בימי מחאה חברתית אלה, שבה חברות במשק נדרשות לתת דין וחשבון על כל תזוזה קלה במחירים, מחלחלת הביקורת גם לתחום היטל השבחה. במקרה שנדון בפני השמאי המכריע יצחק ברמן, נמתחה ביקורת נוקבת כנגד הוועדה המקומית בעיר חדרה, ואף הוחלט להטיל עליה 75% משכר הטרחה.
המקרה נוגע לשלוש חלקות הממוקמות בשכונת שמשון, הממוקמת בצידה הדרום-מערבי של העיר חדרה, בסמוך לכביש 4. בעקבות העברת זכויות בנכסים, הוציאה הוועדה המקומית דרישה להיטל השבחה. לאחר שהוגשה שומה נגדית, העביר שמאי הוועדה מסמך תחשיבים מתוקן שבו העלתה הוועדה את ההשבחה, עד לפער הגבוה כמעט פי שניים לעומת הדרישה המקורית, באחת התכניות.
כאן המקום להזכיר כי שמאי מכריע אינו מוגבל לתחום שבין שומות הצדדים והוא יכול לפסוק היטל השבחה גבוה מדרישת הוועדה המקומית, או נמוך מעמדת הבעלים. עד כה נפסקו מספר החלטות מועט שבהן התוצאה הסופית הייתה גבוהה מדרישת הוועדה.
השמאי ברמן החליט לשים סוף לתופעת תיקון תחשיב בעקבות הגשת שומה נגדית וקבע, כי קיימים פערים בלתי סבירים, בין הסכומים בשומת הוועדה לבין הסכומים בתחשיב הוועדה, אשר הוגש בשלב מאוחר יותר. שמאי הוועדה מצידו טען כי "ההבדל מיוחס לשמרנות השומה ואינו מהווה תיקון שומה". בתגובה לכך קבע ברמן כי מדובר בתירוץ דחוק והדעת אינה סובלת פערים כאלה. לטעמו, הדבר גובל בהתייחסות קלת דעת לכספי ציבור ולחיובים שמשיתים על האזרח. בסופו של יום החליט ברמן להפחית את היטל השבחה, אפילו מהדרישה המקורית של הוועדה המקומית שהיתה, כאמור, נמוכה מהתחשיב המתוקן שהגישה.
אנו נוסיף ונאמר, כי הגיעה העת לשים קץ לתופעה שבה ועדות נוהגות להעלות את דרישתן להיטל, בעקבות הגשת "שומה נגדית", ואף יש מקום לתקן את החוק או את התקנות בנושא, כך ששמאי מכריע יהיה מוגבל לתחום המחלוקת שבין שומות הצדדים.
כאן המקום לציין כי בשונה מהנהוג בכל תחום אחר שביחסים שבין אזרח לרשות (מס שבח, ארנונה, מס הכנסה וכיוצא באלה) לא מתאפשר כיום להגיע להסכמות בעניין היטלי השבחה. המנגנון הנוכחי יוצר מתח מיותר בין הרשות לאזרח, כפי שניתן לראות במקרה הנדון, גורר את הצדדים להוצאות מיותרות וגבוהות, מסרבל את הליכי הרישוי והעברת זכויות ופוגע בכל. נקווה כי ההתעוררות החברתית הדוגלת בין השאר בפישוט הליכים בשקיפות ובהגינות, תתרום גם בתחום זה.
הכותבים הם חברי לשכת שמאי מקרקעין בישראל והאקדמיה למחקר ויישום שמאות מקרקעין
