ספר "לחיי אהובתי", של העיתונאי טוני פרסונס, מתאר גיבור הספר, אלפי באד, מורה לאנגלית מלונדון, את אהבתו להונג-קונג, שאליה התגלגל כשלימד שם אנגלית במסגרת בית הספר לשפות צ'רצ'יל. אלפי באד נמשך לעיר התוססת, השונה כל-כך מלונדון האלגנטית והתרבותית, ולא רק מפני שהכיר שם את אשתו-אהובתו.
מרקוס ובר מזכיר לפחות בכך את דמותו של אלפי באד. אירופי, אלגנטי ומסוגנן, ובר נולד בשווייץ, התגלגל לסינגפור וקבע שם את ביתו, כמו גם את מטה חברת ההשקעות שלו ASTC. "המאפיינים של התרבות האסיאתית מתאימים לו", מספר אדם המכיר היטב את ובר, שמתגורר במזרח הרחוק מאז 1995. "הנוהג הזה של לא לבלוט ולא להתבלט מאוד מאפיין אותו".
לו נשאר היה ובר רק בסינגפור אפשר שגם על-גבי דפי מגזין זה שמו ותמונתו לא היו מתבלטים, שלא לומר מוזכרים. אבל ובר הוא כיום בעל הבית החדש של חברת מנופים פיננסיים, הנסחרת בבורסה התל-אביבית ואשר מחזיקה בנכסים מאוד "ישראליים" ברחבי הארץ - מקניון ארנה לחוף ימה של הרצליה ועד לפאוור סנטר האשדודי המצליח סטאר סנטר, כשבאמצע היו מאמצים מתוקשרים מאוד, שלא צלחו, לרכוש את מתחם סינמה סיטי הסמוך למחלף גלילות.
ובר, 56, הגדיל לאחרונה את אחזקותיו במנופים עד ל-48%, לאחר שרכש שני שלישים ממניותיו של ג'קי בן-זקן, אחרי שהאחרון לא הצליח לגייס את הכסף הדרוש לרכישת החברה מידי ובר ומידי השותף הנוסף, אברהם נניקשוילי. המנכ"ל, דני וקנין, כבר הודיע על עזיבתו ערב כניסתו של ובר לחברה, ויש לשער כי יהיו שינויים פרסונליים נוספים.
יש להניח גם שובר ייקח את החברה, שעיסוקה בנדל"ן מניב ומרכז פעילותה בישראל, למקומות גלובליים, שאולי ישתלבו עם עסקיו האחרים. מה שדי ברור כבר עכשיו הוא שהנוכחות שלו בתקשורת תהיה מינורית בהרבה מזו של בן-זקן, שעל אף שהחזיק רק 11.5% ממנופים, זוהה עמה באופן מוחלט. "בניגוד אליו", מסביר גורם המקורב לובר, "מרקוס הוא אדם דיסקרטי מאוד. הוא איש שמנסה למשוך כמה שפחות תשומת לב. כשהוא יושב עם חברים, הוא בדרך כלל לא ה'מסמר'. הוא יושב בצד, מדי פעם זורק בדיחה. הוא לא אוהב התעסקות באישיות שלו. זו גם הסיבה לכך שמתאים לו לחיות בסינגפור, שם הוא חי את החיים שלו בשקט".
כל-כך בשקט, עד שאפילו מכריו הקרובים הופתעו לגלות, במקרה, שובר הוא חובב טראקים, וברזומה שלו טיפוסים אתגריים על הרי ההימלאיה והקילימנג'רו. אבל גם כאשר הם ביקשו ממנו לספר קצת על החוויות משם, הגיב בתנועת יד של ביטול. "קשה מאוד לחלץ ממנו משהו אישי", מסביר ידיד קרוב. "אבל הוא מאוד אוהב את השקט של הטבע. התרבות האסיאתית הזו, של הרוחניות, קרובה אליו".
