש, חבר טוב שלי. מוזיקאי מבריק ומצליח מאוד בתחומו, ועדיין חי שנים על הקשקש. כל-כך קשה כיום לעשות מוזיקה בארץ, אז גם אם אתה בליגה הלאומית אתה צריך לדאוג כל יום בגלל האוברדרפט בבנק. אמנים ויוצרים דומיננטיים במאבק מסיבה פשוטה: הם מייצגים את חיי הרוח במדינה שהפכה כולה לחומר".
- ועדיין, אני מנחש שאין לך אוברדרפט.
"אף אחד מאיתנו, בני משפחת גאון, לא חי באמת בבועה. לחשוב שכסף יכול ליצור סביבה סטרילית-אידילית זה הנתק האמיתי מהמציאות. כמה מהמקרים הקשים ביותר של אלימות בני נוער בשנים האחרונות הגיעו דווקא משכבות אוכלוסייה הנחשבות לכאורה לאליטות. ברמת השרון דקר בן עשרה למוות עורכת דין רק כדי להראות לחברים שלו שהוא מסוגל. הוא דפק על דלת ביתה, היא פתחה, והוא נעץ לה סכין בלב. ככה מתפוצצות בועות כאלה. אין להן משמעות. אם הילד שלך שואל למה דברים מתנהלים בצורה מסוימת, אתה חייב לו תשובה. זה אומר שלפני הכול אתה צריך למצוא את הפתרון עבור עצמך או ליצור אותו. לא נולדתי אידיאליסט. הרבה שנים הייתי ציניקן גדול, אבל הגיל והניסיון לימדו אותי, ובעיקר החינוך מהבית".
- שבו דמות האב הייתה מאוד דומיננטית.
"אני עדיין לא מסוגל לדבר עליו בלי שיעלו לי דמעות בעיניים, ואין יום שבו אני ואחיי לא מתגעגעים. אני יודע שזה נשמע כמו ציטוט מחוברת קומיקס לומר 'עם כוח גדול באה אחריות גדולה', אבל אבא האמין בזה והנחיל את זה לכולנו. מעולם לא ראינו בכסף משהו מובן מאליו, וכך גם לגבי הדברים שהוא מאפשר לעשות. זה משהו שבעיניי מבדיל את משפחת גאון מהמקום שבו נמצאים אלה המכונים טייקונים, כי כשסכומי הכסף בבעלותך מגיעים לסדר גודל מסוים, היכולת לשמר אידיאלים וערכים ולא להפוך למושחת עומדת במבחן גדול בהרבה.
"אני לא רואה שום טייקון ישראלי תורם לארגוני צדקה בסדר הגודל של ביל גייטס. אין לי שום דבר אישי נגד האנשים האלה, אבל לפעמים אני קורא ראיונות איתם ולא מוצא קשר בין האידיאלים שעליהם הם מדברים לבין ההתנהלות שלהם בפועל".
- ובמשפחת גאון המצב שונה? אביך בזמנו, ואחיך משה בהווה, תרמו בקנה המידה שאתה מדבר עליו? קנה מידה שטייקונים אחרים במשק לא עומדים בו?
"אבי תמיד ראה בתרומה לחברה ערך עליון. הוא האמין במונח change agent שמקורו בכלכלה האמריקאית ושעל-פיו תפקידם העיקרי של בעלי הון הוא להיות סוכנים שיובילו שינויים חברתיים. משה, כיו"ר גאון אחזקות, ממשיך לקיים מדי שנה את מסורת 'פורום גאון' שהחברה מפיקה ומממנת, אירוע המאגד את בכירי המשק הישראלי לדיון בסוגיות בעייתיות בחברה הישראלית והדרכים שבהן אפשר לפעול כדי לקדם פתרונות אפקטיביים.
"בשנה שעברה, למשל, הקדשנו את הפורום לנושא סבסוד האמנויות. עבדנו בשיתוף פעולה עם בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי, הענקנו מלגות לתלמידים מצטיינים, וזו רק דוגמה אחת. בעיניי, זה אפקטיבי בהרבה מלתרום מדי פעם לבניית אגף חדש בספרייה או בבית חולים, ואז לדאוג שיחסי הציבור שלך ישלחו תמונה עם שלט לכל המדורים הכלכליים".
