אילו תכונות אופי נדרשות מילד שרוצה להתברג בענף ספורט תחרותי?
הילד שלכם מוכשר? יופי, זו התחלה מצוינת, אבל מכאן הדרך ארוכה. "כדי להיות ספורטאי צריך המון אופי", אומר כדורגלן העבר ניר לוין, העוסק באימון נוער בכדורגל, ומדגיש כי כישרון לא מספיק. "בקרב ילדים קטנים אפשר לראות פוטנציאל וכישרון במשחק, אבל רגע לפני שמתלהבים ומפנטזים על היכולות והכישרון של הילד להיות כוכב, יש עוד הרבה גורמים שעשויים לשנות את התמונה, בעיקר בשלבי הצמיחה הראשוניים. הכישרון ימומש רק בליווי שרשרת של גורמים לא פחות חשובים שיעזרו להביא את הכישרון לידי ביטוי".
"מילת המפתח היא סבלנות", אומר כוכב העבר איל ברקוביץ', המנהל בית-ספר לכדורגל בנשר.
"לא רק בכדורגל אלא בכל ענפי הספורט. תהליך של הפיכת הילד לספורטאי מקצועי משול לריצת מרתון ולא לריצת "ספרינט" - ומכאן שלא סתם רוב הילדים מתקשים לשרוד בדרך שהיא רצופת לחצים".
ברקוביץ' מסכים עם לוין: "כישרון לבד לא מספיק", הוא קובע בנחרצות, "מה שצריך זה אופי של ווינר שיכול לעמוד בקשיים".
כיצד צריכים לנהוג הורים כלפי ילד המתאמן בענפי ספורט תחרותיים?
"להיות הורה לספורטאי צעיר זו משימה מאתגרת ועדינה", אומר אוהד נחום, פסיכולוג קליני המתמחה בספורטאים. "אחת המשימות המורכבות ביותר של הורים היא להיות מעורבים אבל לא מתערבים. זה אולי נשמע קל, אבל כשהורה צופה מהצד בקשיים ובתהפוכות הנפש עמן מתמודד הילד, קשה לעצור ולא להתערב. למרות הקושי, רצוי שההורה יספק הכוונה והנחייה לילד ושישאיר לו את ההחלטות לגבי מידת המושקעות בספורט".
נחום מפציר בהורה להישאר בתפקיד ההורה "ספורטאי צעיר מוקף באנשי מקצוע שבמהלך השנים גם מתחלפים. ההורים לעומת זאת אינם ברי תחליף ועליהם להעניק אהבה שאינה תלויה בהישגי הילד".
ניר לוין מתייחס למאזן הנדרש בין ההורה ובין המאמן: "מההורים נדרש להיות מציאותיים. לא אחת קורה שההורים חושבים בדרך אחת והמאמן חושב אחרת ונוצר מצב של הפעלת לחץ מיותר על הילד. תופעה שכיחה היא של הורים שמנסים להגשים את חלומם באמצעות הילד".
שני ילדיו של כדורסלן העבר מיקי ברקוביץ' הלכו בדרכו והפכו לשחקני כדורסל מקצועיים. ברקוביץ' ההורה מציע להורים לכדורסלנים צעירים: "במקום להיות מעורבים ולדחוף את הילד, אני מעדיף גישה שלפיה יש לנהוג בטבעיות ולזרום עם הילד".
מי שנכח במשחק תחרותי בליגות של ילדים יכול בקלות להשתאות לנוכח התנהלות חלק ההורים כקהל במגרשים: רבים מהם צועקים לכיוון הילד שבמגרש כשהמעורבות שלהם חוצה הרבה מעבר לגבולות היציע.
"אני רואה הורים ששואגים על הילדים בזמן משחק וזה אבסורד משום שכל הלחץ הזה בוודאות יכול רק לפגוע ואפילו לגרום לילד, מוכשר ככל שיהיה לפרוש מוקדם מדי כתוצאה מאי עמידה מציפיות ההורה המלחיץ", אומר מיקי ברקוביץ'.
איך מזהים אם הילד ניחן בכישרון מיוחד ובתכונות האופי הנדרשות?
מיקי ברקוביץ': "כאן נכנס תפקידו של המאמן. המועדונים יודעים להבחין במוכשרים והם מכוונים אותם ומשקיעים בהם גם לטובת המועדון. ויש "האנטינג" גם בגיל צעיר: המועדונים הגדולים "צדים" את הילדים המוכשרים בשלב מוקדם במטרה לקלוט אותם לשורותיהם ולפתח את הכישרון במסגרת הקבוצה.
