זה היה רק עניין של זמן עד שתנועת המחאה נגד החמדנות התאגידית והאבטלה המתמשכת בארה"ב תהפוך לנושא פלגני במערכת הבחירות לנשיאות, שנכנסה להילוך גבוה יותר משנה לפני פתיחת הקלפיות. אם זה לא היה קורה, הייתה לתנועה סיבה לדאגה.
העובדה שפוליטיקאים מובילים במפלגה הרפובליקנית והתקשורת שמזוהה עם הימין ועם הקהילייה העסקית מצאו לנכון להתנפל בזעם על אלפי מפגינים, במוקדי מחאה מחוף אל חוף, מראה שתנועת המחאה נעשתה גורם רלבנטי בשיח החברתי-הכלכלי האמריקני העכשווי.
האם טייקוני המאיון העליון מפחדים מסטודנטים תפרנים, ממובטלים בגיל העמידה ומסבתות שמחיות את נעוריהן? עדיין לא כל כך. אבל הם יודעים, כמו כל בוגר בית ספר תיכון בארה"ב, איך צעירה שחורה בשם רוזה פארקס, ממונטגומרי, אלבמה, שסירבה לפנות מקום באוטובוס לגבר לבן, ב-1955, הייתה אחד מהגפרורים שהציתו את תנועת שוויון הזכויות לשחורים, ואיך כמה אלפי מפגינים ארוכי שיער בקמפוסים של אוניברסיטאות אמריקניות חוללו תנועת מחאה המונית שהביאה לנסיגה כוחות ארה"ב מווייטנאם ב-1975.
בשני המקרים, חלפו שנים בין המחאות לבין תוצאותיהן ההיסטוריות ובשני המקרים ההתחלות היו מהוססות וחובבניות.
האיפוק נגמר
ההתקפות נפתחו בשבוע שעבר, לאחר תקופה ארוכה של איפוק, שבה ניסו הפוליטיקאים והמדיה מהימין לא להעניק חשיפה חינם למוחים מדאון-טאון מנהטן. הטקטיקה הזו לא צלחה. ההפגנות באזור הפיננסי הגיעו לעמודים הראשונים של "ניו יורק טיימס" ועיתונים גדולים אחרים ולמהדורות החדשות המרכזיות של הרשתות הגדולות.
אריק קנטור, מנהיג סיעת הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים, נתן את הטון בסוף השבוע, בכנס של שמרנים ימניים בוושינגטון: "אני מודאג במידה הולכת וגוברת מהאספסוף ההולך וגדל בוול סטריט ובערים אחרות ברחבי ארה"ב. תאמינו או לא, יש אנשים בעיר הזו שמצדיקים שיסוי אמריקנים באמריקנים".
הגדיל לעשות הרמן קיין, המתמודד המוביל (יחד עם מיט רומני) על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות. בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" הוא אמר, בפנייה למפגינים: "אל תאשימו את וול סטריט, אל תאשימו את הבנקים הגדולים, אם אין לכם עבודה או אם אינכם עשירים. זו אינה אשמתו של אף אחד אם הצלחתם, זו אינה אשמתו של אף אחד אם נכשלתם". קיין הוסיף: "אין לי ראיות, אבל אני מאמין שכל ההפגנות האלה מתוכננות ונשלטות מרחוק על ידי הבית הלבן עם המדיניות הכושלת שלו".
ובאסיפת בחירות בסנט פיטרסברג, פלורידה, ביום ה' שעבר, אמר הפוליטיקאי שהמפגינים חוטאים בפעילות "לא-אמריקנית" ושהם יוצאים נגד הקפיטליזם. "המפגינים אינם צריכים למחות נגד הבנקאים או הברוקרים בוול סטריט מפני שהם אלה שיוצרים מקומות עבודה חדשים".
סורוס מממן?
והנה ההשתלחות של ראש לימבו, כהן שדרי הרדיו הימניים בארה"ב: "הדבר הזה לא החל לבעבע סתם כך. אנו מוצאים עתה את כספו של ג'ורג' סורוס מאחורי (ההפגנות), ואין לי כל ספק שהבית הלבן מאחורי זה. אדם חשוב מאוד, שאסר עלי לחשוף את שמו בהקשר זה, אמר לי במשך חודשים: 'שים לב, ראש. אל תטיל ספק במה שאני אומר. אובמה מכין את המהומות. הוא משלהב את הלהבות להתפרעויות ולאלימות שתגיע בסופו של דבר. זה כל מה שנשאר לו'".
האנליסטים הפיננסיים ב-CNBC, לרבות לארי קאדלו, ג'ים קריימר וג'ו קרנאן, שאינם מזוהים עם הימין הרפובליקני, השתמשו בתארים הבאים נגד אנשי תנועת המחאה: "מוזרים", "פריקים", "פורעי חוק", "אנטי-אמריקנים", אנרכיסטים", "תומכי לנין".
ובינתיים, תנועת המחאה הולכת ומתרחבת. בוושינגטון, נסגר אתמול המוזיאון לתעופה ולחלל, אחת מהאטרקציות התיירותיות הגדולות בעיר, לאחר שקבוצה גדולה של מפגינים ניסתה לפרוץ לתוך הבניין. לא נגרם נזק למוצגים. המפגינים נשאו כרזות נגד המיליטריזם האמריקני ונגד השימוש במל"טים לחיסולים ממוקדים במדינות זרות. במקרה או שלא במקרה, נערכת עתה במוזיאון תצוגה על מל"טים צבאיים.
ובניו יורק כבשו אנשי תנועת המחאה מתחם חדש: כיכר וושינגטון, בלב גריניץ' וילג', למרגלות הקשת המפורסמת ובמרחק הליכה ממעונות הסטודנטים של אוניברסיטת ניו יורק, שיזינו כנראה את ההפגנות הצפויות בכיכר.