מאז נחשפו המלצות ועדת חייק לשינוי ההסדרה בשוק התקשורת הקווי, מנסים מנהלי הענף לנבור בהמלצות הדוח ולפענח את התוכן שלו, ולא מבינים שתוכנו הוא, לצערנו, הדבר הכי פחות חשוב כרגע. ההמלצות לא חשובות משום שהמסגרת של מה שאמור ליישם את הדוח גרועה מסך חלקיה. כלומר, הקונסטלציה הפוליטית, בצירוף שדרת הניהול של משרד התקשורת, מובילה לכך שהסיכוי שהדוח יאומץ וימומש הוא אפסי. יותר מכך, גם אם ימומש, ההשפעה שלו תהיה זניחה.
בטווח של מספר שנים יחולו אולי כמה שינויים ברמה הצרכנית: ייתכן שתבוטל ההפרדה המבנית והצרכנים יוכלו לקנות שירותים מספק אחד. אבל מהפיכה לא תהיה פה, ומה שהיה הוא שיהיה. יו"ר הוועדה אמיר חייק ניסה למשוך לכיוון הזה של מהפיכה, אבל בסיטואציה ובעיתוי הנוכחי הסיכוי לכך נמוך מאוד.
ועדה מסוג ועדת חייק אמורה הייתה לעסוק בתעריפים. זהו לב ליבה של עבודתה, אך היא החליטה להשאיר נושא זה לעבודת משרד התקשורת ולעבור להתמקד בהסדרת השוק. ההחלטה הזו פגעה בה. הדבר השני שהוועדה אמורה הייתה לשרטט הוא נביעה לתמריצים להשקעות - דבר שגם אינו משתקף בדוח.
יצירת השוק הסיטונאי החדש, שאמור לקום במקום הרגולציה הישנה, מהווה תחליף סיני זול למוצר האמיתי - הפרדת שירותים מתשתיות כבסיס לרגולציה נכונה, אשר מעודדת השקעות; מקדשת את עיקרון הגישה הפתוחה ונייטרליות רשת האינטרנט בין הרשתות; ויוצרת הזדמנות להרחבת מספר השחקנים בשוק באופן קבוע, במקום כפייה וסגירה של 4 קבוצות תקשורת.
פוליטיקאי מחושב
חשוב לשים לב: הדוח הוגש אתמול (ג') ואפילו לא תועד. ללא חצי תמונה, ללא מסיבת עיתונאים ואפילו ללא תדריכים. דממה. שר התקשורת משה כחלון החליט שהוא רוצה שקט במשרד התקשורת, לאחר שהבין בחושיו הפוליטיים כי התרומה של הדוח שולית לקריירה שלו. צריך להיות פוליטיקאי מחושב וערום כדי להגיע למסקנה הזאת, וכחלון הוא כזה.
תהילתו לא תבוא לו מהדוח, אלא מכניסת המתחרים החדשים בסלולר וממיזם חברת החשמל. לכן הוא משקיע במיזם של חברת החשמל מאמצים אדירים ונלחם מדי יום ביומו כדי לממשו, בעוד שבוועדה הוא כמעט ואינו עוסק - ונתן לה לעבוד ככל שרצתה.
אתמול קיבל כחלון את הדוח ואמר: "עכשיו אני הולך ללמוד אותו". במילים אחרות: עכשיו הדוח ימתין עד שיגיע לטמפרטורת החדר ויהיה מוכן לצלייה. זה מזכיר את שר התקשורת בנימין (פואד) בן אליעזר, שהיה נוהג להשתמש בדוחות עבי כרס שהיו מגישים לו כמחזיקי דפים, על מנת שאלה לא יעופו ברוח.
אז אם הפתיח הוא כזה עגמומי, מדוע הסוף יכול להיות מחויך? א. משום שזו גישה טובה לחיים, שאומרת שלא צריך לקחת את הדברים יותר מדי ברצינות ולצפות למהפכות מכל דוח שמגישה ועדה. ב. משום שהביצה שבה שוחה משרד התקשורת תישאר אותה ביצה, עם אותה הנהלה בעייתית, רק המים ילכו ויעכירו. ג. אם לא מצפים לשינויים גדולים, לפחות הייאוש הוא אותו ייאוש מוכר - ולכן גם אינו מאיים.
סיכם זאת מצוין חייק, כשאמר אתמול לכחלון כי הוועדה החלה את עבודתה בטרם הושק אייפון 4, ומסיימת את עבודתה כאשר כבר יש אייפד 2. למעשה, אמר חייק לשר התקשורת: אני עשיתי את שלי, תורך לדאוג שהמשרד שאתה מופקד עליו ישתנה בהתאם.
