המחאה פורצת כאשר כל הנתיבים האחרים סתומים - זו כל תורת המחאה על רגל אחת. מכאן ראוי לה, לתנועת האוהלים האדירה, המצויה בצומת קריטי, להתקדם בכיוון מרכזי אחד: "רק שינוי שיטת הממשל והבחירה - רק היא תוכל להניע את המהלך הגדול והנדרש שהעם המוחה צריך, חייב, להניע", כדברי הרב יצחק לוי, בעבר שר חינוך, שר תחבורה, איש המחנה הדתי-לאומי.
"לא משנה אם אתה במחנה הימין או השמאל, אני עצמי בהחלט איש המחנה הימני וכמה מחבריי לשינוי השיטה הם אנשי שמאל. לכולנו ברור, חד-משמעית, שזו הדרך ההכרחית. לכן ההמלצה שלי לראשי האוהלים: שימו את שינוי שיטת הממשל בראש סדר העדיפויות והדרישות שלכם". לוי הוא חבר בכיר בפורום הציבורי לשינוי שיטת הממשל, בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, שהציג את ממצאיו ואת תוכנית הפעולה המפורטת שלו בכנסת לפני כחצי שנה.
"הנתיב של האזרחים חסום"
"הנתיב הקונבנציונלי של אזרחים, כמו מעמד ביניים שאינו שייך לסקטורים, אמור להיות המפלגות, בעיקר הגדולות, אלה המצרפות אינטרסים, כמו היום קדימה, עבודה וליכוד. העניין הוא שהנתיב הזה חסום. סתום. הוא נחסם כי בשיטת הבחירות הקיימת אין לאזרחים כל השפעה על הרכב המפלגות", אומר גדעון רהט, פרופ' למדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, העומד בראש קבוצת המחקר של פורום שמגר, שפעל ביוזמת המכון לדמוקרטיה.
לדבריו, "על הפריימריס השתלטו מיני גורמים, כמו קבלני קולות וקבוצות לחץ, וזה יצר מצב שבו הקשר בין אזרחים, מהסוג שיצא למחאה, ובין המערכת הפוליטית הקונבנציונלית הוא קשר בעייתי, אם הוא בכלל קיים. כבר ב-1988 התפרסם ספרו של פרופ' גדי וולפספלד, שבעברית שמו 'הפוליטיקה של הפרובוקציה'. הוא כתב אז שהפרובוקציה היא המאפיינת את הפוליטיקה הישראלית - בגלל שהערוצים המוסדיים הרגילים - מפלגות ובחירות - סתומים. היום זה מוכח על אחת כמה וכמה".
- לאן פניה של המחאה הציבורית הנוכחית, הגדולה ביותר שהייתה פה?
"אי אפשר למחות מעתה ועד עולם, המחאה תדעך באופן טבעי, כי אנשים צריכים לעבוד, להתפרנס ולגדל משפחות, אבל הכעס והתסכול יישארו. כדי שהמצוקות והצרכים שהובעו יוכלו להיקלט באופן סדיר על ידי המערכת הפוליטית, נדרשים שינויים במפלגות, כמו למשל הסדרה של בחירת המועמדים לכנסת, שתהיה גם דמוקרטית, גם שקופה וגם נקייה. דרוש שינוי בשיטת הבחירות שיאפשר לאזרחים, ביום הבחירות, השפעה אמיתית על הרכב הכנסת".
- בקושי 64% מאזרחי ישראל ניצלו, בבחירות האחרונות, את זכות הבחירה שלהם.
"זה עוד סימן לסתימת יכולת ההשפעה. שינוי השיטה יכול להביא לעלייה בהשתתפות. אני עצמי גם מציע אימוץ של בחירה אזורית, שהארץ תחולק ל-12 אזורים ומהם יישלחו כמה נציגים לכנסת בהתאם לגודל המחוז. זה יקצר את המרחק בין הנבחר לבוחר. הבוחר, גם אם איננו שייך לסקטור מסוים, יוכל לזהות את 'האיש שלו'".
- סקטור?
"סקטור זה כוח מאורגן, עם הנהגה, מנהיגות מכוונת ונציגות מובהקת. למשל דתיים, ערבים, חרדים. שיטת הבחירות הקיימת מצוינת לסקטורים, אבל לא מאפשרת, כל עוד אתה לא בסקטור, ליצור הזדהות עם הנבחרים. בתנאים האלה נוצרת מחאה. ייצוג של סקטורים איננו רע, כל עוד הוא מתקיים במסגרת של מפלגות גדולות שמאזנות אינטרסים שונים. גם מפלגה סקטוריאלית איננה שלילית, בתנאי שמולה לא עומדות מפלגות לא-סקטוריאליות חלשות, כפי שיש היום".
- רוב העם, מעמד הביניים בכלל, לא יכול להיות סקטור. זה אומר שהמחאה תגווע בלי כלום?
