בנתה אבטיפוס של כרטיס אלקטרוני, היחיד מסוגו בעולם, המאפשר לדגום בתדר נמוך מהמקובל. בכך מתאפשר מזעור מכשירים בתחומים שונים, בעיקר בתחום הרפואה והתעשיות הביטחוניות
המהלך החשוב שלי השנה: "הגענו לפריצת דרך המאפשרת למזער מכשירים בתחומים רבים, כולל הדמיה רפואית. רופא, למשל, יוכל לראות יותר פרטים במכשיר אולטרה סאונד נייד באמצעות הגילוי שלנו, וכן להפחית את זמן חשיפתו של החולה לקרינה מסוכנת במכשיר CT. השנה ביצענו שיתופי פעולה עם חברות כמו ג'נרל אלקטריק בתחום האולטרה סאונד ועם National Instruments בתחום התקשורת. אנחנו גם עובדים עם חברות ביטחוניות, למשל בתחום הרדארים - הפיתוח שלנו מאפשר גילוי תדרים, כמו רדיו אויב, באופן מאוד מהיר מתוך תחום מאוד רחב".
רגע שיא: "כשהצלחתי לראות כיצד התעשיות הרפואיות והביטחוניות יכולות להשתמש בטכנולוגיה הייחודית שלנו, ולכסות תחומים חדשים רבים. עבורי, כמתמטיקאית, לראות כיצד התעשייה מתלהבת ממה שהמצאנו בזמן קצר יחסית, זו התרגשות מאוד גדולה".
רגע משבר: "כשעובדים במחקר עם קבוצות קטנות מול מעבדות נרחבות בעולם, עם תקציבי ענק, עם אנשים מוכשרים בלי סוף, זה יכול להיות קשה מאוד, גם כשאתה יודע שאתה מחזיק ביד את החידוש שלהם אין. לא פשוט להתחרות בפרסום של הקבוצות האלה, בזמן שלנו קשה להתקדם עם הפיתוח. זה תסכול של ממש".
תובנה: "לפעמים, דווקא כשעובדים בקבוצה גדולה עם תקציב גדול ורודפים אחרי הפרסום, לא יכולים לשבת, לקחת את הזמן, להעמיק, להתעלות מעל לשיקולים כלכליים - ובכך לתרום לאנושות ולחברה".
החוזקה שלי: "אני מאוד מאמינה בשיתופי פעולה בין אנשים ובין גורמים נרחבים, בלי קשר לדרגה ולמעמד, ומוכנה ללמוד מכולם".
החולשה שלי: "לעתים אני מסתייגת מלהוציא את הדברים החוצה בפרסום וביחסי ציבור. כשמבקשים שאסביר מה בדיוק עשינו בפרויקט, אני מרגישה צורך לענות בפרטי פרטים ולגלות את כל חסרונות הטכנולוגיה".
מודל השראה 1: "אבא שלי, הרב מאיר ברגלס, מייסד ומנהל בית ספר לבנות אמריקאיות שבאות לשנת לימוד בארץ. הוא תמיד עודד אותי למצוינות ולעשייה בכל תחומי החיים".
מודל השראה 2: "מרים פרץ, ששכלה בן בקרב בלבנון ובן אחר בעזה, ובעלה נפטר משברון לב. היא סמל לעוצמה רגשית ונפשית. למרות כאבה העצום היא מדברת תמיד על האחווה והייעוד המשותף, שכה חסרים לנו במדינה".
עצה לקריירה: "לא לצפות לתוצאות מיידיות. להשקיע, ולהמתין עד שהתוצאות יגיעו במועדן".
ישראל לאן: "מה שמוביל אותנו במדע זו החוצפה הישראלית - לא לפחד מתגובות, לא לחשוש להגיד 'אני חושב אחרת'. מאידך, חסרים משאבים - קשה לגייס דוקטורנטים ופוסט דוקטורנטים לקבוצות המחקר שלנו, וזה חבל".