לדברי אוהד נחום, פסיכולוג קליני המתמחה בעבודה עם ספורטאים, המחקר כיום מתמקד פחות במאפייני אישיות כמנבאי הצלחה, ויותר בטכניקות הפסיכולוגיות והמנטאליות שבהן עושים הספורטאים שימוש, לצד במדידות שונות של חרדת ביצוע: "ידוע שניתן לשפר יכולות פסיכולוגיות של ספורטאים, בשילוב גישה פסיכו-חינוכית של הקניית טכניקות והבנת הדינמיקה הנפשית הייחודית לאותו ספורטאי".
אחד התחומים התובעניים ביותר הוא התעמלות ואקרובטיקה. רק לאחרונה זכתה המתעמלת נטע ריבקין במדליית ארד באליפות העולם - פרי עמל של שנים של התמדה, אימונים יומיים של שמונה שעות ומשמעת ברזל. המאמנת שלה אלה סמופלוב, מסבירה כי ללא שיתוף פעולה מלא של ההורים, המתעמלות לא יכולות להגיע להישגים. "ההורים של נטע היו פרטנרים לאורך כל התהליך. מדובר בתהליך האורך שנים ודורש סבלנות רבה המתחיל לאחר שאנחנו מזהים שלילדה יש גמישות. בשלב הבא מתרגלים קואורדינציה וקשב. לאחר מכן הילדות מחולקות, ללא ידיעתן לרמות ומשם מפתחים את הכישרון שלהן. אלמנט של לחץ מההורים יפריע לתהליך ויפגע בו ללא ספק. ההורים צריכים לגלות סבלנות". סמופלוב מצרה על היעדר תרבות ספורט בישראל: "המודעות לספורט בארץ בקרב ילדים היא מהנמוכות בעולם והכול מתחיל מהמורים בבית הספר שמעבירים שיעורי ספורט בלי מוטיבציה ובלי לעודד את התרבות הספורטיבית המעניקה כלים לחיים. במצב נורמאלי מורי הספורט בבית הספר יכלו לזהות כישרונות בתחומים מסוימים ולנתב את הילדים".
באיזה גיל כדאי להתחיל בספורט תחרותי?
איל ברקוביץ' נחרץ נגד מסגרות תחרותיות בגילאים הצעירים: "התחרותיות המושרשת בענף הכדורגל מגיל צעיר מדי פוגמת ביכולות השחקנים המתבגרים: כבר שנים שאני זועק להתאחדות לכדורגל לדחות את משחקי ליגת הילדים לגילאים 11-12. הכדורגל בארץ הוא ענף כל כך תחרותי שבו מופעל על הילדים לחץ בגילאים 7-8, כך שאין פלא שבשלב שהם נכנסים לליגות, רבים מהילדים נשברים בדרך".
"זאת שאלה מורכבת והתשובה תלויה במספר משתנים, אבל ככלל אני נוטה להסכים כי מוקדם מדי להתחיל בגיל 7-8 ועדיף למשוך שלוש-ארבע שנים קדימה", אומר נחום.
"בגילאים צעירים הספורטאי עשוי להפיק יותר דווקא מהתנסות בענפי ספורט שונים ולא מהשקעה מוקדמת בענף בודד. לקראת סיום ביה"ס היסודי, מומלץ לבחור ענף ספורט אחד ולהשקיע בו את מירב המאמצים והמשאבים - אם המטרה היא קריירה מקצועית".
האם התחרותיות בגיל ילדות מועילה או מזיקה?
התחרותיות, לדברי איל ברקוביץ', בולטת גם בבתי הספר לכדורגל: "במקום ללמד כדורגל, המאמנים מחפשים ניצחונות, וזה אבסורד. הרי בכל מקרה ילד שעולה על המגרש מחפש לנצח ועל המאמנים להנחיל את הדרך ולא להגביר את הלחץ מה עושים? אני מנחה את ההורים ואת המאמנים להפחית את הלחץ מהילדים. לא לנזוף בהם לעולם ולחפש רק את החיובי".
תחרות בגילים צעירים עשויה להשתלם בטווח הקצר, אך לפגום בהתפתחות הספורטאי בטווח הארוך: "הספרות המחקרית יודעת להצביע היום שדווקא ספורטאים המתפתחים מאוחר יותר (late bloomers) מתמודדים עם כישלונות במהלך הדרך והופכים לספורטאים טובים יותר מבחינה מנטאלית, מפני שהם יודעים לעשות את ההתאמות הדרושות כשהתנאים לרעתם ומורגלים יותר מאחרים להתמודד עם כישלונות. תחרות מוקדמת מידי באה פעמים רבות על חשבון למידה ופיתוח כישורי התמודדות שזה הדבר המשמעותי מבחינה פסיכולוגית".
"סביבה תחרותית שלילית עלולה ליצור בין השאר חוסר אמונה עצמית שיתבטא בצורך גבוה בחיזוקים מהסביבה, צורך להוכיח עליונות, ואף סיכון גובר להרגלים מסכנים כגון תסמונת אימון-יתר או הפרעת אכילה", מוסיף נחום, "לעומת זאת, סביבה תחרותית חיובית המדגישה את הדרך והתהליך ולא מתרכזת בתוצאות, קריטריונים ודירוגים היא הסביבה המומלצת. סביבה שכזו יוצרת אצל הילד הערכה עצמית חיובית, תחושת מסוגלות, מוטיבציה והנאה".
