שאלה: מה המשותף למאיר אריאל, וינסנט ואן גוך ויוסי אלפנט? תשובה: שלושתם אמנים. ובכל זאת? טוב, שלושתם אמנים שהיו צריכים למות כדי לזכות בהכרה או להתחיל למכור. אם לשפוט לפי ההופעות האחרונות לציון יום מותו של אריאל, וממה שהתרחש בליל חמישי האחרון בבארבי, בערב לציון 20 שנה למותו של אלפנט, לא מן הנמנע שהשניים האלה ימלאו בעוד עשר שנים את הפארק. ואן גוך יוכל לצייר את הכרזה.
שיאו הרשמי של הערב היה עלייתם לבמה של אלה שזוכים להכרה מקומית גורפת עוד בחייהם. תחילה ברי סחרוף, שביצע את "באים אותך לקחת", שמופיע גם באלבום ההופעה של ברי, ואת "אבוד". אחר כך הצטרף אליו אהוד בנאי כדי לנגן יחד את "הנה היא באה", ואז סחרוף ירד מהבמה. לא לדאוג, הם עוד ייפגשו.
אבל היו עוד הרבה שיאים ורגעים גדולים בערב הזה, המרגש, הנוסטלגי, ויחד עם זאת גם הרלוונטי מאוד. קוואמי, למשל, שסיפר איך התמגנט לראשונה לכריזמה של אלפנט, כשראה בגיל 13 את הפליטים מחממים את רמי קליינשטיין. אחר כך הוא עשה את Last night, עם סאונד ששלח את הקהל לכמה רגעים למועדון אפל בברלין של אמצע שנות ה-80. נעם רותם המצוין, עם "נופל מדמם", שליווה גם את דן תורן שהלחין במיוחד עבור הערב הזה את "הוריקן" שכתב אלפנט. מיכה שטרית סחף את הקהל בביצוע הורס להמנון "מיליוני אנשים לבד", לא לפני שסיפר איך הוא (אלפנט) הציל את השיר הזה כשהתעקש שהחברים של נטאשה יקליטו אותו, אחרי שכבר החליטו לוותר. יובל בנאי ושלומי ברכה הפליאו בביצוע גדול ל"סדר יום", שיר שכנראה רק יום מבולגן להחריד יכול להוליד. והייתה גם יסמין אלפנט, הבת, שהייתה רק בת שלושה חודשים כשמת עליה אביה.
את כל החלק הראשון, רובו של הערב, ליוותה להקת TREE. הארבעה, שהוגדרו על-ידי המנחה קוטנר כ"להקה של קיבוצניקים צעירים שנשמעים כמו להקה אמריקנית ותיקה משנות השבעים" היו פשוט מצוינים. הם אירחו בזה אחר זה את כל משתתפי הערב, ועשו עבודה מעולה, בשקט (עם הרבה רעש) ובלי פוזה. חברי הלהקה עלו מיד אחרי בלוז ראש פינה שפתחו את הערב, וניגנו, מלבד אלה שכבר הוזכרו לעיל, גם עם גיל סמטנה ואלברט סופר, ליליה, ורד קלפטר, מוטי ביקובסקי, נעם נבו וארז לב ארי.
עכשיו נחזור להתחלה, כלומר לסוף. סחרוף הלך, ולבמה עלו חברי הלהקה של אהוד בנאי ששלחו את TREE לנוח. ואז באו בזה אחר זה "זמנך עבר", "ערבב את הטיח" ו"עיר מקלט" - שלושתם מהאלבום ההוא, המופלא, של אהוד בנאי - של יוסי אלפנט. בעיר מקלט, סחרוף, שהקליט גם הוא קאבר לשיר, חבר שוב לבנאי. מעניין, אגב, שבכל הקאברים שנעשו לעיר מקלט עד היום, אף אחד עוד לא ניסה לצטט את הסולו גיטרה ההוא של אלפנט מהתקליט, סולו שמגיע כמענה להזמנה של בנאי "לך אלפנט!". אלפנט אכן הלך, ונדמה שאין בשכונה מישהו שירים את הכפפה.
כשהגיע ההדרן ביקש קוטנר מכל משתתפי המופע לעלות יחד על הבמה, ובסגנון "אנחנו העולם" שרו במקהלה את "ממשיך לנסוע". היה כיף, האמת, לראות אותם ביחד.
להתראות ב-2021.