לאחרונה קיבלה את פניהם של הגולשים בפייסבוק הזמנה לסיור מודרך. יד ביד עם הממשק הפייסבוקי ניתן היה לראות את כל הגדרות הפרטיות החדשות שחיכו לגולש כמו מאבטח בחצאית בלט ורודה - קשוחות אבל מתוקות.
כניסתה של גוגל פלוס השכילה להעלות לסדר היום את עקב האכילס של פייסבוק - הפרטיות.
אנשי גוגל פלוס לקחו את הנושא צעד קדימה ועשו ניתוח פסיכולוגי מעניין של ההומוספיאנס הגולש. זה שאם יש לו מזל, יש לו חיים מלאים, ויש לו חוויות והוא רוצה לשתף בהן אחרים - אבל לא את כולם. רק מעגלים ספיציפיים מהפסיפס שנקרא חיים: מעגל החברים לעבודה, מעגל המשפחה הקרובה או כל מעגל אחר.
בפייסבוק הבינו כי הגיע הזמן להראות לגולשים שלהם שגם אצלם לא כל חבר בפייסבוק הוא חבר לחיים, וכך נולד לו הסיור המודרך בעולם הפרטיות והכותרות על התחשבות פייסבוק בגולשים.
אז מה באמת השתנה לנו שם? ובכן, כמו בפוליטיקה, לא הרבה. שילוב של אפשרויות ותיקות שהיו קבורות עמוק בנבחי הגדרות המערכת עם כמה חדשות שיאפשרו לחובבי פרטיות הקמה של גדר נוספת.
אז אם כל-כך שמח, תשאלו, למה - כמו השיר - את אף פעם לא שמחה? ובכן, ממש כמו בתקציב המדינה, גם כאן השמיכה קצרה ולא בנויה לזוגיות - כשמשפרים תנאים לסקטור אחד מיד מרעים את תנאיו של האחר.
כששמירת הפרטיות שלכם עולה למקום הראשון, וכל תיוג דורש אישור - פוגעים באופן אוטומטי ביכולת הוויראלית של תכנים לנוע ברשת החברתית. והרי כל מודל הרשת החברתית מבוסס על זרימת המידע בין אנשים באופן קל, פשוט ומתפשט, שלא לומר שוב את המילה החביבה על אנשי השיווק - ויראלי.
תוקעים את הוויראלי
לפני כשנתיים, כשהחלה ההבנה הראשונית בקרב גופים מסחריים כי הקהל הרלוונטי שלהם נמצא שם ולכן יש להם הרבה מה לחפש בעולם הרשתות החברתיות, רווחה תפיסה מוזרה משהו בקרב מנכ"לים ומנהלי שיווק - "פייסבוק זה בחינם".
המחשבה היתה שפתיחת עמוד והעלאת תכנים לקיר יכול לעשות כל אחד, והנה גבירותיי ורבותיי - יש לנו פייסבוק. עם הזמן החלו הגופים שרצו לייצר עבודה אמיתית להבין את המשפט הפולני עתיק היומין - "זול זה תמיד מאוד יקר", וחברות החלו להנחיל תפיסה אחרת, לפיה לא מספיק ש"יש לך פייסבוק" אלא צריך להבין מה זה אומר ומה זה עושה לעסק שלך.
השימוש בכלים הוויראליים הטבעיים של פייסבוק כמו התיוג או ה-event אפשרו לנו, אנשי המדיה החברתית, להעביר את המסר במהירות.
אבל מיום ליום, מחודש לחודש, התהליך נהיה יותר ויותר קשה. פייסבוק הבינו שמי שמשכיל לעבוד נכון בכלים שלהם צריך אותם כמדיה פחות ופחות, וכנראה שמישהו שם בהנהלת חשבונות לא ממש אהב את זה.
וככל שהם מקשים אנחנו נהיים יותר יצירתיים - אנשי הקריאייטיב עובדים סביב השעון כדי לייצר בכל פעם פעילות יותר ויותר נפיצה שתעבור בקלות מחבר לחברה. רעיונות נתפרים מתוך המחשבה מה יגרום לגולש הממוצע לעשות את הפעולה הנכספת וללחוץ על כפתור ה-share כדי להתניע באופן ידני את מה שהיה פעם ויראליות אוטומטית.
הורדת היכולת לתייג כמשל והעלאת הגדרות הפרטיות פוגעת בהתפשטות הזו, וזה כאמור לא במקרה. ככל שיותר קשה להפיץ בנגיפים - הופכת האופציה הפרסומית המציעה לקנות קליקים וטראפיק בכסף לקורצת, נדרשת ואפילו הכרחית.
אז בפעם הבאה שתקראו על כך שפייסבוק נכנעו לדרישות הפרטיות של הגולשים, זכרו שעם כל כמה שחשובה להם הפרטיות שלכם, חשוב להם הרבה יותר חשבון הבנק שלהם.
הכותבת היא מנכ"ל חברת web done המתמחה בתוכן ושיווק ברשתות חברתיות.