גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

‎‎הזדמנות נדירה לראות את מאחורי הקלעים של עולם העיתונות: תצהיר שהגיש לפני מספר ימים איש עסקים שלמה בן-צבי לבית המשפט חושף את שורשי הסכסוך שלו עם הבעלים של "ישראל היום", שלדון אדלסון, ואת המעורבות של גורמים פוליטיים בעולם העיתונות הישראלי.

‏התצהיר הוא חלק מתביעות הדדיות שהגישו השניים. בתצהירו מספר בן-צבי כי הוא יזם הוצאת חינמון בישראל, לאחר שהתרשם משוק החינמונים העולמי. בהמשך מתאר בן-צבי כיצד החליט להתמודד במכרז שפרסמה רכבת ישראל - "שמשמעותו הייתה הפצת החינמון בתחנות הרכבת עמוסות האנשים, והזכייה בו הפכה, לימים, לנכס העיקרי של עיתון 'ישראלי-ניוז'". בן-צבי מציין כי תמורת זכות הפצת העיתון ברכבת שילם "ישראלי-ניוז" 1.140 מיליון שקל לשנה הראשונה ו-1.5 מיליון שקל לשנה השנייה.

בהמשך התצהיר מתאר בן-צבי את כניסתו של אדלסון להשקעה בחינמון במהלך 2006 ואת השינויים הדרמטיים שהוא ביקש להביא עמו. "משלב מסוים היו לאדלסון כוונות אחרות בנוגע לעיתון: בפגישה שקיים עמי באפריל 2006 הוא הודיע כי הוא חפץ בעיתון 'רציני' יותר, בעל 'ארשת' פוליטית יותר מחינמון קליל וצעיר משהו", כתב בן-צבי ובהמשך הדגיש: "זכור לי כי באחת הפגישות הבהיר לי צ'רלס אדלסון (שותף עסקי ותיק של אדלסון, שמונה על ניהול המשא-ומתן לרכישת החינמון. ח', מ') כי לאדלסון חשוב מאוד להיות בעל 'קול מכריע' במסגרת יחסי הכוחות שבשותפות המתגבשת".

‏במהלך אפריל 2006 נקרא בן-צבי, כך על-פי תצהירו, לפגישה דחופה עם אדלסון בלאס וגאס. בן-צבי מתאר כיצד במהלך טיסה במטוסו הפרטי של אדלסון מלאס וגאס לוושינגטון, הוא הביע בפניו מורת-רוח מפרסום בעיתון "גלובס" שחשף את הקשר בין אדלסון לבין "ישראלי".

בהמשך כותב בן-צבי: "אדלסון תבע כי החברה תתקשר לאלתר בהסכם עם עמוס רגב, כדי שזה ישמש כעורך הראשי של העיתון. וזאת, על אף שהבהרתי לו כי בשיחות קודמות שערכתי עם רגב, הוא דרש תנאים ושכר מפליגים שלא היו בענף. ציינתי גם כי החברה, בהמלצתו של אדלסון, התקשרה עם אבי רצון כדי שישמש כעורך הראשי. ברם, אדלסון, ללא היסוס, אמר בטון פסקני: 'או-קיי, אז תפטר אותו. אני רוצה את עמוס, ואיני מעוניין באיזה FOOTBALL REPORTER‏ (הכוונה לרצון) כעורך הראשי. אני מעוניין בעיתון משפיע יותר". בסופו של דבר רצון אכן פוטר וקיבל פיצוי של 700 אלף שקל.

‏‎‎‏"לא יכול להיות רווחי"

‏מנספחים שצורפו לתצהיר בן-צבי ולתצהיר שהגיש אריאל גרינברג, מנהל פיתוח וקידום עסקי של הירש מדיה דאז, עולה מעורבותו, לכאורה, של ראש הממשלה בנימין נתניהו במינוי העורך הראשי של החינמון.

במכתב מ-20 באפריל 2006, שכתב גרינברג לצ'רלס פורמן, הממונה מטעם אדלסון על "ישראלי" וצורך כנספח הוא כתב: "אני יכול להבטיח לך באופן אישי ששלמה (בן-צבי) מחויב להעלות את רמת התוכן (של "ישראלי". ח', מ'). הוא שכר את אבי רצון כעורך לבקשת ביבי ואדלסון, אבל אין לו סנטימנטים מיוחדים אליו".

