לפני כחודש התראיינתי ל"גלובס" לאחר שהצעתי פתרון חשבונאי פשוט לצמצום מראית העין של שכר הבכירים מצד אחד, ולסיוע לשכבת השכירים מקבלי השכר הנמוך. לשמחתי, מנכ"ל אסם, גזי קפלן, הרים את הכפפה ואימץ את הרעיון, אך בכך אין די.
מחאת האוהלים הדגיש ביתר שאת את חגיגות השכר הצורמות שאנו עדים להן מדי שנה עם פרסום הדוחות הפיננסיים של החברות הציבוריות. פערי השכר האדירים בין מנהלי החברות לעובדיהם בולטים בעיקר נוכח זאת שחברות אלה, שחלקן מעסיקות אלפי עובדים, נוהגות לתגמל את בכיריהן ללא קשר לביצועיהם.
באחרונה עלו הצעות נוספות, כמו מיסוי על ירושות, הגדלת מס החברות, הגדלת תקרת הביטוח הלאומי ועוד. קפלן אמנם הפנים זאת, אבל אם יהיה זה מהלך של אדם בודד, אל יופתעו בכירי המשק אם הדמגוגיה תחלחל גם לכאן.
טוב יעשו הבכירים אם יקדימו תרופה למכה ולא ימתינו למסקנות ועדת טרכטנברג, אלא יוותרו באופן גורף על אחוז מזערי משכר הברוטו לטובת עובדיהם. הפגיעה בכיסם הפרטי תהיה מזערית, והחברה שבראשה הם עומדים תחסוך בתשלומי מסים. אבל חשוב מכך, עבור העובדים בחברה אותה תוספת תהיה בבחינת זריקת חמצן חשובה. באמצעות צמצום מזערי של שכר הבכירים ניתן להיטיב עם הרבה יותר עובדים בחברה, פעולה שתגביר את תפוקתם ותאפשר להם תוספת שכר.
מהלך כזה ישיג כמה מטרות:
1. שיפור בתדמית החברה: חברת אסם זכתה ליחסי-ציבור נפלאים. על הבכירים לוותר על שכרם בנפש חפצה מאחר שבוויתור הקטן הזה גלום רווח משמעותי הרבה יותר לחברה. לטווח הארוך, התמורה מעובדים שבעי רצון תורמת לפעילות החברה הרבה יותר מאשר התרומה של עובד בודד, בכיר ככל שיהיה. מהלך כזה יוצר נאמנות של עובדים למקום עבודתם, דבר שיקפיץ את רווחיותה.
2. חיסכון בתשלומי המס: הפחתה לא משמעותית של שכר הבכיר בחברה, תחולק בין שאר העובדים, המפיקים את התוצר בפועל. כך שהמס שישולם על אותו שכר יהיה נמוך בהרבה מהמצב המקורי, מאחר שמדרגות המס החלות על העובדים נמוכות יותר. שינוי זה יביא לגידול משמעותי בסך הכסף החופשי שיישאר במגזר הפרטי ובייחוד בקרב האוכלוסיות במעמד הסוציו-אקונומי הבינוני והנמוך.
3. עזרה לעובדים המתקשים "לסגור את החודש". יש בפעולה זו לסייע בפתרון המצוקה הכלכלית הקיימת בקרב המעמד הבינוני המורכב ממשקי בית עובדים. כמו כן, הגדלת שכר העובדים בדרגות הנמוכות יהווה תמריץ לצאת לשוק העבודה, יקטין את האבטלה ויגביר את יעילות העובדים והעבודה, כך שיחול גידול ניכר בתוצר של החברות וצמיחה כלכלית במשק.
מי שהגדירו את הצעתי כפתרון "רובין הוד", טעו. ההצעה הזו לא לוקחת מהעשירים כדי לחלק לעניים. בכירי אסם יוכלו להעיד בעוד כשנה כי מדובר במצב של WIN-WIN .
בשנים האחרונות הפכו הטייקונים לסמל הקפיטליזם החזירי. זה לא חייב להיות כך, והגיע הזמן שהם ועובדיהם הבכירים יחליפו דיסקט. זו בראש ובראשונה אחריותם, אבל גם אחריותנו - המייצגים. רואי-החשבון צריכים להרים את מבטם מעבר לטבלאות האקסל, ולהעז ליזום בפני לקוחותיהם תכנוני מס יצירתיים שלא יפגעו ברווחיות החברה, אבל יהיו צודקים יותר.
כמי שמייצג חברות גדולות, בהן בינלאומיות, שהנהיגו בשנה האחרונה את המודל הזה, אני מעיד כי השינוי לטובה היה גדול.
הכותב הוא ראש פירמת דב ויינשטיין ושות' רואי חשבון