מי שבחן את המכנה המשותף של המתמחים המתפטרים, גילה שלא רק שכולם מגיעים מאזור המרכז, אלא שרובם המוחלט מגיעים ממקומות שבהם ראשי המחלקות העניקו להם רוח גבית. התסכול של המתמחים אותנטי, כך גם הרצון המובן שלהם לעבוד פחות ולהרוויח יותר. אבל נטישת חולים, התפטרות קולקטיבית ושביתות רעב הם מהלכים שלא היו מתרחשים ללא קריצה של מנהל בחלק מהמקרים, ותמיכה מופגנת במקרים אחרים. כך קורה שמחלקות שלמות התרוקנו ממתמחים באותו בוקר של יום ראשון רגע לפני שיצאו צווי המניעה של ביה"ד לעבודה, ואילו מחלקות אחרות פעלו במצבת כוח אדם מלאה לחלוטין.
תכירו את פרופ' מאיר ניסקה, מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים מאיר בכפר סבא. כמה מ"ראשי המרד" מגיעים מהמחלקה שלו. אחד מהם אף תקף מילולית את השופט עמירם רבינוביץ' במהלך הדיון שהתקיים בשבוע שעבר בביה"ד הארצי לעבודה. פרופ' ניסקה משוחח במסדרון עם אחד המומחים הצעירים, ומספר לו על היוזמה שלו ושל מנהלי מחלקות אחרות. "נכתוב מכתב שאומר כי עם ההסכם הזה אי אפשר להעניק רפואה ציבורית ראויה ולגדל את הדור הצעיר. אנחנו נעבוד בתנועת מלקחיים. אי אפשר להמשיך לעבוד עם התקינה הנוכחית, אחרת נגיד בסוף 'תודה רבה' ונעבור לרפואה הפרטית. אני לא מכיר אחד שעשה את זה והתחרט", הוא מספר לאותו מומחה צעיר.
כמו אב גאה
פרופ' ניסקה ואני נכנסים אל המשרד. כשאני שואל על המתמחים שלו, עיניו בורקות כמו אבא לילדים שסיימו עתה תיכון או קורס קצינים. "הם מגיעים מפה, ואני גאה בהם. סוף כל סוף יש פה דור שעושה מעשה. אנחנו בדור שלי לא עשינו את זה. ביצענו 8-10 תורנויות בחודש, וכל תורנות 36 שעות ולא 26. החבר'ה הצעירים שלנו כאן הם חוד החנית, והם אומרים - NO MORE. הם רוצים תנאים טובים ושכר הולם - וזו לא בושה. בתקופתי אסור היה בכלל לדבר על כסף, הסתכלו על זה בעין עקומה.
"היום מתמחה אומר לי 'פעם בשבוע אני רוצה להביא את הילדים שלי לגן'. אין לי ברירה. החבר'ה האלה זה מלח הארץ, קיבלו 800 בפסיכומטרי, חלקם בוגרי סיירות, השקיעו במדינה ומוכנים להשקיע בה עוד - אבל לא בתנאים האלה. היום מתמחה אומר לי במפורש - אותי מעניין רק כסף עכשיו. גם אני כמנהל מחלקה, בעוד שנה אני אעשה חושבים אם אני רוצה להישאר מנהל. מה אני צריך את הכאב ראש הזה? אני אעשה לביתי וזהו. אני מרוויח 12 אלף שקל נטו בחודש מבית החולים, אבל ביום אחד בשבוע כשאני הולך לבצע ניתוחים בהרצליה במדיקל סנטר, אני מרוויח יותר מחודש עבודה מלא כאן במאיר. אז היום לא חשוב לי הכסף, אבל עד גיל 40 ויותר נאלצתי לקחת ה לוואות מאבא שלי הפנסיונר. זה מביש".
פרופ' ניסקה מקפיד לספר על שעות העבודה הארוכות שלו. "בשעה 16:00 או 15:00 אני עוזב את בית החולים ועובר לקליניקה, עד השעה 21:00. מחר אני מנתח פרטי מ-16:00 עד 01:00 בלילה במדיקל סנטר. כמה זמן אתה ישן בלילה? כי אני לא ישן הרבה".
הכסף מדבר
אבל כששואלים אותו מדוע הוא עובד כל כך הרבה שעות אף שהוא עצמו מעיד שביום אחד במדיקל סנטר הוא מרוויח יותר מחודש עבודה מלא בבי"ח, אין לו תשובה של ממש. דבר אחד חשוב עולה מהדברים שלו: רופאים התרגלו לעבוד מסביב לשעון, אבל לא בהכרח כי הם חייבים. הם ממשיכים לעשות את זה גם כשהם מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש. דבר נוסף שעולה מן הדברים הוא שפוטנציאל ההשתכרות של רופא גבוה ביותר, אבל בעיקר בשלבים המתקדמים יותר של הקריירה, אחרי שצבר כבר ותק ומוניטין.