"לא, כל עוד הדרישה הראשונה והמרכזית שלהם תהיה שינויים בקשר בין השלטון לציבור. שיטת הממשל שלנו, דמוקרטיה פרלמנטרית, היא טובה וגם הוכיחה את עצמה. צריך לדרוש שינוי בשיטת הבחירות, שינויים במפלגות וגם בכנסת - אלה מוקדי החשיבות המרכזיים. אני בעד הדרישות שלהם לשיפור ושיקום מדינת הרווחה, אני רק אומר שצריך להבטיח שאחרי שיארזו את האוהלים, ויגיע היום הזה, יישאר נתיב מוסדי מפלגתי פתוח".
- מה אמורה מנהיגות האוהלים הצעירה לעשות כדי להגיע לזה?
"הם, מבחינתם, צריכים לעודד את מאות האלפים שיצאו למחאה להתפקד למפלגות ולהשפיע שם, כך שתהיה במפלגות מסה קריטית של אינדיבידואלים בעלי עמדות אותנטיות, ולא עוד מועמדים מטעם. אם כל הכוח הגדול הזה יופנה למפלגות, זה בהחלט ייצג את מה שהמחאה קמה בשמו: שיקום מדינת הרווחה".
בעד השיטה הפרלמנטרית
בשלהי קיץ 2009 התכנסה ישיבת הפתיחה של הפורום לתיקון שיטת הממשל בישראל ברוח הדברים של שמגר: "שיטת ממשל של דמוקרטיה פרלמנטרית איננה בהכרח חסרת משגים, שגיאות או ליקויים. את אלה תפקידנו לגלות בזהירות, בשיקול דעת ולעשות תיקון במידה ויש לנו דבר טוב יותר".
לצד נשיא העליון בדימוס ישבו בפורום יותר ממאה חברים, וביניהם שרים וחברי כנסת לשעבר ממפלגות שונות, שופטים לשעבר, אנשי אקדמיה ואנשי ציבור. לצדם פעלה קבוצה של עשרה חוקרים בראשות פרופ' רהט, שקיימה בדיקות היסטוריות והשוואות בינלאומיות עם עשרות מדינות דמוקרטיות.
במסגרת הפורום פעלו ארבע ועדות משנה, בתמהיל מבוקר של ידע, מעמד, ניסיון והקפדה על גיוון דעות וזהות פוליטית: הוועדה לחיזוק המפלגות בראשות השר והח"כ לשעבר משה ניסים והשר והח"כ לשעבר משה שחל; הוועדה לתיקון שיטת הבחירה בראשות פרופ' מנחם בן ששון, שכיהן בעבר כחבר כנסת, והשר לשעבר עוזי ברעם; הוועדה לייעול עבודת הכנסת בראשות ח"כ ויו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג ועו"ד ישראל מימון; הוועדה לייעול עבודת הרשות המבצעת, שהחלה לפעול רק בינואר השנה ועדיין פועלת, בראשות רענן דינור, פרופ' דוד דריי והשר והח"כ לשעבר יצחק לוי, לצד פקידים בכ ירים לשעבר.
במקביל פעלה ועודה פועלת במרץ רב העמותה "ישראלים להצלת הדמוקרטיה", המגדירה עצמה עמותה של "ישראלים בעלי דעות פוליטיות שונות, שחוברים יחד לתיקון פגמים במבנה הדמוקרטיה הישראלית, לחיזוקה ולשכלולה. ביסוד עבודתנו עומדת ההנחה כי הדמוקרטיה הפרלמנטרית היא שיטת הממשל היחידה המייצגת כראוי את החברה הישראלית על מגוון האמונות, הדעות והמאוויים שבלב תושביה".
"תיקון הפך סיסמה ריקה"
בסוף מארס 2011 התקיים טקס בכנסת: נשיא העליון בדימוס שמגר הגיש ליו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, את המלצות הפורום בנוכחות ציבור רחב. תיקונים ושיפורים כן, מהפכות גדולות לא. עשרה צעדים ראשונים נחוצים. כדברי ריבלין אז: "אין כאן ניסיון להחליף את השיטה מהיסוד, אלא ניסיון לטייב אותה. היוזמה של המכון לדמוקרטיה נחוצה להצלת הדמוקרטיה הפרלמנטרית".
שמגר אמר באותו טקס: "אנו מבקשים לחזק ולקדם את המשילות. בכך נשפר את היציבות השלטונית ואת איכות הביצוע שלה". אריק כרמון, נשיא המכון לדמוקרטיה, הוסיף: "הדמוקרטיה הישראלית לוקה ביותר ממחלה אחת. כיוון שכך, אין תרופת פלא אחת שתתקן הכול. אני סבור שהאיום על הדמוקרטיה הישראלית הוא מבפנים, והוא עולה לאין ערוך על האיום האיראני מבחוץ".
