האם עיתונאי ערוץ 10 הם גיבורי חופש הביטוי, או שמא הם מתנהגים בצביעות? העובדות עליהן מסכימים כולם הן אלה: במהדורת חדשות ערוץ 10 בינואר השנה שודרה כתבה על המיליארדר, איל ההימורים, שלדון אדלסון; שני הנושאים עליהם דרש אדלסון התנצלות אכן היו מוטעים.
ביום שישי שעבר הוקראה במהדורת החדשות התנצלות שהוכתבה על-ידי אדלסון ורון לאודר, מבעלי הערוץ. מנכ"ל חברת החדשות, ראודור בנזימן; עורכת המהדורה, רותי יובל; והמגיש שלה, גיא זהר; התפטרו.
בעקבות פרשה זו הגישו היום (א') עיתונאי הערוץ עצומה, שבה דרשו מהגורמים המוסמכים בערוץ ומחוצה לו להבהיר "באופן חד-משמעי כי החופש העיתונאי של חברת החדשות יישמר".
אבל מה יקרה אם העיתונאים עצמם יפקירו את החופש העיתונאי שלהם, כפי שעשו בעבר? הם עשו זאת כאשר נפגשו חברי ממשלה וחברי כנסת כדי להשפיע עליהם להיענות לבקשת הערוץ לקבלת הטבות כלכליות שונות. היום מתלוננים העיתונאים על לחץ וסחיטה שהופעלו עליהם על-ידי בעלי ההון. אבל האם זה לא מה שהם עשו כאשר חיזרו על פתחי הפוליטיקאים?
המסר שפוליטיקאים מבינים מפגישות כאלה הוא שאם לא ייענו לבקשה-תביעה, הם עלולים לשלם על כך מחיר תקשורתי, ולהיפך. והכי גרוע: כאשר עיתונאי מבקש ופוליטיקאי נענה - העיתונאי, והערוץ שלו, הופכים להיות בעלי חוב של אותם פוליטיקאים, ויתור מובהק על החופש העיתונאי - והרבה יותר גרוע מאשר כניעה לתכתיב של הבעל בית.
די מגוחך, ודי עצוב, לראות את העיתונאים באים עכשיו ודורשים לעצמם הכרה כאבירי חופש העיתונות.
גם לעיתונאים יש אינטרסים
מה גם שהתכתיב של לאודר, בעיקרון, היה מוצדק, שכן על טעויות צריך להתנצל. אלא שעיתונאים ועורכים וגם בעלי עיתונים לא אוהבים להתנצל, ועושים תרגילים כדי לחמוק מכך גם כאשר הם יודעים שטעו, ולכן, בוא לא ניתמם, לפעמים צריך לכפות זאת עליהם.
לעתים הכפייה באה מצד בית המשפט, לפעמים מצד הבעלים של העיתון. שזו, בעיקרון, זכותו. אם העיתון יפסיד במשפט בגלל שיקול-דעת לקוי של העורך, מי שישלם לא יהיה העורך אלא הבעלים. ומעבר לכך, מי אמר שלעורך יש יותר תבונה ושיקול-דעת מאשר לבעלים? ומי אומר שאינטרסים יש רק לבעלי עיתונים? לעורכים ועיתונאים אין אינטרסים משלהם?
ההתנצלות לאדלסון חריגה מאד בקיצוניותה, אבל היא חריגה לא בגלל תוכנה, אלא בעיקר משום שרק אנשים בעלי השפעה כאדלסון זוכים לשכמותה.
רצוי שסוג כזה של התנצלות יהיה ענין של שיגרה גם כאשר הפגיעה היא באזרח רגיל. ככל שההתנצלויות יהיו חריפות יותר - כך יש סיכוי שיהיו בתקשורת פחות פרסומי דיבה.
הייתי רוצה לראות את בעלי העיתונים (ואת העיתונאים) רגישים לפגיעות עיתונאיות באדם הפשוט כפי שהם רגישים לפגיעות בהם. ושגם במקרים כאלה הם יכתיבו התנצלויות בולטות, ברורות - ולא ינסו להתחמק, כפי שהם עושים בדרך-כלל היום.