שופט בית משפט השלום בתל-אביב, דן מור, פרש מכהונתו וישלם כופר לקופת המדינה. זאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, מצא כי יש ראיות מספיקות להעמדתו לדין פלילי של השופט, בשל ביצוע עבירות על פקודת מס הכנסה, בכך שלא שילם מס כחוק בסך 211 אלף שקל בשל רווחיו מהשכרת נכס, בשנים 2000-2007.
החלטת היועץ התקבלה לאחר חקירה משטרתית סמויה שהתנהלה ביאח"ה, ושבמסגרתה נחקר השופט מור באזהרה. לאור הסיכום על פרישתו, פרש השופט מור לפני כחודש ימים, בתחילת שנת המשפט הנוכחית.
החקירה נפתחה לאחר שרשות המסים ערכה ביקורת אקראית בתיק השומה של בנו של השופט מור, ובמסגרת בדיקה זו התעורר חשד שהכנסות מהשכרת נכס מסוים, המצוי בבעלותו של השופט מור, דווחו בשנים 2000 עד 2007 כהכנסות של בנו, אף שהיו בפועל הכנסותיו של השופט מור ואף הועברו לכיסו.
בשל דיווח ההכנסות על שם בנו, קטן נטל המס שבו היה חייב השופט מור בסך של 211 אלף שקל. הנכס המדובר הוא בניין ישן ברחוב אלנבי בתל-אביב, המשמש הן למגורים והן למשרדים, שאותו ירש השופט מור ממשפחתו.
בא-כוחו של השופט מור, עו"ד פנחס רובין, מסר בתגובה כי "מדובר בחשדות מוכחשים, ובנושא זה הגענו להבנה עם היועמ"ש. אני מניח שאילו לא היה ממש בעמדתנו, היועץ לא היה מסכים לסיים את הפרשה בתשלום כופר. עמדתו המוצקה של כבוד השופט היא שלא נעברה כל עבירה, ואולם הוא הסכים לתשלום הכופר, מאחר שחשב שאין זה יאה שהמערכת תלבן סוגיות עובדתיות ומשפטיות בקשר אליו, ולכן בחר להסיר את הנושא מעל סדר יומו בדרך של תשלום כופר.
"ביחס להחלטתו לפרוש - מדובר בהחלטה שהתקבלה ביוזמתו של השופט מור, וזו הייתה החלטתו שלו, ולא של שום גורם אחר. השופט פרש מאחר שלא רצה להיות במצב של שופט מכהן ששילם כופר לרשויות המס, הגם שהוא מכחיש את החשדות נגדו".
חקירה סמויה
ממצאי רשות המסים הובאו בפני היועץ וינשטיין, ולאחר בחינתם הוא הורה על פתיחת חקירה פלילית סמויה נגד השופט, בהתאם לסמכותו של היועץ לפי חוק יסוד: השפיטה.
החקירה התנהלה על-ידי יחידה משטרתית, יאח"ה, ולא רשות המסים, וזאת לדברי משרד המשפטים "לשם מניעת מראית-עין ולזות-שפתיים נוכח פרסומים שונים בדבר מערכת יחסים עכורה בין מור ורשות המסים על רקע פסקי דין שניתנו על-ידו".
ממצאיה הראשוניים של החקירה הסמויה הוליכו להחלטתו של היועץ לעבור לחקירה גלויה, שהחלה במאי 2010, לפני כשנה וחצי. נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, קיבלה בשלב זה הודעה על החקירה המתנהלת נגד מור.
לאחר תום החקירה, שבמסגרתה נחקר גם השופט מור באזהרה, ועל יסוד חוות-דעת שגובשה בפרקליטות המדינה, על דעת פרקליט המדינה משה לדור, החליט היועמ"ש כי יש תשתית ראייתית המספיקה להעמדה לדין, לכך שהשופט ביצע עבירות על פקודת מס הכנסה. לגבי בנו של השופט הוחלט לסגור את התיק.
בעקבות החלטה זו ביקש השופט מור מוינשטיין לסיים את ההליך בתשלום כופר - ובקשה זו נענתה, לאור העובדה שהשופט הביע את כוונתו לפרוש במקביל מכהונתו השיפוטית.
"בשים לב לעובדה כי בעקבות ממצאי החקירה הודיע השופט מור על הסכמתו לפרוש מכהונתו", הודיע משרד המשפטים, "ונוכח סכום השמטת המס בה נחשד, הסכים היועץ המשפטי לממשלה, באופן התואם את המקובל בנוגע לאזרח מן השורה, כי ניתן לסיים את ההליך בדרך זו".
ההחלטה הסופית בדבר סיום ההליך הפלילי בתשלום כופר ושיעור הכופר שיוטל, תיקבע על-ידי ועדת הכופר ברשות המסים בהתאם למדיניות הנוהגת במקרים דומים.
היסטוריה של התנגשויות עם הרשויות
שופט השלום דן מור, שנאלץ לפרוש מכהונתו בשל חשדות להעלמת מס, התנגש בעבר פעמים רבות עם רשויות המס במסגרת תפקידו השיפוטי. כך למשל, בינואר 2010 זיכה השופט מור שורת נאשמים מעבירות של ניכוי מס תשומות ללא מסמך כדין במטרה להתחמק ממס, לפי חוק מע"מ. במסגרת הכרעת הדין מתח השופט ביקורת על חוקרי המס, וקבע כי "רשלנות החוקרים במהלך החקירה מקימה חזקה ראייתית לזכות הנאשם".
מור נקלע לעימותים רבים גם עם עמיתיו השופטים, ובין היתר עם שופטי בית המשפט המחוזי, שקיבלו פעמים רבות ערעורים על פסקי דין שנתן. כך, זיכה מור את חברת י.א.מ. שירותי אבטחה וניקיון ומנהליה, שלמה ויוסי לוי, מעבירות של העלמת מס בסך כ-2.7 מיליון שקל, על-ידי ניכוי מס תשומות על יסוד חשבוניות פיקטיביות. לדעתו, החשבוניות שיקפו עסקאות אמיתיות. הוא גם מתח ביקורת נוקבת על שלטונות מע"מ והחוקרים בפרשה.
המדינה עירערה על הזיכוי, והרכב בית המשפט המחוזי בראשות השופטת דבורה ברלינר קיבל את הערעור, הרשיע את הנאשמים והחזיר את התיק למור לצורך גזירת הדין. "לא הצלחתי להבין כיצד קבע בית משפט קמא כי מדובר בחוזים כשרים ותקפים", כתב השופט שמואל ברוך. "ממבט ראשוני ניתן להבחין כי מדובר בזיוף רשלני וחובבני".
אלא שהשופט מור החליט, באקט של מורת-רוח מקבלת הערעור, לגזור על הנאשמים עונשים קלים במיוחד, של מאסרים על תנאי וקנסות. מור אף השיב לשופטי המחוזי בגזר הדין שכתב, בהתרסה: "קראתי ועיינתי היטב בפסק דינה של ערכאת הערעור, ולא זו בלבד שלא שוכנעתי באשמתם של הנאשמים - אלא אף נתחזקה דעתי כי לא הייתה כל אשמה במעשיהם".
גם על גזר הדין עירערה המדינה, והמחוזי שב וקיבל את הערעור, והחמיר את העונשים באופן משמעותי. השופט עוזי פוגלמן, שישב בערעור על גזר הדין במחוזי, כתב כי "אין מקום כי בית משפט השלום יעלה בגזר הדין תהיות בדבר מסקנותיה וקביעותיה של ערכאת הערעור, גם אם לדידו הן אינן עולות בקנה אחד עם השקפתו או דעתו".
