לאחר שזכה במאבק המשפטי בבית המשפט המחוזי להירשם כ"חסר דת" במרשם האוכלוסין, הסופר יורם קניוק עתר השבוע לבג"ץ. בעתירתו דורש קניוק שלא לחייב את כל האזרחים המבקשים להירשם כחסרי דת לפנות לבית המשפט, ולאפשר להם להגיש למשרד הפנים תצהיר חתום על-ידם - ולא פסק דין הצהרתי מבית משפט.
חוק מרשם האוכלוסין מחייב את משרד הפנים לרשום פרטים בסעיף הדת או הלאום במרשם, בהתבסס על "תעודה ציבורית". כאשר אדם מבקש להירשם כיהודי, כמוסלמי או כבן דת או עדה אחרת, מונפקת ה"תעודה הציבורית" על-ידי בית הדין הדתי הרלוונטי. ואולם כאשר אדם מבקש להירשם כחסר דת, לא קיימת ערכאה שתנפיק תעודה זו, מלבד בית משפט אזרחי - כפי שקרה בעניינו של קניוק.
לפיכך מתבקש בית המשפט בעתירה זו, שהוגשה באמצעות עו"ד יעל כץ-מסטבאום, לקבוע כי את ה"תעודה הציבורית" בהתאם לחוק ינפיק משרד הפנים עצמו, על-פי פנייה אישית של המבקש להירשם כחסר דת, או על-פי תצהיר שעליו חתם בפני עורך דין.
קניוק פנה לבית המשפט המחוזי לאחר שביקש להירשם כ"חסר דת" במרשם האוכלוסין, ואולם משרד הפנים דחה את בקשתו בטענה כי עליו להביא "תעודה ציבורית", שהיא במקרה זה פסק דין של בית משפט.
השופט גדעון גינת קבע כי "החופש מדת נגזר מכבוד האדם, הסוגייה הנדונה היא סוגיית הגדרה עצמית מכוח הזכות לכבוד". לדבריו, "בית המשפט העליון הדגיש כי שמורה לאדם הזכות שלא להשתייך לשום דת או לאום, וכשהוא מצהיר על כך יישארו פרטים אלה ריקים במרשם האוכלוסין".
עם זאת, גינת קבע כי "אין בידינו לדרוש שינוי במרשם בסעיף הדת ללא תעודה ציבורית מתאימה, ובצדק הפנה הרשם את קניוק לבית משפט לקבל סעד הצהרתי" (ה"פ 25477-05-11).
כעת, נכתב בעתירה לבג"ץ כי "אין העותר מבקש חס וחלילה להשפיע על אחרים ללכת בעקבותיו, אך הוא מבקש, ככל אדם אחר שחירות ההגדרה העצמית חשובה לו, כי מי שחפץ בכך יוכל לעשות כן באופן חופשי".
לדבריו, ההליך המחייב את מי שמבקש להירשם כחסר דת לפנות לבית משפט מחוזי "מטיל נטל כבד על המבקש. שכן יהיה עליו לפנות לעורך דין, לשלם שכר-טרחה, לשלם אגרת בית משפט, להופיע בפני בית המשפט ולהמתין במשך כמה חודשים, במקרה הטוב, לפסק דין בעניינו. הליך זה יהיה שמור רק למי שהפרוטה מצויה בכיסו".
המשנה לנשיאת העליון, השופט אליעזר ריבלין, הורה למשרד הפנים להשיב לעתירה בתוך כחודש ימים.