בעיתונות הישראלית יש לו סדרת תמונות יחידה, ואלה צולמו בעת שהגיע לכאן לרגל כניסתו למנופים: התמונות חושפות גבר בעל חזות אירופית, שיער אפור, משוך לאחור. ג'קי בן-זקן, מי שהיה עד לא מזמן הפנים של מנופים, הודה אז שהוא כמעט שאינו מכיר את ובר, וכי ההיכרות האמיתית היא בין ובר לבין הצלע השלישית בחברה, איש העסקים אברהם נניקשווילי.
עסקיו התפתחו באותו האופן שבו הוא מתנהל ברמה האישית: בשקט, בלי דרמות, ובהדרגה, לא במוחצנות ולא בפריצה מטאורית. "הוא הארד וורקר", אומר עליו חבר קרוב. "מסוג האנשים של אבן על אבן ואז יש בניין. הוא איש שעובד קשה מאוד".
אופנה, קוסמטיקה ונדל"ן
למרות פעילותו העסקית הענפה כביכול, כמעט שלא מופיעים על ובר או על עסקיו אזכורים במרחב האינטרנטי. מקורביו טוענים שזה לא נדיר כל-כך. "יש הרבה אנשי עסקים מאוד עשירים שלא יודעים עליהם שום דבר", אומר אחד המקורבים. "רק כאן רגילים לכתוב על כל אחד. אני יכול לתת לך המון דוגמאות של אנשים מאוד עשירים שלא ראית את השם שלהם בעיתון. על נניקשווילי למשל יודעים משהו? לא, והוא חי כאן. אנחנו לא יודעים עליו כמעט כלום".
מה כן אפשר לומר: ובר הוא רואה חשבון בהשכלתו. מכריו מספרים, שבתחילת דרכו התפרנס מייעוץ לחברות, ומאחר שעצותיו היו מוצלחות, ברבות הימים הוא השתלב בעסקים שונים. באמצע שנות ה-80 שימש כיו"ר חברת בנייה ונדל"ן גדולה בגרמניה. בד בבד התרחב לפעילות השקעות בנדל"ן גם בארצות הברית.
באמצע שנות ה-90 הקים ובר נציגות בסינגפור והתרכז בהשקעות באזור זה. בהמשך, הורחבה פעילות ההשקעות גם למדינות נוספות באסיה ובדרום אמריקה. החברה שבבעלותו, ASTC, משקיעה בתחומים מגוונים: החל בבנייה, המשך בתרופות ובחקלאות, וכלה באופנה ובקוסמטיקה.
בשנת 1994 ובר אף הצטרף כשותף לחברת האופנה האיטלקית Napapijri . עשר שנים מאוחר יותר היא נמכרה לתאגיד האמריקאי VF (המחזיק בין היתר ב-Wrangler ובנורת' פייס) שרכש לאחרונה את מותג האופנה טימברלנד תמורת 2 מיליארד דולרים.
ובר הוא גם שותף בחברת השעונים השוויצרית Alfex, מותג הנמכר בחנויות שעונים רבות בישראל; ולאחרונה עשה אקזיט שמן על מכירת מותג קוסמטיקה.
הגיוון בעסקיו וההשקעות במדינות רבות בעולם הם גם הדרך לפרש את העניין שלו בישראל, שכן, שלא כמו משקיעים זרים רבים אחרים, לובר אין שורשים יהודיים. בישיבת דירקטוריון שבה אושרה השקעתו הראשונית במנופים, בהיקף של כ-350 מיליון שקלים (40% מהחברה בתחילה), לפני כשנתיים, הוא צוטט באומרו משפט אחד ויחיד: שבחר להשקיע בישראל ובמנופים כי הוא מאמין בישראל ומאמין במנופים. עם כניסתו, מונה מטעם ובר כחבר בדירקטוריון, ארקדי מילמן, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה, וכן דימיטרי ניקיפורוב, שותף בשלוחה הרוסית של משרד עורכי הדין האמריקאי, Debevoice&Plimpton, שייצג את ובר בעסקה האחרונה. מי שעומד בראש הדירקטוריון של מנופים הוא ד"ר סמיון וינשטוק, שעלה לפני שנתיים מרוסיה, שם עמד בראשות תאגידי נפט ואנרגיה גדולים. חבר נוסף בדירקטוריון הוא אלכסנדר מיריניוק. עוד נציין שבמקביל לכניסתו של ובר למנופים השקיעה בחברה גם Rostralis Enterprises, בשליטת ויקטור מיכאילוביץ, למעלה מ-30 מיליון שקלים.