המתעמלות הצעירות מתחילות להתחרות בגילאים 7-8 וסמופלוב רואה בכך יתרונות: "ילדה שעולה ורוקדת לעיני קהל מקבלת כלים לחיים. התחרות מעניקה לה ביטחון העצמי וגם ההתרגשות שהיא חווה מועילה לה".
כיצד ניתן להתמודד עם נטישת המסגרת הספורטיבית?
"השלב המכריע והקשה עבור השחקנים הצעירים הוא המעבר בין קבוצות הנוער לבוגרים", אומר לוין, "התחרות הופכת להיות קשה. המשולש הולך ונעשה צר כך שלא מעט הולכים לאיבוד, בעיקר כאשר משתייכים למועדון גדול. מי שלא מצליח להתברג בקבוצת הבוגרים עשוי לפרוש או לעבור לקבוצות קטנות גם בליגות נמוכות".
נחום: "עזיבה של מסגרת תחרותית היא תמיד קשה. זוהי פרישה ממסלול שהשקעת בו הרבה משאבים ולעיתים חווים אכזבה רבה מכך, תחושת כישלון ובלבול בתקופה שבה הילד מגבש את זהותו. לכן במהלך הדרך חשוב שההורים (וכמובן המאמנים) יעזרו לילד להכיר בתרומה של אורח חייו הספורטיבי להתפתחותו האישית. ילד שלומד להתמודד בספורט לומד שהוא מסוגל להתמודד עם אתגרים אחרים בחייו, בין אם מדובר במבחן מלחיץ, לחץ חברתי או משמעת עצמית".
מתשומת לב ועד השקעה כספית:
כיצד משפיע ילד ספורטאי על חיי המשפחה
ילד שמתפתח לכיוון קריירה של כדורגלן משפיע על אורח החיים של התא המשפחתי: המשחקים הנערכים בסופי שבוע ודורשים התאמת התכניות לשם כך, וגם האימונים היומיומיים מצריכים הסעות והיערכות.
"היינו בטוחים שככל שהדרישות יגברו הוא ירצה לפרוש. מגיל 6 הילד מתאמן במסגרת הקבוצה וכעת מדובר על 4 אימונים בשבוע ומשחקים מידי שבת", מספר ישי ברזילי, אב לנער המשחק בקבוצת כדורגל בליגת הנערים: "לא לחצנו שימשיך ואפילו כיוונו אותו לוותר על הכדורגל, אבל המוטיבציה באה ממנו תחת תנאי שהוא מקפיד לקיים: הכדורגל לא בא על חשבון ההישגים בלימודים.
"אם להיות מציאותיים - קשה לי לראות אותו מתברג בהיבט המקצועי בליגת הבוגרים. אבל הכלים שההשתייכות לקבוצה העניקו לו כמיומנויות לחיים יוכלו להמשיך איתו לכל כיוון אחר שיבחר".
ההשתתפות בחוגים מתורגמת למונחים כלכליים לא בטלים: חוגי כדורגל או כדורסל עולים 2,000-3,000 שקל לשנה למשל. גם בענף ההתעמלות הציוד לבד עשוי להסתכם ב-2,000 שקל לשנה לפחות (בגד גוף, כדור, סרט). "ההורים שמשקיעים בילדה שלהם בטוחים מן הסתם שהיא הטובה ביותר ואני מכוונת אותם לא להשוות למעמלות האחרות ולהבין שיש רמות שונות", אומרת סמופלוב.
יש כמה הברקות שנשמע עליהן
הסטטיסטיקה לפי איל ברקוביץ' היא כזו: אחד לכל מיליון ילדים בישראל יהפוך לכוכב בסדר גודל של בניון, רביבו או ברקוביץ' עצמו. "מדובר על פעם בדור. אחד מתוך מאה אלף ילדים יגיע לשחק בליגת העל. עד אז חשוב להבין שזה בסדר גמור לחלום, הרי כל הורה לילד שבמסגרת ספורטיבית בטוח שהילד שלו הוא האחד הזה - וכאן חשוב להדגיש כי אינטנסיביות ולחץ עושים את ההפך גם לילדים מוכשרים. מה שצריך זה סבלנות ולהעניק לילד הרבה ביטחון".
הסטטיסטיקה של מיקי ברקוביץ': "2% מתוך שחקני הכדורסל הצעירים של היום יגיעו לקבוצות הבוגרות. אחת ל-5-8 שנים יוצא "כוכב" בקנה מידה".
לוין אופטימי: "לכדורגל הישראלי יש עתיד ויש כמה הברקות שעוד נשמע עליהן בעתיד".