תמונה מהימים שפייסבוק לא היתההשבוע נכנסתי לחנות מכשירי כתיבה, חוויית ניינטיז בפני עצמה, שם נתקלתי באישה שעלעלה בתמונות שזה עתה פיתחה בחנות הצילום הסמוכה. האישה קלטה בזווית העין שבהיתי בפליאה במוצר שנקרא "תמונות", ומבלי שאמרתי דבר, אמרה: "אני יודעת, איזה קטע?".
"שנים שלא ראיתי תמונות מודפסות" הגבתי.
"גם אני. נולדה לי בת, והרגשתי שאני חייבת שיהיו לי תמונות פיזית ביד ולא רק בפייסבוק".
חלק נכבד ממשתמשי הפייסבוק כבר אמורים לעבוד עם הפייסבוק החדש, להלן "טיימליין", שלמעשה מאפשר לגלול את העמוד שלנו אחורה לא רק בכמה שעות, אלא בימים, חודשים ושנים עד ליום בו נולדנו - ולראות איפה היינו בכל יום, מה עשינו באותו יום, לקרוא סטטוסים ולראות תמונות מכל יום שנבחר בעבר ועוד.
בכך, למעשה, מנסה פייסבוק לקעקע את עצמה בתולדות חיינו, כאילו לא רק אנחנו היינו כאן מיום היוולדנו, אלא שפייסבוק עצמה נכחה בלידתנו, תיעדה אותה, והיא למעשה הופכת את עצמה בכך לאלבום התמונות הפרטי של כל אחד ואחת מאיתנו.
בשלב הזה צפויים כל הטרחנים שבינינו לקונן על אובדן הפרטיות, להתלונן על כך שפייסבוק בעצם שולטת בתוכן שאנו מייצרים, ושבעצם כולנו עובדים עבורה ביצירת בנק המידע הגדול בעולם, שהקידמה, בלי קשר לפייסבוק, ניצחה את המכשור הפרימיטיבי, ושלא מן הנמנע שביום מן הימים היא תעשה בו שימוש שכולנו לא נאהב בכלל. יודעים מה? כולנו גם קצת צודקים.
אבל כמו שלימדו אותנו פרשיית תנובה ומחאת האוהלים, בין צדקתנו ואמונת דרכנו לבין עשיית מעשה - הדרך ארוכה. לכאורה, למה שנתקומם נגד פייסבוק? זה לא שהשימוש בפייסבוק עולה לנו כסף. אז זהו, שזה ממש לא נכון. את הכסף הגדול הרי מייצרים צוקרברג וחבריו על חשבוננו ולכאורה מספקים לנו שירות, זה לפחות הטיעון שלהם.
אבל בפועל, תשתיות החברה ששוויה כיום נאמד בכ-5 מיליארד דולר נבנו על התמונות מתאילנד של שרה מאשדוד, על הצ'ק-אין של משה מחולון ועל הסטטוס "יום שמח לכולם, אוהבת אתכם" של מירי מאי-שם.
ביום שבו ננסה כולנו למחות ולהתנגד לקרטל שנקרא פייסבוק, נגלה כולנו שכבר מאוחר מדי, חברות פיתוח סרטי הצילום כבר יפשטו את הרגל (אלה שעדיין לא פשטו, הכוונה), וכך גם כל עסק שהוחלף על-ידי מפלצת המחשוב הידועה גם בשם "ספר פנים".
ברגעים מכוננים כאלה, בהם פייסבוק משנה את פניה ותוקעת עוד יתד בליבנו, בחיינו ובאלבומינו, חשוב שנזכור כמה דברים: פייסבוק לא היתה קיימת עד לפני כמה שנים מועטות, וכמו חברות מחשבים שהיו נראות לנו בלתי מנוצחות והתפיידו מן העולם כי לטכנולוגיה ולטרנדים חוקים משלהם - גם היא עלולה ביום בהיר אחד פשוט לא להיות, או שתוחלף על-ידי גימיק טרנדי אחר.
אז תעשו לעצמכם טובה, חציה היא לטובתכם האישית, חציה היא לטובת האנושות, לא פחות. תבחרו לכם תמונה, שתיים, שלוש של אנשים, מקומות או דברים שאתם ממש אוהבים, גשו לחנות הצילום הקרובה, ותדפיסו לכם אותן. יש מצב שזה ירגיש לכם מפגר לגמרי, ויש מצב שזה יזכיר לכם איפה נמצא הרגש בכל הדבר הזה שנקרא החיים.
הכותב הוא דובר ומנהל יחסי הציבור של קבוצת ענני תקשורת
הטור יפורסם בגיליון אוקטובר של מגזין "פירמה"