- במחזה "בוגד", השחקן זהר שטראוס מגלם דמות של טייקון, שמגלה שהמפעל שלו מזהם את מקורות המים, ועושה הכול כדי להסתיר את זה מהתושבים. חשבת על מישהו ספציפי כשכתבת אותו?
"המחזה הוא עיבוד מודרני ל'אויב העם' מאת הנריק איבסן, אבל יש כמה וכמה אנשי עסקים שיכולים להתכתב עם הדמות, אנשים שמצטטים מהתנ"ך ומדברים על ערכים נעלים, אבל בסופו של יום הם חלק ממערכת ענקית ומסואבת שהם עצמם כבר לא יכולים לעצור".
"הקדמנו את 'הרחוב' בשנה"
העולם הזה, שגאון כותב עליו לא מעט כמחזאי ושעסק בו בתפקידו כעיתונאי חוקר ב"מעריב", אינו זר לו. בכל זאת, כשאביך הוא יו"ר גאון אחזקות יוצא לך להתחכך באצולה המקומית לא מעט. האם האב לא היה שמח יותר לראות את בנו פועל במסגרת המשפחה? "מעולם לא היה ניסיון של אבא לכפות עליי כניסה לעולם העסקים", אומר גאון.
"במשפחת גאון תמיד היו אנשי רוח ואמנים, כך שהמשיכה שלי לתחום הכתיבה לא הגיעה משומקום. בצעירותי היה שלב שבו אבא ניסה לשכנע אותי להתנסות בעולם 'שלו'. הוא הציע שאלמד משפטים. אמר לי, 'מה אכפת לך, תנסה'. אז ניסיתי, ומהר מאוד היה ברור לי שזה לא מקומי. כאשר הודעתי לו שאני רוצה ללמוד תיאטרון ואחר כך תקשורת הוא נתן לי גיבוי מלא".
- ובינתיים אחיך משה הפך לממשיך דרכו במגזר העסקי. יכולת להיות כיום עשיר בהרבה לו היית פונה לדרך דומה.
"זה לא היה קורה, מהסיבה הפשוטה שהדבר הזה לא ממש עניין אותי. אתה לא יכול להצליח במשהו שלא מושך אותך לעסוק בו. אולי הייתי מצליח יותר כמחזאי אילו הייתי כותב קומדיות מסחריות לכל המשפחה, אבל מה לעשות שלא מעניין אותי לכתוב קומדיות קלילות? כמחזאי אני רוצה לשאול שאלות קשות, לתת תשובות קשות, ואז להשאיר את הקהל להתמודד עם זה ולהגיע למסקנות. זה לא משהו שכל צופה תיאטרון מוכן כיום לעשות, ואולי בגלל זה מחזות שלי עובדים יפה; אבל פרט ל'משפחת ישראלי' עוד לא היה לי שלאגר שמילא אולמות. להחלטות שאתה עושה יש מחיר, ואם אתה מוכן לשלם אותו, אתה ישן טוב בלילה".
- אפשר לישון טוב בלילה גם עם שכר שנתי של 1.68 מיליון שקלים בראשות גאון אחזקות.
"ואפשר להרוויח אפילו יותר ולא לישון בכלל. אני לא מתעסק במה היה קורה אילו, כי משה הוא איש עסקים מצוין. הוא אוהב את זה וטוב בזה, והוא הקים את גאון אחזקות עם אבא כי זה היה מהלך מתבקש לפנות למישהו עם היכולות שלו כדי שיסייע בתהליך ייסוד החברה. לא יכולתי לעשות מה שהוא עושה בתחום העסקי, כשם שהוא לא היה קם מחר בבוקר ומתחיל לכתוב מחזות".
- הייתה תחושת תחרות בינך ובין אחיך בשנות ההתבגרות שלכם? הרגשת שמשה תפס את משבצת הבן המועדף בגלל הנטייה שלו לעסקים?
"כולנו הערצנו את אבא ואת אימא, ובאופן טבעי האהבה הזו הובילה לצורך להשביע רצון, שהוביל מדי פעם לסוג של תחרותיות. זה מעולם לא התפתח למאבקי כוח, בין השאר כי אבא היה הורה חכם גם בתחום הזה. מעולם לא הייתה לאחד מאיתנו הרגשה שהוא מועדף על-פני האחר או נחות ממנו, ולכל אחד הייתה הזכות המלאה לבנות את חייו על-פי דרכו. לומר שאנחנו לא רבים מדי פעם? תראה לי משפחה אחת החפה לחלוטין ממריבות. אנחנו לא מחזיקים ידיים ושרים מזמורים בכל יום. זה קורה פעם בשנה, בליל הסדר".
