לרגל השנה החדשה הילדה קיבלה שיעורי-בית מהמורה חנה - לכתוב את רשימת הבקשות שלה לשנה החדשה. היא ביקשה כלב, ואייפון, ומנוי לכל החיים לאתר שהיא אוהבת באינטרנט. את כל זה היא כתבה יפה על דף 14 שורות והגישה למחנכת. חשבתי שחוץ מהכלב, שאפשר גם לאמץ, הילדה עוד לא הפנימה את ערכי הצדק החברתי שניסיתי להעביר לה.
את רשימת הבקשות של עם ישראל החזירה אלינו השבוע ועדת טרכטנברג עם תיקונים בעט אדום עוד לפני ראש השנה, כדי שלא נפתח ציפיות. זה הרי טיבן של רשימות כאלה: נותנים לדמיון להתפרע ומקבלים פרומיל מהנגזרת השלישית שלהן.
לכן, השנה אני רוצה לאחל בשביל עם ישראל משהו שלא עולה הרבה כסף ולא נמצא בשמיים: קצת פרופורציה, את היכולת לעשות מעט בכל פעם ולאורך זמן - ולא לצפות שהכול יקרה בזבנג וגמרנו.
למשל המחאה החברתית. צריך למחות, ואפשר לעשות את זה במאות אלפי אנשים בקצב של אייל גולן, אבל לא חייבים להפוך כל גרעפס לעילה למחאת פייסבוק, מחאת גבינה לבנה 3%, מחאת הדבש, הקרקרים, והמחאה למען אלה שדרכו עליהם בהפגנה האחרונה.
כיוון שישראלים לא יודעים להציב גבול, הם עושים הרבה, מהכול ומהר - ואז הכוונה הטובה שלהם הופכת לאינפלציה. תראו מה קרה למוסד ההתרמות. זה התחיל מאנשים טובים שרצו לגייס כסף למטרה טובה, אז הם המציאו את ימי ההתרמה של ילדי תנועות הנוער ובתי-הספר, את פנקסי הקבלות, ואת השנקל בקופות הסופרמרקטים.
אחרי כמה חודשים, מתרימים מקצועיים התחילו לנדנד ליושבי בתי-הקפה לתרום לילדים במצוקה שאף אחד לא יודע את זהותם, ובסופרים הקופאיות דקלמו את המשפט "רוצה לתרום שקל?". ברור שלאיש כבר אין חשק לפתוח את הארנק.
זה מה שקורה עם כל דבר טוב שמאבד פרופורציה. מצחיק שדווקא השנה נוספה מחאת המסרונים, ושהמטרה שלה היא הורדת המחירים כדי שנוכל לשלוח זה לזה עוד שנה טובה בתפוצה כללית.
מסרונים בחג לא תמיד היו עניין מאוס. לפני כמה שנים, עוד לפני שחברות הסלולר מכרו חבילות SMS'ים, אנשים עדיין השקיעו מחשבה וכמה אגורות בכל ברכת שנה טובה סלולרית. שנה או שנתיים אחר-כך המברך שולח את אותה הודעה לרשימת התפוצה שלו ובוחר מילים נטולות ג'נדר. היום גם את זה לא צריך. יש אפליקציות שמוסיפות את שם המבורך, וכדי למנוע בלבול גם משתמשות בלוכסן, "ליאת יקר/ה, שנה טובה" וכדומה. הכוונה טובה. הביצוע מוגזם ומאוס.
אז רשימת הבקשות שלי השנה מורכבת ממילה אחת: פרופורציה. שתהיה לנו שנת עשייה חברתית ברוכה, עם מחאות במינון נכון ועם ציפיות ריאליות לשינוי, כי בחיים אין שחור או לבן. שנה של רצון לשלום בלי לצפות שהוא יגיע מחר ועם כל הדרישות שלנו במלואן, שנה של שגשוג כלכלי בלי להיות מספר אחת בעולם, אבל גם בלי לפגוש את יוון בדרך לפשיטת-הרגל. לא שנה מדהימה ושוברת שיאים. פשוט שנה טובה.