"אני מסכים להיות הנודניק", אומר בהשלמה עו"ד אלעד מן, "זה בא עם התפקיד". אם תשאלו אותו "איפה טעינו?", לפחות בכל הקשור לשוק התקשורת - יענה מן: "איפה לא".
בשנים האחרונות עו"ד מן משמש כיועץ המשפטי של תנועת "הצלחה", אשר עוקבת בעניין אחר הרגולטורים בישראל ומוודאת כי הם ממלאים את תפקידם במסירות.
כמו "הצלחה", יש גופים ועמותות שונים בישראל שכל ייעודם הוא לוודא כי גופי התקשורת, גם אלה שאינם מפוקחים, יבצעו את תפקידם כהלכה וישרתו את הציבור. חלקם עיקשים כל-כך עד שהם נתפסים טורדניים, ואחרים מצליחים לשנות מציאות על-ידי הגשת בג"צים והובלת שינויי חקיקה.
מן שולח מדי שבוע אינספור מכתבים לגופים כמו הממונה על ההגבלים העסקיים, הרשות השנייה, רשם החברות והנהלות ודירקטוריונים שונים של גופי שידור ותקשורת כתובה, ודורש תשובות על מה שנראה בעיניו לבלתי תקין.
שמו של מן, שהיה באחרונה מועמד לתפקיד הנספח הכלכלי בארצות-הברית, נחשב דגל אדום במשרדים שונים, אך הוא אומר: "אני לוקח על עצמי להיות הנודניק ולקדם את המטרות הציבוריות שטעונות תיקון".
להלן רק כמה מהנושאים בהם מן התעסק רק באחרונה, אשר מאירים אזורים בתקשורת הישראלית שלא אחת נותרים באפילה.
זמן לא תוכניתי במסווה של תוכניות
מן אומר כי "יש כללים של הרשות השנייה שלא נאכפים. משתמשים בתוכנית הבוקר כפרומו אחד נמשך. אם לא די בזאת, גם משדרים תוכניות של שעה ביום השקת תוכנית - ראיונות עם המשתתפים וכדומה.
"עידוד צפייה בתוכנית ששליחת SMS'ים היא חלק בלתי נפרד ממנה, היא כמו פרסומת לכל דבר שמעודדת הכנסה של מיליוני שקלים. זה לא נספר כפי שזה היה צריך להיספר, כפרסומת, ואם היו נותנים על זה קנסות - זה היה הון. עמדת הרשות השנייה מאוד חלבית בעניין".
שידור אותות ותוספות לשידור
יש כלל בחוקי הרשות השנייה שמדבר על הוספת אותות. כלומר, אם יש באנר של "מאסטר שף" או "כוכב נולד", זה אסור. "אני דרשתי שיפרטו את מדיניות מתן האישורים בתחום זה", אומר מן. "הכלל קובע כי אסור לשדר את הבאנרים האלה שקופצים במהלך השידור - ובכל זאת הם משודרים, ולא ברור באיזו סמכות".
השתתפות עיתונאי בפרסומת
"בתוכניות הבישול, כל אותם שפים המשתמשים בסכין, ניילון נצמד או מחבת וממליצים על השימוש במוצרים הספציפיים - עושים זאת בניגוד לחוק הגנת הצרכן", אומר מן. "מדובר בעבירה פלילית, לא פחות, שהעונש עליה הוא שנה מאסר.
"ברגע שאהרוני, למשל, מראה ניילון נצמד ולא אומר שההפקה קיבלה כסף בעבור השימוש בניילון הזה - לא רק הוא נושא באחריות הפלילית לכך, גם הזכיין, היוצר והמפיק. מי שאמור לטפל בזה הוא הממונה על הגנת הצרכן, ואולם מאז שחוקק החוק, נפתחו אפס תיקים בנושא".
תיאום פרסומת
עו"ד מן מקווה שזה יהיה הבג"ץ הבא שלו. "יש חפיפות ברורות בין מקבצי הפרסומות בשני הערוצים - 2 ו-10. אם אכן זה מתואם, מדובר בעבירה על חוק ההגבלים העסקיים, כי זה הסכם כובל", הוא אומר. "יש כאן למעשה הפחתה של כמות המוצר - שהוא שידור התוכן - כאשר לא יוצרים אלטרנטיבה לפרסומת. כאשר אנחנו מדברים על שני הערוצים המובילים, מדובר במהלך משמעותי ביותר בכל הנוגע לשידורים בעברית.
