הסוגיה מה דינו של פיצוי בגין ירידת ערך מקרקעין, מעסיקה לא מעט את הפסיקה. לאחרונה, נדון הנושא בוועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בת"א בעניין קסנר משה (ו"ע 1195/04). בשנת 2000 פורסמה הודעה על הפקעת 9 מתוך 17 דונם, מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל, וזאת לשם סלילת כביש 431. בשנת 2002 קיבלו בעלי הקרקע פיצויים ממע"צ: 84% מסכום הפיצוי היה בגין ההפקעה ו-16% בגין הנזק שנגרם לשטח שנותר בידם.
הפיצוי בגין הפקעה מוסה במס שבח בשיעור מחצית מהשיעורים הרגילים, לפי ההקלה הנהוגה בחוק (סעיף 48ג), אך התעוררה מחלוקת לגבי הפיצוי בגין ירידת הערך. בעלי הקרקע טענו שיש להשית עליו דין דומה, ואילו מנהל מיסוי מקרקעין טען שמדובר בפיצוי שאינו חייב במס שבח, ועל כן אינו יכול ליהנות מההקלה על פי הסעיף האמור, אלא חייב במס רווח הון, ועל כן יש לדווח עליו למס הכנסה. עם זאת, במקביל, הוציא שומת מס שבח בשיעור 50% עד שימציאו העוררים אישור מפקיד השומה כי שולם המס בגין רווח ההון המתחייב.
בפסק הדין, שנכתב ע"י חבר הוועדה רו"ח צבי פרידמן, נסקרו הדעות השונות ביחס למיסוי פיצוי בגין ירידת ערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, ובכלל זה חיוב במס רווח הון, חיוב במס שבח, היעדר חיוב במס כלל כפיצוי נזיקי, או זכאות להקלת מס בשיעור של מחצית ממס השבח או מס רווח ההון כהפקעה.
הועדה קובעת כי בנסיבות העניין אין הכרח להכריע בסוגיות אלה, מאחר שבמקרה הנדון הפיצוי שנותר בגין החלק הנותר כרוך ביחד עם הפיצויים ששולמו בגין ההפקעה באופן הדוק כל כך, עד שיש לראותו כחלק מפיצויי ההפקעה, והיא שהובילה למעשה לירידת הערך. לפי גישת הוועדה, כל חלוקה בין שני סוגי הפיצוי היא מלאכותית בנסיבות העניין. כמו כן הוצגה התכלית החקיקתית המצדיקה יחס מיסוי שונה למי שבעל כורחו ניטלו ממנו זכויותיו. הוועדה הביעה ביקורת על מדיניות השומה של מנהל מיסוי מקרקעין וציינה כי לא ברור מאין שאב סמכות להוציא שומה, אם סבר שהנושא מצוי בתחומו של פקיד השומה ולא במיסוי מקרקעין.
פסק דין זה לא יביא לסיום המחלוקת בסוגיה העקרונית של מיסוי פיצוי בגין ירידת ערך, הן לאור התייחסותו לנסיבות ספציפיות, והן לאור פסיקה נוספת.
כך לדוגמה, לפני כשנה פסק ביה"מ העליון ביחס לפיצוי לפי סעיף 197 כי יש לפצל בין פיצוי הפקעה לפיצוי ירידת ערך, ופיצול כאמור אינו מלאכותי (ע"א 8863/07, ב.מ. כרפיס דדו). באותן נסיבות, לאור העובדה שמדובר במע"מ, הובילה קביעה זו לביטול המע"מ, תוך שגם כאן הודגש יסוד ה"הכפיה" כנימוק. לדעתנו, מסקנה דומה ביחס לפטור ממס, עשויה לחול מכוח אותה התכלית, אף לעניין חבויות מס הכנסה, בהמשך לפסיקה שעניינה היעדר חיוב במס על פיצוי נזיקי או פיצוי שנועד להשיב מצב לקדמותו (פ"ד חוטר ישי, דוידוביץ' ואחרים).
הכותבים ממשרד זיו שרון ושות' עורכי דין ואלתר עורכי דין