השווקים רועדים והעיניים נשואות לוושינגטון, שם התכנסו ראשי הכלכלה העולמית לכנס השנתי של קרן המטבע הבינלאומית. אך אין דרך נעימה להגיד את זה - הרבה מילים ריקות נשמעות, הרבה סיסמאות מופרחות לאוויר, אבל פתרונות למשבר לא יוצאים מכאן. קברניטי הכלכלה עסוקים בקוקטיילים, בחגיגות ובנאומים נמלצים על "האתגרים הגלובליים". פתרונות - לא אצלנו.
כלכלות המערב שקועות עמוק בבוץ של צמיחה אפסית, גירעונות כבדים ואבטלה דו-ספרתית פרמננטית, אך הפוליטיקאים עסוקים בוויכוחי סרק ובהתפתלויות מילוליות. ודווקא מי שאמורים להיות המבוגרים האחראים, ראשי קרן המטבע, הם אלו שמפגינים את הניתוק הגדול ביותר מהמציאות. למשל, נמט שאפיק, סגנית לראש קרן המטבע, שהגיבה לאמירות קשות של ג'ורג' סורוס במשפט: "אופנתי עכשיו להיות קודרים ולפזר אמירות פסימיות".
צריך היה לשמוע את מנהלת קרן המטבע כריסטין לגארד, ביום חמישי בפאנל המסורתי היוקרתי, ה-BBC DEBATE, כדי להאמין. בהתייחסה לבעיות באירופה אמרה לגארד: "הרבה נעשה אבל יש עוד הרבה מה לעשות. אני מקווה שהפוליטיקאים באירופה יעשו צעדים משמעותיים". עם זאת, לגארד סירבה להסביר אלו צעדים ספציפיים יש לנקוט לדעתה.
לגארד גם התחמקה שוב ושוב מהתייחסות ספציפית ליוון, וכשנשאלה מפורשות לגבי יכולתה של יוון לעמוד בחובותיה, ענתה במחמאות לטיפול המוצלח של לטביה (כן, לטביה) במשבר. ומה מסקנותיה? "אני מקווה שהפוליטיקאים באירופה יעשו צעדים משמעותיים. חשוב מאוד שיהיה דיאלוג בין יוון לאיחוד".
גם אולי ראהן, הנושא את תואר הממונה על הנושאים הכלכליים ונחשב מעין "שר האוצר" של האיחוד האירופי, הקפיד מאוד לא לומר שום דבר קונקרטי והסתפק בסיסמאות שבלוניות בנוסח "צריך להחזיר את היציבות והאמון". הוא הסכים להוסיף: "יש כמה מדינות שצריכות לטפל בבעיות שלהן כמו יוון, ספרד ואיטליה".
בדיוק כמו בשנות השלושים של המאה שעברה. ההנהגה הכלכלית דאז סירבה להכיר בחומרת הבעיה, נצמדה לאורתודוקסיה של זמנה, לתקן הזהב, קיצצה תקציב, העלתה ריבית, וכישלונה גרר את העולם למיתון מתמשך שנמשך עד פרוץ המלחמה.
אל אריאן מפוחד
את ההיסטוריה כולם מכירים ובנסיבות אלו לא פלא שהסקטור הפרטי מבועת ומגיב בעצבנות.
"אני מפוחד. אנחנו מתמודדים עם שלושה משברים קשים במקביל: צמיחה ואבטלה, חובות של ממשלות ובעיות במגזר הפיננסי", אמר מוחמד אל אריאן, מנכ*ל פימקו, אחת מחברות ניהול הנכסים הגדולות בעולם.
"כשאתה מפוחד", הוסיף אל אריאן, "דיבורים על מיתון עולמי יהפכו למציאות. הדפלציה כבר מעבר לשער ואז לא נראה הרבה זמן צמיחה. נדרש חזון, נדרש תיאום עולמי. הבעיה היא שאין מנצח על התזמורת. ארצות הברית כבר לא יכולה להיות המנצח. אם לא יהיה מנצח, התזמורת תזייף ויהיה בלגן. וכשהסקטור הפרטי מסתכל על מה שקורה ורואה שהבעיות הפונדמנטליות לא נפתרות, הוא שואל את עצמו האם הצמיחה תחזור. התשובה היא לא. הוא שואל את עצמו האם החוב של המדינות יקטן. התשובה היא לא".