ביולי 2006 נחתם הסכם ההעסקה עם עמוס רגב, לדברי בן-צבי, למרות שהתנאים שדרש לעצמו נראו לו מפליגים ומקוממים "ורק לאחר שאדלסון עצמו אישר את הסכמתו לכך".

‏בהמשך תצהירו כותב בן-צבי כי כבר באפריל 2006 הוא הבין שאדלסון החליט לשנות לחלוטין את פניו של החינמון "ישראלי", ובכך גם להפוך אותו "נטול כל תוחלת רווחית". כדי להמחיש את טענתו מביא בן-צבי בתצהיר נתוני רווח והפסד "עדכניים", שמשקפים, לדבריו, את פעילות "ישראל היום" - החינמון הנוכחי שאדלסון מממן, ומשווה אותם לתחזית הרווח המקורית של "ישראלי".

לטענת בן-צבי, "זה לא סוד כי חינמון 'ישראל היום' נושא הפסדים של כ-3 מיליון דולר לחודש, ואינו יכול להיות רווחי", הוא כותב.

‏בן-צבי מפרט בתצהיר, בין היתר, כי על-פי התוכנית המקורית של "ישראלי", עלות הפצת גיליון לחודש עמדה על סך של 1.3 מיליון שקל - בעוד שעלות הפצתו של "ישראל היום" כיום עומדת על סך של 16.1 מיליון שקל.

עוד טוען בן-צבי כי בעוד שסך עלות התפעול החודשית של "ישראלי" עמדה על סך של 2.65 מיליון שקל - עלות התפעול החודשית של "ישראל היום" היא בסך 22 מיליון שקל.

‏בהמשך התצהיר מתאר בן-צבי את המגעים של אדלסון לרכישת "מעריב" שנכשלו. "עופר נמרודי התקשר אליי ודיווח על פגישה 'איומה ונוראה ומשפילה' עם אדלסון" ואת המעבר של אדלסון ל"ישראל היום", שנועד, לטענת בן-צבי, לרסק את "ישראלי". "ניוזקו ואדלסון לא הסתפקו בבחירת שם דומה לעיתון החדש. כדי להעמיק את הפגיעה בחברה ניצל אדלסון את האמצעים הכלכליים הבלתי מוגבלים העומדים לרשותו, על מנת לגרום לחלק ניכר מעובדי החברה, בהם בכירים ביותר, לעבור ל'ישראל היום'".

‏‎‎הרקע לסכסוך: קרבות החינמונים

‏ב-3 לינואר 2006 יצא בישראל הגיליון הראשון של העיתון החינמי ("חינמון") הראשון בתולדות המדינה, "ישראלי-ניוז", שהוקם על-ידי איש העסקים שלמה בן-צבי וקבוצת הירש מדיה.

העיתון, ששינה כעבור זמן מה את שמו ל"ישראלי", הופץ בחינם, בתחנות מרכזיות של רכבת ישראל ואגד ובמקומות ציבוריים נוספים, ובשיאו הודפס ב-170 אלף עותקים, עד שנסגר בינואר 2008.

‏בנובמבר 2006 נרכשו 50% ממניות העיתון על-ידי חברת ניוזקו שבבעלות איש העסקים היהודי-אמריקני שלדון אדלסון, בעליו הנוכחי של החינמון "ישראל היום". זמן קצר לאחר מכן נקלע "ישראלי" לסכסוך בין הבעלים בן-צבי לבין אדלסון, שהגיע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתביעות הדדיות של השניים.

בתביעה שעדיין מתנהלת תובעים אדלסון וניוזקו את בן-צבי והירש מדיה בסך כ-31.3 מיליון שקל, בטענה כי הם לקחו לעצמם כספים שהשקיע אדלסון בחברת ישראלי-ניוז.

מנגד, בן-צבי תובע מאדלסון כ-12 מיליון שקל, בטענה כי אדלסון וניוזקו ביטלו את הסכמי השותפות בין הצדדים ללא הודעה מוקדמת, ובכך גרמו לבן-צבי נזקים קשים ואילצו אותו ואת הירש מדיה לשאת בהוצאת העיתון לבדם.