- אתה מתפרנס כיום מכתיבה בלבד או שיש לך נתח גם בעסקי המשפחה?
"באופן טבעי לא אפרט מה קורה בחשבונות הבנק שלי ושל בני משפחתי, אבל התשובה היא כן - אני מתפרנס רק מכתיבה. יש לי החלק שלי בירושה, המספק יציבות כלכלית עבורי ועבור ילדיי, אבל ביומיום השוטף אני ואשתי חיים על חשבוננו ומודעים למשמעויות".
- מה הכוונה ב"מודעים למשמעויות"?
"זה אומר שאילו לא היה לנו בית שאין עליו משכנתה או שכר דירה, ספק אם היינו יכולים להמשיך לחיות ברמת השרון ולגדל שני ילדים, ואנחנו לא חיים בחלק העשיר של העיר. רוב החברים שלי, במאים ושחקנים, בקושי גומרים את החודש".
- ואז הגיעה המחאה.
"נכון. ויצא שמשה ואני הקדמנו את 'הרחוב' בשנה ויותר כשהקמנו את פורום רובינגר, עליו דיברנו קודם לכן. זו קבוצה המונה כיום כ-500 איש, ועוד כמה מאות חברים בפייסבוק.
"נפגשנו לראשונה בביתו של האמן והמעצב יורם רובינגר, ומכאן נולד השם. הפורום נוצר במקור כחממה להעלאת רעיונות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהקימו אנשים מתוך רצון אמיתי למצוא תשובות לשאלות הבוערות שהדרג הפוליטי לא מצליח לתפור, ובהמשך התפתח לסיעור מוחות בתחומים חברתיים וכלכליים. כשראינו באיזו מהירות הפורום מתקדם הבנתי שיש סיכוי לפריצת דרך, ושיגיע היום שבו אנשים יתנערו ויצאו לרחובות. תופעת המחאה לא הפתיעה אותי כי הייתה תחושה מוקדמת שמשהו גדול עומד לקרות".
"אני כבר בפוליטיקה. כולנו שם"
למקורותיה של המחאה יש לגאון הסבר מפתיע: "בדיעבד, אני חושב שהגפרור שהצית את התבערה היה דווקא מחדל הירי על המרמרה. ביום שאחרי כל העם ראה בשידור חי את הדיון בכנסת וזה היה מזעזע. אנשים שאמורים להיות נבחרי הציבור שלנו השתוללו במשכן כמו חיות. לו היו תלמידים בכיתה א', שני שלישים מהם היו עפים מבית הספר. אחרי מראות כאלה פשוט אי-אפשר היה לעבור לסדר היום".
- אין חשש שההסלמה בדרום קטעה את התהליך?
"זה לא יקרה. התעורר משהו שכבר לא יירדם. יהיו עליות וירידות, אבל התנועה לא תיפסק. הדבר היחיד שקרה בעקבות ההסלמה בדרום הוא שלפרק זמן קצר הדרג המדיני-פוליטי חזר להתנהל בטריטוריה המוכרת לו, כי את המחאה הם לא יודעים לעכל. זה זר להם ולכן מפחיד אותם. אביגדור ליברמן התבטא נגד המחאה כי היא ערערה את עולמו.
"פוליטיקאים יודעים להתנהל רק מול פוליטיקאים אחרים, והם חסרי אונים מול העם. לא מזמן דיברתי עם פוליטיקאי ששאל אותי למי צריך לפנות כדי להגיע לביקור במאהל מחאה. הוא רצה לדעת מי האחראי. עניתי לו, 'אין איש אחד, זה כולם יחד'. הוא לא הבין על מה אני מדבר".
- אחיך משה התפקד השנה למפלגת העבודה. אתה רואה את עצמך נכנס לפוליטיקה?
"אני כבר בפוליטיקה. יש סטיגמה בארץ שלפיה אתה מעורב בפוליטיקה רק אם אתה מתמודד או יועץ, אבל זה ממש לא נכון. כל אחד יכול לעשות משהו על מנת לקדם ענייני שעה הקרובים ללבו, וזה הופך אותו למעורב פוליטית כי המדינה הזו שייכת לאזרחיה".