איך ובר הגיע מלכתחילה למנופים? המקורבים מספרים שבאמצעות שותפו הנוכחי בחברה אברהם נניקשווילי, שאותו הכיר מעסקיו בעולם. "אברהם", מספר מכר, "הציע לו להשקיע במנופים, ומרקוס עשה בדיקה מאוד רצינית. הוא מסתכל על כל השקעה בעיניים של רואה חשבון: דרך המספרים. מעבר לזה, כל דבר צריך להיות ממוסמך, והוא צריך לדעת מה נאמר ומה כתוב. הוא עשה כדרכו בדיקת נאותות לחברה, והגיע למסקנה שהיא בעלת פוטנציאל, ואז השקיע".
"מה שמשך את עיניו", מרחיב גורם עסקי הקרוב אליו, "הוא העובדה שהמשבר הכלכלי הגלובלי פסח על ישראל, ולכן יש לו אמון רב בכלכלה הישראלית. מעבר לזה, יש לו חושים טובים, ואנשי עסקים עם חושים מחודדים רואים בהשקעה במקומות חדשים משום אתגר. הוא מבין בנדל"ן, הוא השקיע בנדל"ן בגרמניה ובארצות הברית, והוא יודע שההשקעה במנופים זו השקעה לטווח ארוך".
"ג'קי הוא הגורם המרכזי שנחקר"
אף על פי שעל פניו קשה לתאר הפכים גדולים מובר ומבן-זקן - לפחות מבחינת הפרופיל התקשורתי - הרי שגורמים המקורבים לחברה טוענים כי בין השניים שוררת הערכה הדדית. "ג'קי הוא איש מאוד מתוחכם וממולח", אומר גורם המקורב לובר, "ומרקוס מאוד מכבד ומעריך את זה. אדם חזק מעריך עוצמה, לא אנשים חלשים".
אבל הערכה לחוד ועסקים לחוד. אחרי הכול, בן-זקן הוא שביקש בתחילה לקנות את ובר החוצה מן החברה, ורק לאחר שלא הצליח לגייס את ההון הדרוש, המציאות התהפכה כך שובר הוא שקנה את חלקו של בן-זקן החוצה. "היו ביניהם הבדלי השקפה לגבי איך מתקדמים בנושא של עסקות", מסביר גורם שמכיר את הנושא. "היו להם דעות שונות לגבי ההתפתחות של החברה, ואז הם הגיעו למסקנה שכדאי שייפרדו. אבל זו פרידה ביחסים טובים", הוא מבקש להדגיש. אילו דעות שונות? ניכר שגם האנשים הקרובים לשניים לא רוצים להרחיב. "זה משהו שבין בעלי המניות", חזרו ואמרו.
תזכורת: בנובמבר שעבר דיווחה מנופים שעל רקע חילוקי דעות בין השותפים לגבי עתיד החברה, בן-זקן ירכוש בתוך חצי שנה את חלקם של ובר ושל נניקשווילי תמורת למעלה מ-700 מיליון שקלים. בן-זקן הסתער על הפרויקט כמו שהוא רגיל להסתער על פרויקטים. ביולי האחרון, למשל, הוא התארגן בתוך 48 שעות למסיבת הבר-מצווה של בנו, ו-500 האורחים שהוזמנו התייצבו למרות ההתרעה הקצרה. שנתיים לפני כן ערך באותו אופן את מסיבת הבת-מצווה לבתו.
אלא שגיוס מאות מיליונים לרכישת מנופים הוא לא מסיבת בת-מצווה עתירת סלבריטאים. במהלך החודשים האחרונים ניהל בן-זקן מגעים לרכישת BZI של צביקה בארינבוים, ובאמצעות קופת המזומנים של החברה הבת - BGI, קיווה להשתלט על מנופים. אלא שכאן באה התנגדות מכיוון מחזיקי האג"ח. הם טענו שקנו מניות ב-BGI, חברה סולידית המחזיקה בנק (בנק הספנות) וחברת אופנה (בגיר), ולא התכוונו למצוא עצמם מחזיקים איגרות חוב של חברת נדל"ן ממונפת. הם לא הסתפקו בטרוניה ואיימו לנקוט הליכים משפטיים.
