שוב הצלחנו להסתיר את הבושה והכלימה מתחת לשולחן. שוב מצליח הסירחון הגדול להתנדף כאילו לא היה. אגרקסקו הייתה, עד שנמכרה ביום רביעי האחרון, גוף רקוב ומושחת, בידיעת כל הממשלות לדורותיהן. עוד אחד מהמסלולים הפוליטיים הנסתרים והיקרים שנועדו לרצות את הלובי החקלאי.
נחמת עניים, אגרקסקו נמכרה לגדעון ביקל, מגדל הפרחים הראשון שמרד, לפני שנים, בשליטה החולנית של מונופול אגרקסקו-מועצות הייצור-משרד החקלאות, ובעזרת ניצחון בבג"ץ הפך ליצואן עצמאי.
מאז הקמתה לפני 56 שנים ועד לפני שנה, נוסחו תקנות אגרקסקו כאילו היא מלכ"ר, כלומר גוף ללא כוונות רווח. כמה מגוחך. במקום שתהיה חברה עסקית ראויה, כפי שהתיימרה להיות וכפי שהציגה עצמה בעולם, היא טופחה ונוהלה כמו סניף קטן ואפל של מפלגת החקלאים בסיוע מסיבי של משרד החקלאות וסיוע נגרר ואדיש של משרד האוצר. אגב, בלי כל קשר לימין ושמאל במפה הפוליטית, הלובי החקלאי הוא מהעצומים והכבדים בכל המפלגות ובכל הממשלות.
מהות חייה של אגרקסקו הייתה תמיד לשמור על האינטרסים של הלובי ומועצות הייצור, להעניק הטבות לחקלאים מקורבים, לחסל חשבונות עם חקלאים מתמרדים, לסדר ג'ובים לאנשי שלומנו ששירתו אותנו נאמנה בממשלות או ישרתו אותנו נאמנה בכנסת, להעניק מתנות והטבות, כולל טיסות וחגיגות 5 כוכבים לחברי כנסת ואישי ציבור משפיעים, וכמובן גם עזרה ומימון עקיף במערכות בחירות לאנשינו. לכל אנשינו. לא חשוב באיזו מפלגה הם חברים. שום דבר מכל זה לא נעשה בהסתר. הכול גלוי, הכול ידוע: המדינה מסבסדת את החקלאים דרך אגרקסקו. יותר נכון, גם דרך אגרקסקו, והנהלת אגרקסקו היא שבוחרת איך לחלק את הכסף.
כל זה הביא את החברה לחובות אדירים - יותר ממיליארד שקל, נכון להיום, כפי שדווח לבית המשפט. שנים דיברו על הפרטת החברה, וקודם כול על הפיכתה לחברה עסקית, אבל אף פעם לא הצליחו להתקדם. משרד האוצר, אפילו כאשר העז וניסה, נבלם בכל פעם מחדש בידי שרים וראשי ממשלה מהמפלגות השונות. בין לבין, היה די אדיש למה שקורה שם.
בדצמבר האחרון העביר האוצר לאגרקסקו 55 מיליון שקל במסגרת סיפורי ההפרטה. משרד החקלאות לא סיפר מהו המצב האמיתי ומשרד האוצר כלל לא בדק ולא זיהה, אפילו לא חיפש, מה באמת קורה שם. כמה ימים אחרי ההזרמה התברר שהחברה מצויה במצב של פשיטת רגל בפועל. אז זרקו לפח האשפה עוד כמה עשרות מיליוני שקלים מכספי ציבור. מצד שני, כשבא המפרק-הנאמן ד"ר שלמה נס בניסיון להציל את החברה ואת נושיה - ספקים, חקלאים, עובדים ומחזיקי אג"ח - סירב האוצר להעמיד אפילו שקל אחד והתנער לגמרי מאחריותו כבעל שליטה. שיקול מוטעה כפול.
לעומת כל הריקבון בארץ, הצליחה החברה ליצור לעצמה מוניטין אמיתי בחו"ל, באמצעות מערכת שיווק ל-80 מדינות שנבנתה במשך שנים. זה אומר שכשרוצים, וכשזה כדאי, גם יודעים לעבוד נכון.
כנגד כל הסיכויים ולמרות כל ההספדים שכבר נישאו, הצליח שלמה נס להביא לכך שאגרקסקו תמשיך להתקיים. ההצלחה גדולה עוד יותר אם חושבים על כל הגורמים שעמדו מנגד ואפילו הקשו. מתחרים וגורמים אינטרסנטיים ששמו מקלות בגלגלים, משרדי האוצר והחקלאות שאמרו בדיון האחרון בבית המשפט כי לתפיסתם "החברה אינה נחוצה". דווקא ההצלחה הניהולית של נס, בתקופת הקפאת ההליכים, היא שלימדה על פוטנציאל החברה, ואכן גורמים עסקיים התחרו על רכישתה.
התפקיד הבא של שלמה נס
תם ולא נשלם. אסור לתת לפרשה הזאת לחלוף כאילו לא הייתה. ההתנהלות של מנהלי החברה, בעליה, האוצר והחקלאות חייבת להיחקר. עד כדי תקווה שתביעות משפטיות יוגשו, כך שנראה כולנו בדיוק מה הולך כאן עם הזרמות הכסף המוסתרות והנחבאות לכיוון הלובי החקלאי. ד"ר שלמה נס הצליח עם עוד חברה, אבל תפקידו לא הסתיים. מה קרה למאות מיליוני הדולרים שהסתובבו באגרקסקו במהלך חייה? זה תפקידו הבא.
מעבר לזה, הגיע הזמן שנדע למה אנחנו משלמים כל-כך הרבה על תוצרת מקומית וגם שנדע באמת כמה עולה לנו לסבסד את התוצרת החקלאית המקומית, בכסף ישיר ועקיף, בחסימת יבוא, בהצפת הארץ בעובדים זרים ועוד. מה מסתתר מאחורי הסיסמה שחקלאות ישראלית היא הכרח ציוני ביטחוני ראשון במעלה. אולי זה נכון, אבל זו בטח לא סיבה לניצול ציני של הרצון הציבורי בחקלאות מקומית. נפילת אגרקסקו היא הזדמנות לחקור, בתנאי שתהיה זו חקירה על אמת, ולא עוד מריחה של משרדי החקלאות והאוצר.