יותר מעשרים כדורגלנים יצאו מליגת העל לחו"ל בקיץ האחרון. בין היתר מתוך שיקולים כלכליים ואפשרות להשתכר טוב יותר מעבר לים. אבל אלו שנשארו כאן, רחוקים מלהיות מקופחים ולזעוק לצדק חברתי. האפשרות להשתכר לא רע בכלל בכדורגל הישראלי, בחסות השלישייה שחר-גולדהאר-טביב - נותרה בעינה, והוכיחה שעבור מגזר לא מבוטל בכלל הג'וב שמציעות קבוצות הליגה הוא הרבה יותר מסביר.
עונה שנייה ברציפות אנו מעניקים לכם כאן ב"גלובס" את רשימת החוזים הגבוהים ביותר בכדורגל הישראלי, הפעם מדובר על "רשימת ה-15" לעונת 2011/12 שהחלה לא מכבר.
הסבר קצר על הרשימה שהגיעה לידי "גלובס": ראשית, נבהיר כי מדובר בשכר ברוטו של השחקנים (לא עלות שכר ולא נטו), והוא אינו כולל הטבות אחרות דוגמת דירות, רכבים, ועוד. בנוסף, על סכומים ברמות האלו חל שיעור ניכוי מס מקסימלי של 45% לישראלי, בעוד שעל שחקנים זרים שיעור הניכוי עומד על 25%.
דבר אחרון, החוזים המוצגים כאן לפניכם הם סכומי המקסימום של החוזה. כלומר, הם מייצגים את השכר שהשחקן יוכל להגיע אליו בתום העונה במידה ויזכה בכל הבונוסים הנלווים בחוזה - מענק אליפות, מענק גביע, העפלה לליגת האלופות או לליגה האירופית, כמו גם כמות נקודות ליגה שנקבעה בינו לבין הקבוצה.
שלושה פרטים מעניינים עולים מהרשימה: הראשון, מיטש גולדהאר ממשיך להיות הגורם הדומיננטי בכדורגל הישראלי בכל הקשור לשכר שחקנים, כאשר לא פחות מ-7 שחקני מכבי ת"א מאכלסים את הרשימה היוקרתית, וכל 5 המקומות הראשונים שייכים לשחקניו של גולדהאר.
העניין השני הוא היעדרותם של שחקני בית"ר ירושלים מהרשימה, מה שלמעשה שם חותמת רשמית וסופית על תקופת ארקדי גאידמק בכדורגל הישראלי. והעניין השלישי, בעוד שבעונה שעברה נזקקו שחקנים לשכר של 2.2 מיליון שקל להיכנס ל-15 הגדולים, העונה - בעיקר בחסות העזיבות של שחקני הפועל ת"א - רף הכניסה ירד ל-1.7 מיליון שקל.