"הגיל לא מפריע לי, כשם שעבודה קשה מעולם לא הפריעה לי. לעומת זאת, האישה הזו אומרת לבתה דברים שהיה לי קשה להוציא מפי אפילו בחדר החזרות. בשמחה הייתי מוציאה אותה הרבה יותר רכה", כך אומרת השחקנית הוותיקה כלת פרס ישראל מרים זהר על התפקיד הראשי שהיא מפליאה לגלם במחזה "אחרון ימיה" בבימויו של משה קפטן. ההצגה היא גירסה חדשה שמועלית בימים אלה בתיאטרון בית לסין, למחזה מאת גדי ענבר שהועלה במקור בתחילת שנות ה-90.
זהר, שבחודש הבא תחגוג את יום הולדתה ה-80 ("אני מחליפה קידומת לשבעים פלוס"), מגלמת את מריאנה, מדענית בעלת שם עולמי שהקדישה את חייה לקריירה אקדמאית. כאשר מתברר לה שלקתה במחלה ממארת וימיה ספורים, מזמנת מריאנה לביתה בבנימינה את מאהבה-שותפה לשעבר שהפך ליריב אקדמי (אילן דר), גיסה הכנוע (שמעון מימרן), בתה הבכורה עמליה (הדס קלדרון) ובתה הצעירה בעלת הנטיות האובדניות אמי (ענבר גל).
בסיוע העוזרת הנאמנה (ליאת גורן) היא מתכננת אירוע משפחתי בלתי-נשכח, אך מגלה שעל טעויות עבר יש לשלם ואיש אינו שולט באמת בגורלו.
"בעיני זה מחזה על-זמני", טוען הבמאי משה קפטן, "גדי ענבר בחר לספר על מדענית, אך במידה שווה זה יכול להיות סיפור על כל איש מקצוע אחר, גבר או אישה, בכל מדינה. כאשר אנו בוחרים לשים את הקריירה לפני הכול, האנשים הקרובים לנו ביותר ייפגעו במוקדם או במאוחר. זה מחזה על סדרי עדיפויות, מה אפשר ואי אפשר לשנות באופיינו, ועל היכולת לסלוח ולקבל ובעיקר למחול".
- עד כמה שיניתם את הטקסט המקורי משנות ה-90?
"היו עריכות במטרה להקצין את הדמויות והסיטואציות. לא רצינו לתאר את המפגש המשפחתי באור ורוד ומתקתק. להיפך. באמצעות הורדת משפטים מסוימים, או שינוי קל של הוראות הבימוי המקוריות, הקצנו את תחושות הניתוק והכעס בין הדמויות. הן בקושי נוגעות פיזית זו בזו. יש פחות מחוות פיוס ויותר דגש על הפערים הגדולים שנוצרו בחיים שלמים של צבירת תסכולים".
"היא כמהה לאהבה וסליחה, וקשר קרוב יותר עם האם, אבל היא כל-כך פגועה שגם כאשר נפתח חלון לפיוס כזה היא לא מסוגלת לעשות את הצעד", אומרת הדס קלדרון המגלמת את הבת עמליה על סצנת הדיאלוג בשיאו הדרמטי של המחזה. באופן כמעט אירוני, גילמה קלדרון עצמה לפני שנתיים במחזה "ברנז'ה" כתבת טלוויזיה שאפתנית המזניחה את בעלה ואת בתה במירוץ התמידי אחרי הסקופ הבא. "הדמות שמגלמת מרים ב'אחרון ימיה' עשויה להיות גירסה מבוגרת של הדמות שאותה גילמתי ב'ברנז'ה'", היא מאשרת. "אישה המבינה ברגע האחרון איזה מחיר גבו החיים שבחרה לעצמה מאלו שהיו זקוקים לה והיא לא הייתה שם. כאשר אני אומרת למרים/מריאנה: 'לא היית צריכה להקים משפחה' זה בוטה, אבל גם אמיתי. גם אני חשבתי, עד לפני כמה שנים, שאפשר לעשות הכול. לפתח במקביל גם קריירה וגם זוגיות ואמהות בלי שזה יתנגש, אבל המציאות היא שחייבים לקבוע סדר עדיפויות".
זהר: "בכל שנותיי על הבמה היה ברור לי שמשפחתי עומדת מעל הכול. לא היססתי לקחת חופשות ארוכות מהתיאטרון כאשר היו זקוקים לי בבית, יש לי שתי בנות וארבע נכדות, ואני מצטערת שאין לי יותר. עדיין, לפני כמה חודשים צילמו תוכנית עליי לערוץ הראשון וראיינו את הבנות שלי. הן סיפרו שלפעמים רצו שאשאר איתן בערבים כאשר הייתי על הבמה. נתקפתי רגשות אשם על כך שהייתי אימא לא טובה ופרצתי בבכי, והן מיהרו להרגיע אותי. אבל העובדה היא שלא משנה כמה תנסה, תמיד במבט לאחור תגלה כמה דברים שהיית עושה אחרת. בסופו של דבר אתה יכול רק לתת כמיטב יכולתך ולקוות שזה יספיק".
- איך הייתן רוצות שקהל יגיב למחזה?
קלדרון: "שיחשבו על הילדים בבית. מה זה אומר להיות הורים. עד כמה הם באמת משמעותיים בחיים שלנו. לצערי, יותר ויותר זוגות מביאים ילדים לעולם כי זה חלק מרשימת מטלות מנטאלית. משהו שצריך לעשות עליו 'וי' ולהמשיך הלאה".
זהר: "זה לא מחזה עם סוף טוב, בלשון המעטה. מה שכן, הוא יכול לתת לצופים השראה ליצור סוף טוב כזה בחייהם שלהם. שיחזרו הביתה ויחבקו חזק את הילדים. זו תהיה ההצלחה הגדולה ביותר שלנו".