בשבילה, זו הייתה כרוניקה ידועה מראש. למרות זאת, היא הפתיעה בעוצמתה. ב-4 בספטמבר, יום לאחר הפגנת המחאה הגדולה בישראל, חנה אזולאי הספרי הרגישה כאילו הדיבור שהשתיקה כל השנים מציף אותה כהד ענק. זה הזמן, החליטה, לקחת נשימה ולפתוח את הפה.
בתקופה שההצגה החדשה שלה "מימונה" נמכרת היטב, שיס דוקו מעלה מחדש את הסדרה התיעודית שלה "הפועלות" (כי המהפכה החברתית גרמה לזכיינים לאוורר מהמדפים את הסדרות החברתיות שנהגה להחביא) ושהפיצ'ינג לסרט הראשון שלה כבמאית עורר תגובות נלהבות, אפשר להבין למה היא כמעט מאושרת.
"שבועיים בערך לפני שפרצה המהפכה אמרתי שאני כבר לא יוצאת להפגנות כי התייאשתי. לא עבר שבוע ואני מוצאת את עצמי צועדת וצועקת עם כולם. בשבילי זה לשבור שתיקה של כמה שנים. שתיקה שהייתה דיבור עמום בתוך כללי משחק ברורים. אבל אני לא יכולה יותר. אין לי כוח יותר להמשיך להיות אישה חלשה".
- לא צריך כוח בשביל להיות אישה חזקה?
"בטבע שלי הרבה יותר קל להיות אישה חזקה ודעתנית. הקושי האמיתי מגיע כשאת מבינה שיש לך הרבה מה להגיד, אבל מבינה שכדאי שתשתקי, כי המחיר שתשלמי על הדברים שתגידי כבד מדי. כך מאלצים אותך בעצם להיות אישה חלשה. שתקתי בשנים האחרונות לאחר ששילמתי בקריירה שלי על שהעזתי לצעוק את האמת שלי. כשהבנתי שבמשך עשור הייתי לוחמת חברתית גדולה, אבל מאוד לא סקסית בדעות שלי, נשברתי והשתקתי את עצמי. זה לא שהפסקתי לחשוב בשנים האלו, אבל הסתרתי את האידאולוגיה שלי".
- מה גרם לך לשתוק?
"אחרי שקטלו את הסדרה שלי 'אימפריה קטנה שלי', החלטתי לקחת פסק זמן. רציתי להבין את השיטה ולהתברג לתוכה, כי הייתי חייבת להתפרנס. מבחינתי זה היה או להיות או לחדול, ולא הותירו בידי ברירה".
- הכסף שולט בתודעה
"נורא בעיניי לראות איך הקפיטליזם הרס כל חלקה טובה ביצירה ובתרבות ובחופש הביטוי שלנו. הגיע הזמן שכולם יבינו כמה זה חמור לתת לכסף ולבעלי ההון לשלוט בתודעה. פעם קיבלו אנשי רוח בהערכה ונתנו להם להוביל. בשני העשורים האחרונים פחות נשמע קולם של האמנים, ולנעליהם נכנסו הסלבס מהפרסומות ומתוכניות הריאליטי הרדודות. זו תוצאה ישירה של תלות התעשייה בכסף. שבוע לפני שהמחאה פרצה התראיינתי אצל מולי שפירא בגלי צה"ל בנושא אריאל, ואמרתי שאני לא רוצה להביע את דעתי, כי אני חוששת שיקחו לי את התקציב לסרט החדש שלי".
- ככה זה עובד?
"כן. הרבה אמנים חוששים להביע דעה. כמובן שיש גם את אלה שזוקפים את הראש כמו ענת גוב, עדנה מזי"א או שמוליק, בעלי, שגדלו על ברכי האידאולוגיה שלא מפחדת להביע עמדה, שלא נכנעו לקלגסים נגד האמנות המתייחסים לתרבות ולשמאל כאל דבר לא פטריוטי, שלא אוהב את המדינה. אני מאמינה שהמחאה תחזיר לשיח הציבורי את ההבנה שצריך לדאוג לכסף שייצר אמנות, ולא רק לסדרות שמביאות כסף. אז לא אחשוש להביע את דעתי.
"עדיין יש הרבה ימים שאני אומרת לעצמי, 'די חנה, תחליפי מקצוע', אבל אין לי משהו אחר. אפילו מלצרית אני כבר לא יכולה להיות כמו שפעם הייתי. אני לא באמת יכולה, לא יודעת ולא רוצה לעשות משהו אחר. היצירה שלי היא האמת שלי, היא הבעירה הפנימית. בניגוד לנשים אחרות, שהיצירה נלקחה מהן בגלל דיכוי מסיבות שונות, אצלי היא קיימת, היא מפלט החיים הכי חשוב שיש לי. המחאה החזירה לי את האש. לכן גם הייתי בהפגנה, למרות שכבר קשה לי להגיע להפגנות כאלו. חם לי ומפחיד אותי".
- מה בכל זאת שכנע אותך?
"כשהסתכלתי על הפנים של דפני ליף בזמן שהיא אמרה 'אני חולה במחלת הנפילה', ראיתי את האמת הפנימית שלה, שהיא לא משקרת. בן אדם ישר כזה שובה אותי, ומי שלא מבין את זה, רחמיי עליו. כשאני דיברתי על זה כל כך הרבה שנים, הסתכלו עליי כמו על אישה הזויה".
- זו הסיבה שלא שמענו את האמנים בזמן המחאה?
"זה יגיע. המצב בתרבות היום הוא נורא. גם בטלוויזיה וגם בתיאטרון המנהלים נדרשים לתפיסה כלכלית, והם, שקובעים את הרפרטואר, נכנעים לדרישת הקהל ועושים אותו יותר מסחרי. המנטרה שחייבים להרוויח כסף הפכה לאקסיומה שאי אפשר לערער עליה, וזה פשע. הצורה שבה ערוץ 1 מתפקד זה פשע לאומי, אבל גם הטלוויזיה המסחרית נחלשה, כי כמעט ואין עליה פיקוח, והפשעים רק הולכים וגדלים. אם הייתי צריכה לצאת למחאה, הייתי יוצאת בנושא הזה, כי זה הרס עצום של נפש הקהל ובגידה בתפקיד של הטלוויזיה כמדיום המשרת תודעה אזרחית. אבל אני לא יכולה לסחוב יותר את העגלה הזאת לבד".
אנטי מותגים
תגידו להספרי את המילה "כסף", ותספגו ארטילריה כבדה, שבאה לידי ביטוי גם בדרך חייה. לא תראו אותה לובשת מותגים, גם לא מבלה במסעדות פאר.
"אני שונאת כסף, כי הוא יכול להפוך אותך לשבע מדי. זה המקרה הקלאסי שבו הכלי הופך למטרה. אני מרחמת על האנשים שיש להם הרבה כסף, כי מה שהתחיל עבורם במרדף אחר משמעות, נהפך למרדף אחרי עוד ועוד כסף. אנשים שכחו שכסף זה בסך הכול קוד, כלי, כדי שנוכל לנהל את העולם בצורה יותר נוחה. אתה תיתן לי ואני אתן לך בתמורה. כשמבינים את זה קל יותר להתנהל. הבעיה מתחילה כשמתחילים להתנהל לפי מה שאני רוצה ולא מה שאני צריך. הרבה מאוד אנשים הולכים לאיבוד שם".
*** הראיון המלא - במגזין "ליידי גלובס"