פרופ' ניסקה מדבר כל הזמן על חיזוק הרפואה הציבורית, אבל הוא לרגע לא מצטער על קיומה של רפואה פרטית, ממנה הוא מתפרנס היטב. ככה הוא מדלג בין שני העולמות. הרופאים הצעירים במחלקה שלו ובמחלקות האחרות דורשים לשנות את אורח החיים הזה, אבל הם לא מסתפקים בתוספות השכר שמבטיחים להם בהסכם. הם זועמים על כך שההסכם החדש מחייב גם רופאים מומחים עד גיל 47 בביצוע מספר תורנויות בחודש, למרות שעבור תורנות כזו הסכימה המדינה לשלם בין 3,000 שקל למומחה במרכז ל-4,400 שקל למומחה בפריפריה.
כשמטיחים בפרופ' ניסקה שזה הרבה כסף, הוא ממהר לציין שפרוצדורה אחת בבית חולים פרטי זה 3,000-5,000 שקל. עם המשוואה הזאת אי אפשר להתחרות, ואין פלא שהמתמחים שלו מתוסכלים. לא כי הם עניים מרודים, אלא משום שהם פיתחו ציפיות להרוויח יום אחד עשרות אלפי שקלים בחודש כמו פרופ' ניסקה, אבל בלי לדלג למדיקל סנטר או לאסותא. וזה פשוט בלתי אפשרי. מדינה שמשלמת 6,000 שקל לעובד סוציאלי לא יכולה להסביר מדוע מתמחה צריך להרוויח פי-5.
"בפריפריה הרפואה גרועה"
פרופ' ניסקה ממעיט בתוספות השכר שנקבעו בהסכם החדש, גם מדרגות הקידום החדשות שניתנו עבור 700 "כוכבים צעירים", וגם מהתוספות הגבוהות שניתנו לרופאים במקצועות שבמחסור. אבל כשהוא מזלזל במענקים של 300-500 אלף שקל שיעמדו לטובת רופאים צעירים שיעברו לפריפריה לתקופת ההתמחות, הוא מבטא כבר שבר ערכי. זה אותו שבר שהביא את הרופאים והמנהלים במרכז לדבר על ההסכם במונחים של אסון, בזמן שהמנהלים בפריפריה מדברים עליו במונחים של הסכם היסטורי, ובעוד שאף אחד מהמתמחים בפריפריה לא הגיש מכתב התפטרות.
"מענקים למי שיעבור לפריפריה זו שטות", הוא קובע. "מה אתה מעדיף כמטופל - רפואה טובה במקום מרכזי שיש בו תשתיות טובות ומחקר, או רפואה גרועה בפריפריה? נכון שיש מחסור במתמחים בפריפריה, אבל זה לא אומר שרופאים צריכים לעשות בפריפריה את כל ההתמחות. אני מציע שההתמחות תיעשה רק בבתי החולים הגדולים במרכז, ואני כמנהל מחלקה מוכן לשלוח כל מתמחה לתקופה של חצי שנה אל הפריפריה". תודה רבה באמת.
יבטיחו שר"פ, יהיה שקט
בסופו של דבר, אם מנהלי בתי החולים ומנהלי המחלקות למיניהם מאזור המרכז יקבלו הבטחה כי יותרו בחוק שירותי הרפואה הפרטיים (שר"פ) בתוך בתי החולים הציבוריים, לא נראה שום מתמחים מתפטרים ושום שביתות רעב. סגן שר הבריאות יעקב ליצמן תומך מזמן, רק האוצר מתנגד בתוקף. הרופאים הצעירים הם רק החיילים במופע המלחמה של הבכירים, אולי מבלי שהם עצמם יודעים את זה. "בוודאי שאני תומך בשר"פ", מבהיר פרופ' ניסקה. "יש פה מרפאות חוץ ששוכבות ריקות משעה 15:00 שאפשר לנצל אותן. במקום לנתח במדיקל סנטר אפשר לנתח כאן. זה גם יקצר את התורים שיש היום לניתוחים".
לקצר את התורים? מה מפריע לכם לבצע ניתוחים אחרי השעה 15:00? הרי יש מנגנוני תגמול מיוחדים בבתי החולים שמאפשרים תשלום לרופא פר כל פעולה ניתוחית אחר הצהריים, לא? "הרופאים לא רוצים לבצע פרוצדורות במסגרת הזאת כי על כל פעולה מקבלים 500 שקל, בזמן שעל פעולות כאלה אפשר לקבל בבית חולים פרטי או בשר"פ 5,000 שקל". כך נראית הרפואה הציבורית של מנהל מחלקה בישראל, כך נראים האנשים שרוצים להרוויח יותר והרבה יותר - אך עוטפים את זה בסיסמאות על הצלת המערכת.
