"BP, פיצוץ של 30 מיליארד דולר", ב' 21:05, "יס דוקו"
אחד הסימנים של העשייה התיעודית העכשווית הוא מהירות התגובה שלה: חצי שנה בלבד אחרי הפיצוץ באסדת הנפט של חברת BP במפרץ מקסיקו, וכבר האסון האקולוגי והפיננסי מקבל ביטוי בערוצי התעודה. היתרון של תיעוד מהיר, הוא בעובדה שהאירועים שעליהם הוא נסמך עדיין טריים בזיכרון: ספק אם מישהו היה טורח לראות סרט שכזה בעוד חמש שנים למשל, אחרי שהפרשה הייתה גוועת לטובת אסון אקולוגי-אנושי אחר.
החיסרון שלה הוא בהיעדר הפרספקטיבה, שבלעדיה נראה הסרט הזה יותר כמו כתבת-יומן ארוכה. מעניינת, מרגיזה, מעלה שאלות, אבל חסרת הממד הפרשני של חכמים לאחר מעשה, שיוכלו לנתח את השלכותיו ארוכות הטווח. למרות הכול, ובמיוחד לקוראי "גלובס" האמונים גם על חדשות כלכליות גלובאליות, מדובר בתיעוד מרתק.
משחק מכור
מכבי חיפה-מכבי תל-אביב, ב' 20:50, ערוץ 1
לחבוט בפרשן דני נוימן זה כמעט כמו לבקר את הערוץ הראשון: מה כבר אפשר לכתוב עוד שלא נאמר? ובכל זאת, יש לעיתים שכדורגל, גם במתכונת הטלוויזיונית שלו, מציף תופעות בעלות הקשרים רחבים יותר. טעם הוא עניין אישי, ובכל זאת, יש דברים שהם קונצנזוס: דני נוימן לא יכול לשמש פרשן של משחק כדורגל.
מילא העובדה שהוא נגוע בחשבונות שמתבססים על העדפותיו האישיות, הרי כבר מזמן הפסקנו לדרוש מפרשנים שיהיו אובייקטיביים, אבל נוימן, כך נדמה, לפחות בדמותו הטלוויזיונית, הוא פשוט לא נבון דיו אפילו כדי לפרש עניין די פשוט כמו משחק כדורגל. בכל ערוץ נורמלי היו כבר עושים לזה סוף. אלא שהערוץ הראשון אינו ערוץ נורמלי: עצם החלטתו לרכוש בכלל את זכויות השידור של המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל, היא שערורייה של בזבוז כספי ציבור.
אם תרצו, יש כאן סימבוליות מסוימת: ההתאחדות לכדורגל, גוף שרואה עצמו חסין מפני כל ביקורת ציבורית, פוליטית ומשפטית, מכר זכויות ששייכות לציבור, לגוף ארכאי אחר, שעומד גם הוא מעל כל דין וכל דיין, שרכש בכספי ציבור את הסחורה הפגומה. הקומבינה הזאת מתנהלת מעל ראשינו מבלי שיש לציבור יכולת להשפיע עליה. מהבחינה הזאת, המשחק (המרתק לכשעצמו, לפחו ת על הנייר) בין מכבי תל-אביב למכבי חיפה הוא משני יחסית למשחק ה"שמור לי ואשמור לך" הזה שבו כולנו מפסידים.