אל אריאן, שדיבר גם הוא ביום חמישי באירוע המרכזי ערב פתיחת ועידת קרן המטבע והבנק העולמי - ה-BBC DEBATE , הזהיר מפני החמרה בארצות הברית. "בארצות הברית שוק הדיור לא מתפקד. שוק העבודה לא מתפקד. שוק האשראי לא מתפקד. הבעיה היא האבטלה. זו בעיה כלכלית שתהפוך לבעיה פוליטית וחברתית".
ואכן, האירופים לא לבד. לאוסטין גולסבי, עד לפני כמה שבועות היועץ הכלכלי הראשי של הנשיא אובמה, לא היה הרבה להגיד על המצב בארצו מלבד התגלית המרעישה ש"ארצות הברית עומדת לפני האטה נוספת, במהלכה שיעור האבטלה יעלה".
עם זאת, גולסבי ידע מצוין להטיף מוסר לאירופים ובמיוחד לגרמנים. הוא תקף את גרמניה ואמר כי "באזור האירו יש אי-שיווי משקל וחוסר רצון פוליטי לטפל בו. נכון שמדינות דרום-אירופה בזבזו יותר מדי, אבל הגרמנים צריכים להודות שהם הרוויחו מהבזבוז הזה. הם לא מוכנים להודות בכך ולשלם את המחיר. יוון הרי לא יכולה לפחת את המטבע. מה יהיה (אחרי קבלת הסיוע הנוכחי) עוד חצי שנה כשיוון עדיין לא תצמח? באזור האירו לא יספיקו צעדים קטנים כי השווקים הפיננסיים נמצאים על הקצה".
בעיית אמון בשווקים
נושא אחר בועידת קרן המטבע הוא הסתירה בין מצב הכלכלה הרעוע במדינות המערב, שאינן צומחות, לצד הצורך שלהם לקצץ את התקציב כדי להקטין את החובות הלאומיים הגדולים שנוצרו בשלוש השנים האחרונות.
"השוק לא מאמין לניסיונות לטפל במשבר", אמר הכלכלן הראשי של דויטשה בנק, תומאס מאייר. " יש בעיית חדלות פירעון לחלק ממדינות אירופה. יש לפנינו חולה אפנדיציט אבל לא לוקחים אותו לחדר הניתוח, ובינתיים המחלה מתפשטת בגוף. בנוסף האבטלה גדלה ומגיעה בממוצע ל-14%".
מאייר גם ידע להגיד מי ישלם את המחיר, ואלו לא יהיו האנשים של קרן המטבע שמשתתפים בקוקטיילים. "דור שלם של אנשים משכילים שיכולים לעבוד מוצא את עצמו מחוץ למעגל העבודה. דור שלם הולך לאיבוד".
להערכת מאייר, לאיטליה יש יכולת פירעון אבל השווקים נגדה לכן צריך לספק לה נזילות מהקרן האירופית לסיוע. "הבעיה היא שמחצית מכספי הקרן כבר משוריינים לסיוע לאירלנד, פורטוגל ויוון, והסכום שנשאר, כ-250 מיליארד אירו, לא יספיק לסייע לאיטליה או לספרד. לא פלא שהשוק מצביע עם הבוהן למטה וחושב שהצעדים שננקטו אינם מספקים".
ודווקא קרלו קוטרלי, בכיר נוסף בקרן המטבע שאחראי על מדיניות פיסקלית, שמר על אופטימיות: "אנחנו יודעים מה לעשות ברמה הטכנית ורק בעיות פוליטיות מונעות מאיתנו להתקדם. צריך לראות את חצי הכוס המלאה. באיחוד האירופי יש 17 ארצות ורק לשתיים או שלוש יש בעיות", אמר. לשמוע ולא להאמין.
ולנו נותר רק לתהות מה היה קורה אילו במקום פוליטיקאית אירופית היה נבחר לראשות קרן המטבע סטנלי פישר, אדם שמעולם לא חשש להתמודד בצורה לא-אורתודוקסית עם משברים.