גם החקירה שנפתחה נגד בן-זקן על-ידי רשות ניירות ערך בחשד להרצת מניית מנופים על מנת להכניס אותה, לכאורה, למדד תל אביב 100, לא תרמה לשיפור האווירה. "יכול להיות", מעריך גורם המצוי בתמונה, "שיש מי שחשב שהחקירה תקלקל לחברה. בסך-הכול ג'קי הוא הגורם המרכזי שנחקר כאן, וייתכן שהיה מי שחשב שזה לא טוב לחברה".
כך או אחרת, כל הגורמים האלה הטו את הכף לטובת החלופה כפי שהופיעה במזכר ההבנות בין השותפים, שלפיו אם בן-זקן לא יצליח לקנות את חלקם של ובר ושל נניקשווילי, הם יקנו אותו. "ג'קי היה שמח לקנות את שותפיו החוצה ולהישאר בשליטה מלאה", אומר גורם המקורב לבן-זקן. "הוא מאוד רצה לקנות ועבד על זה מאוד קשה - ניסה לגייס משקיעים, אבל במחיר הזה הוא לא יכול היה לקנות".
"אין נדל"ן לטווח קצר"
לובר, מספר חבר קרוב שלו, בכלל לא היו ספקות באשר לרכישת השליטה במנופים. "הוא משקיע בחברה קיימת, שהוא כבר מושקע בה", הוא מסביר. "יש הבדל בין עסק בשלב ההקמה לבין עסק שכבר עומד על הרגליים. הוא גם לא מוטרד מירידת המניה בתקופה האחרונה. חד-משמעית, הוא רואה בזה השקעה לטווח ארוך, ולא מוטרד מתנודות כאלה או אחרות, כי הוא מאמין שזה זמני. הגישה שלו היא אסטרטגית: אין השקעה בנדל"ן לטווח קצר, ולראייתו יש כאן פוטנציאל".
בשבוע שעבר, בעקבות הגדלת האחזקות שלו במנופים, שחרר משרד יחסי הציבור המטפל בו שני משפטים וחצי בשמו: "כפי שהצהרתי בעבר, מבחינתי, ההשקעה במנופים פיננסיים היא השקעה בחברת נדל"ן יציבה לטווח ארוך. בצענו בדיקת נאותות ארוכה טרם ההשקעה בחברה, והגענו למסקנה שמדובר בחברה עם פוטנציאל גדול. יש לי אמון רב במנופים פיננסיים ובכלכלת ישראל, ולכן החלטתי להגדיל אחזקותיי בגרעין השליטה בחברה".
החקירה שעודנה תלויה ועומדת ברשות ניירות ערך נגד בן-זקן, אומר המקורב, לא הייתה שיקול מבחינתו של ובר. "הוא לא רואה איך זה קשור לחברה. אם יש משהו שנעשה, מי שעשו את הדברים הם אלה שייפגעו. אבל לגבי מנופים, מבחינתו של מרקוס, הדברים מאוד ברורים: זו חברה ציבורית שחייבת להתנהל על-פי כל הכללים, והוא מתייחס לזה בכובד ראש".
אנשי ובר אינם מעוניינים להרחיב לאיזה כיוון ייקח ובר את מנופים בעתיד, ובמה תהיה האסטרטגיה שונה מזו שהתווה בן-זקן בניהולו. מה שברור, הם מבהירים, הוא שובר אינו מתכוון לנהל את העסק בשלט רחוק, וכי הוא מתכוון לבלות כעת בישראל הרבה יותר מאשר בעבר.
"נבנתה איזו תדמית למנופים", מסכם מקורב לובר. "היא חברה טובה, יציבה, ועכשיו הוא יעסוק בזה. יש לה נכסים מניבים, שזקוקים לטיפול נכון - של ניהול ושל השקעות. הוא יקדיש עכשיו הרבה מזמנו לחברה".