"בשנים 2007-2008, רשות ההגבלים העסקיים בעצמה הבחינה שמשהו שם לא בסדר, ופנתה לקבל חומר בנושא. אני שמתי לב שזה בעיקר בשעות הבוקר והערב, דמיון גמור וזהות גמורה ביציאה לפרסומות".
כעת קיבל מן חומר מהרשות השנייה, והוא שוקד על ניתוחו.
התערבות בעלי שליטה
"יש מסמוס של החומות הסיניות שאמורות להתקיים בתאגידי תקשורת והשפעה של בעלים על תכנים מקצועיים. זה קורה בין אם בהוראה ישירה ובין אם ברוח המערכת", אומר מן. "על-פי דיני חברות - ובמיוחד ב'מעריב' שהוא תאגיד מדיה ציבורי יחיד בישראל - יש הוראות ספציפיות שאמורות לשמור על עצמאות המערכת ויוצרות הפרדה ברורה בין ההנהלה העסקית למערכת. לצד זה, על כל עיתון חלות נורמות צרכניות מתוקף חוק הגנת הצרכן, שהרי עיתון מספק מוצר שהוא מידע".
התקנות קובעות הפרדה בשיקולים בין הון לניהול מקצועי, ועל-פי הסעיפים הרלוונטיים בתקנון החברה, מי שנותן הוראות, מעסיק ומפטר עובדים זה העורך הראשי בלבד.
מאז שנכנס נוחי דנקנר להיות מו"ל "מעריב", שלח מן קרוב ל-6 מכתבים לדירקטוריון החברה. בין היתר הוא תהה על הליך מינויו של העורך ניר חפץ ועל עצם העובדה שמינויו לא הובא לדירקטוריון (בדסק"ש טוענים כי הם אינם צריכים להביאו לאישור שכזה) ועל פגישות חברי המערכת עם נציגו של דנקנר ועם בעל ההון עצמו.
שינויים בעיתון "הארץ"
מן מבקש להבין האם יש הטבה נחבאת מהעין בעסקת כניסתו של ליאוניד נבזלין לעיתון "הארץ". "האינדיקציה שהוא שילם 20% בפרמיה כל-כך גבוהה אומרת שיתכן שקיבל הטבה משמעותית, והיא יכולה להיות הסדר כובל. זה יכול להפחית באיכות המוצר לציבור", אומר מן.
למעשה, בשורת מכתבים שהעביר לממונה על ההגבלים, כמו גם לעיתון עצמו, הוא ביקש להבין מדוע שילם נבזלין כל-כך הרבה על המניות, והאם יש איזו הבנה בין הצדדים אשר קשורה לתוכן.
מימון צולב
מן מסביר כי יש הרבה הסדרים שקשה לראות אותם - מי מלווה היום כסף לעיתונים, ומה הוא מקבל בתמורה. גופים כמו בנקים או חברות ביטוח הם מפרסמים מאוד גדולים במשק, ולעיתים הם הופכים להיות גם בעלים של עיתון או גוף תקשורת. לאומי היה בעל מניות בקשת והלווה מיליוני שקלים לערוץ 10, פועלים הציל את 'מעריב'. גם אם הגופים לא ממומנים ישירות על-ידי הגופים, הם מממנים את בעלי המניות שלהם.
מן אומר כי "גם הסימביוזה הזו בין 'ישראל היום' ל'הארץ', בכך שהוא מדפיס ומפיץ באמצעות שוקן, עשויה להיות בעייתית ומורגשת בעיתון".
חדשות ערוץ 10
"להתנצלות כלפי שלדון אדלסון לדעתי לא היה כלל תוקף, משום שלא בסמכותו של מנכ"ל החדשות ראודור בנזימן להתנצל", אומר מן. "על-פי תיק החברה של חדשות ערוץ 2, מהלכים מסוג זה אמורים להתקבל בדירקטוריון בלבד.
"פניתי לקבל את תיק החברה של חדשות ערוץ 10 ברשם החברות, אך התיק אבד לחלוטין, אולם אני מניח כי הדינים חלים גם על חדשות ערוץ 10. במקרה כזה אני משוכנע כי ההתנצלות בפני שלדון אדלסון הועברה בעקבות תהליך קבלת החלטות לא תקין על-ידי גופים לא מוסמכים".