"זו מחאת עשירים מהמרכז, בפריפריה אין מתפטר אחד"
"אני חושב שזו מחאה של עשירים מהמרכז, או יותר נכון עשירים בפוטנציה" - כך אומר ל"גלובס" רופא צעיר שגדל בפריפריה ועובד כיום דווקא באחד מבתי החולים הגדולים, שמהווים מוקד של התנגדות חריפה להסכם שנחתם לאחרונה.
"לא במקרה אין אפילו מתפטר אחד מהפריפריה, כי זה הסכם טוב לפריפריה", הוא מוסיף. כל החברים שלי מבית החולים נהריה למשל מרוצים מההסכם הזה. מתנגדים לתורנות מומחים? אני יכול להבין שזה 'מבאס', אבל לחולים ולמערכת זה מצוין. מומחים בפריפריה מזמן עושים תורנויות לא בגלל שזה נקבע בהסכם, אלא בגלל המחסור החמור ברופאים. עכשיו הם לפחות יקבלו תגמול הרבה יותר גבוה על זה", הוא מסביר.
לדברי אותו רופא, שבחר להישאר בעילום שם, התסכול של מתנגדי ההסכם נובע בראש ובראשונה מרמת הציפיות שהם הציבו. "כשאני הלכתי ללמוד רפואה ידעתי שב-10 השנים הראשונות שלי כרופא אני כנראה ארוויח פחות ממהנדס באינטל, אבל בעתיד אני אוכל להרוויח הרבה יותר ממנו. אני גם יודע שהיום עם 15-16 אלף שקל בחודש אני מרוויח יותר מאשתי ויותר מעובדים סוציאליים ועוד סקטורים אחרים במערכת הבריאות". גם אותו רופא צעיר משוכנע כי מאבק המתמחים לא היה מקבל עוצמות כאלה ללא תמיכה של מנהלים בכירים מבתי החולים במרכז. "אני רואה מנהלי מחלקות ומנהלים בכל הדרגים שמתנגדים פה להסכם, וברור שזה משפיע".
מנהלי בתי חולים בפריפריה הביעו תמיכה פומבית בהסתדרות הרופאים
שישה מנהלי בתי חולים מהפריפריה כתבו אמש (ב') ליו"ר הסתדרות הרופאים, ד"ר ליאוניד אידלמן, כי הם תומכים בהסכם, בארגון שבראשו הוא עומד ובו אישית. "לראשונה מזה שנים נחתם הסכם שמחזק משמעותית את הרפואה הציבורית ונותן לפריפריה כלים אמיתיים להתמודד עם בעיית המחסור בכוח אדם. הסכם זה יאפשר משיכת רופאים באיכות גבוהה בעזרת מענקים ויכולת השתכרות משופרת. אנו מאמינים בחשיבות ההסכם לקידום וחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בישראל ובפתרונות שיסייעו למניעת קריסת מערכת הבריאות בפריפריה". לאידלמן הם אומרים באופן אישי: "במהלך המאבק, שהיה מן הקשים בתולדות הסתדרות הרופאים, ידעת לנווט ולנסות להשיג את המיטב... על יושרך, נחישותך ומסירותך אנו מחזקים את ידיך אישית ומביעים אמון בהר"י כארגון הרופאים בישראל".
מו"מ ע"י ארגון רופאים חדש - חסר סיכוי
ביומיים האחרונים החל מנהל מחלקה מבית החולים רמב"ם לגייס רופאים לארגון חדש בשם ארב"ה - ארגון רופאי בתי החולים. המטרה היא להתנתק מההסתדרות הרפואית ולנהל מו"מ נפרד לחתימה על ההסכם החדש. בפועל, אין לניסיון הזה שום סיכוי משפטי. על פי עו"ד דפנה שמואלביץ', חוק הסכמים קיבוציים קובע כי הסכם קיבוצי חתום יישאר בתוקף גם אם הוקם ארגון עובדים חדש שמתיימר לשמש הארגון היציג, אפילו אם כל הרופאים יעברו אליו. הארגון החדש מחויב לכל סעיפי ההסכם, לרבות ההתחייבות לאיסור עיצומים ושביתות למשך 9 שנים. הרופאים יכולים להפעיל היום לחץ כדי לקצר את תקופת ההתחייבות הזו, אבל זה תלוי אך ורק ברצונה הטוב של המדינה ושל ההסתדרות הרפואית.