הרב יצחק לוי, איש המחנה הדתי-לאומי, פעם פוליטיקאי משופשף שראה הכול ושמע הכול, והיום משמש ראש מינהל היישום של ההמלצות, כתב אז: "צירוף המילים 'תיקון שיטת הממשל' הפך סיסמה ריקה בפיהם של פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אנשי ציבור ואקדמיה, כאשר הם מדברים על ריפוי החוליים של השלטון בישראל. רוב המפלגות מקפידות להוסיף למצע הבחירות שלהם סעיף שנושאו תיקון שיטת הממשל ממש כפי שהן כוללות סעיפים בעניין הבטיחות בדרכים".
- האם יש קשר ישיר בין השיטה הקיימת לתחושת התסכול והמרירות של הציבור?
הרב לוי: "ודאי שיש קשר. כדי לעשות שינוי מהותי, כפי שאנשי המחאה באוהלים רוצים, יש צורך בממשלה מאוד יציבה, שאינה נתונה ללחצים קואליציוניים כאלה או אחרים. שינוי בשיטת הממשל, כפי שפורום שמגר מציע, אמור להביא ליציבות הממשלה בכך שהוא יחזק את מעמד המפלגות, יפרק את הניכור בין העם לנבחריו ויטפל בחוסר האמון הקיצוני הקיים בין הציבור לנבחריו".
- אנשי המחאה צריכים להתפקד במפלגות קיימות או חדשות?
"זה שיקול אישי, כל אחד לעצמו. צריך להיות ברור שאת ההחלטות תמיד מקבלים ויקבלו פוליטיקאים. הדבר הראשון והעיקרי זה לאפשר להם תשתית לקבלת החלטות טובות, אמיצות וחדשות. בשביל זה צריך לשנות את השיטה, ואני מקווה שוועדת טרכטנברג תתרכז גם בזה".
השבוע מסרה עמותת ישראלים להצלת הדמוקרטיה את תוכנית התיקונים לוועדת טרכטנברג. במכתב שצורף נכתב כי "מבני היסוד של מערכת הממשל בישראל, שבהם עוסקת תוכנית התיקונים, קשורים באופן ישיר לכשלים שהביאו לפרוץ המחאה". על כן כדי למצוא תשובות אמת יש לרדת לעומקם ולשפר באופן מהותי את המשילות בישראל".
"שיאנים בהצעות חוק פרטיות"
פרק חשוב בתוכנית לשינוי שיטת הממשל מבקש לבצע שינוי משמעותי בדרך עבודת הכנסת והממשלה. לדוגמה, צמצום מספר הוועדות, כך שחברי הכנסת יתמקדו בעבודת הוועדה ולא ירוצו מוועדה לוועדה".
- אתה מדבר גם על ועדת הכספים? על אישור תקציב המדינה?
"ודאי. אסור להשאיר את אישור התקציב רק לוועדת הכספים, שעושה את זה כמכונה במשך חודש. יש לתת לכל ועדה ייעודית בכנסת לטפל בפרקי התקציב המיועדים למשרדי הממשלה שהיא מטפלת בהם, שיש לה ידע רחב יותר על עבודתם".
- אתה מכיר את חבריך לשעבר, כדי לטפל בתקציב השנתי הם יצטרכו לוותר על הפגרה המקודשת.
"קודם כול, לא יקרה כלום אם ייצאו לפגרה בינואר, וגם אפשר להקדים את דיוני התקציב. 20 שנים ישבתי בכנסת, אני מכיר את זה - ועדת הכספים לוקחת את הצעת התקציב, עושה קצת רעש פה ושם ובסוף מאשרת כמצוות הקואליציה. אין עיון, אין העמקה, אין התבוננות. הח"כים בוועדות לפחות מכירים את המשרדים ויכולים לשאול שאלות ענייניות. חייב לבוא גם שינוי משמעותי בחקיקה הפרטית. אנחנו שיאני עולם! אלפי הצעות חוק פרטיות, תחרות בין הח"כים מי הגיש יותר הצעות ממי, בלי השקעה, בלי לימוד יסודי. ח"כים צריכים גם למתן את ההתלהבות וגם לקבל סיוע מקצועי, בעיקר בהצעות שיש בהן היבטים תקציביים".
- ואיך זה קשור לדרישות המחאה?
"במחאה הנוכחית יש הרבה מאוד מן הצדק. אני מצדד בחלקים גדולים של הטענות. אבל כאשר מדברים על מעונות, דיור, רווחה, חינוך ופריפריה זה צריך לבוא לביטוי בתקציב, בפרטים הקטנים שלו. מישהו הרי יצטרך לשבת על הפרטים הקטנים לביצוע. אנחנו היינו אומרים שלא נכון שרק משרד האוצר יטפל בזה. אנחנו אומרים שחיוני ליצור מצב שבו ראש ממשלה יוכל לקבל החלטות, לפעמים נועזות מבחינה כלכלית, מול השותפים שלו בקואליציה. היום ראש הממשלה עומד בראש מפלגה די קטנה ויש לו המוני שותפים. קשה לו לקבל החלטות נועזות ויוצאות דופן מחשש שזה יערער את יציבותו. לכן אני חושב שזה לא קשור לשמאל וימין. אפשר שיש אנשי שמאל שפעילים במחאה, אני לא יודע, ואני מנטרל את זה".
